בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיוע של מיליונים לא עוזר לנשות גואל רצון

על אף ש-20 נשותיו של רצון קיבלו סיוע בסך יותר משלושה מיליון שקלים מאז מעצרו לפני כשנתיים, רבות מהן מצויות בקשיים כלכליים ומאשימות את המדינה

52תגובות

נשותיו של גואל רצון וילדיהן קיבלו מהמדינה סיוע בסך יותר משלושה מיליון שקלים, מאז שחרורם מביתם לפני כשנתיים. סכום הסיוע הוא תקדימי בתולדות משרד הרווחה וכולל מרכיבים נוספים על אלה שמקבלת כל אשה העוזבת את ביתה בשל התעללות, בהם הסרת קעקועים וכיסוי חובות העומדים על מאות אלפי שקלים. אולם על אף הסיוע הרב, רבות מהנשים מצויות בקשיים כלכליים ומאשימות את המשרד במצבן.

לטענת גורם בכיר במשרד הרווחה, ייתכן שהסיוע היה צריך להיות מדוד יותר. "נכון שמטרת סיוע כזה היא לשקם", אמר, "אך בין שיקום לתוצאה של ‘מגיע לי הכל' הגבול דק מאוד, ובמקרה הזה ניכר כי המשרד רצה לצאת טוב, אך הנשים קיבלו זאת כמובן מאליו. לא מזמן אחת מהן שלחה דו"ח תנועה שקיבלה באחרונה מהמשטרה ודרשה כי נשלם אותו".

מנגד, לדברי מנחם וגשל, משנה למנכ"ל משרד הרווחה ומי שניהל את מבצע "גאולה מרצון" לשחרור הנשים, המשרד חש אחריות כלפי הנשים לאחר שגרם לשינוי משמעותי באורח חייהן. "השאלה מדוע נשים וילדים אלה זכאים למשאבים גדולים לאין ערוך מנשים מוכות וילדים אחרים בסיכון עלתה פעמים רבות גם בתוך המשרד", התוודה. "הסיבה שבגללה החלטנו לפעול כך היא כי אנחנו כמדינה התערבנו במהלך חייהם והבאנו לפתיחת הפצע, כך שחשנו אחריות כלפי הקבוצה. בדיעבד כולם יודעים כמה צדקנו" .

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

פטור מתשלום על שינוי שם

בינואר 2010, לאחר חודשים של היערכות למבצע "גאולה מרצון", פשטה המשטרה בסיוע עובדים סוציאליים על ביתו של רצון, שבו התגוררו 17 נשותיו ו-38 ילדיהן. רצון נעצר בחשד לשעבוד נשותיו וילדיהן וביצוע עבירות מין בהם והנשים נלקחו לחקירה במשטרה ומשם הועברו עם ילדיהן למקלטים לנשים מוכות. בימים אלו עדיין מתנהל משפטו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עם סיום מבצע הפשיטה החל משרד הרווחה בהליך שיקומם של הנשים ושל ילדיהן, שנמשך עד היום. כמה מנשותיו של רצון וילדיהן שכבר הצליחו להשתחרר טרם המבצע זכו גם הם לסיוע. הנשים והילדים הושמו במסגרות שעלותן שני מיליון שקלים הכוללות שהות של שנה במקלטים, חרף תקופת שהות מקסימלית לכל אשה העומדת על חצי שנה; שהייה במרכזי חירום; שהייה אצל משפחות קלט וכן שהות בפנימיות יום. כמו כן קיבלה כל אחת משוהות המקלטים מענק יציאה מהמקלט בסך עשרת אלפים שקלים.

עוד דאג המשרד לטיפול פסיכולוגי עבור הנשים והילדים במכון פרטי ולנסיעות והשגחה על הילדים בתקופה הראשונה שבה יצאו הנשים לחקירות במשטרה ולעדות בבית המשפט. בנוסף דאגו לילדים לצהרונים פרטיים, קייטנות ואבחונים וטיפול במכונים פרטיים בסך 340 אלף שקלים.

סיוע חריג וייחודי לקבוצה הוא הסרת קעקועים. לרוב הנשים כמה קעקועים בדמות דיוקנו של רצון וכן משפטים שונים המביעים את הערצתן כלפיו. המשרד התחייב כי יסייע בהסרתם והעביר למשרד הבריאות 500 אלף שקלים לטובת העניין. עוד התחייב המשרד לממן לימודים אקדמיים עבור חלק מהנשים, ובמסגרת זו מימן לשתיים מהן מחצית מעלות לימודי משפטים במכללה בסך 180 אלף שקלים. בקשותיהן של נשים נוספות בעניין נדונות. נוסף על כך, הנשים חייבות כספים אחת לחברתה וכן לגורמים חיצוניים, לאחר שלוו מאות אלפי שקלים על פי דרישתו של רצון למימון הוצאותיו. משרד הרווחה, בשיתוף קרן רש"י, הקצה 300 אלף שקלים שחולקו לנשים לטובת כיסוי חובותיהן.

גם במשרדי ממשלה נוספים זכו הנשים להקלות: משרד השיכון הסכים להכיר בנשים כקבוצה ייחודית ואישר עבורן סיוע מוגדל בשכר דירה בסך 1,850 שקלים. חמש נשים קיבלו זכאות לדיור ציבורי. כמו כן קיבלו הנשים פטור מתשלום אגרה עבור שינוי שם מאחר שכל ילדיהן נשאו שמות הכוללים את השורש ג.א.ל.

"מעדיפה לחיות ברחוב ולא לחזור"

אולם על אף הסיוע הרב, שנתיים לאחר המבצע מצויות חלק מהנשים בקשיים כלכליים. את האצבע המאשימה הן מפנות כלפי שירותי הרווחה: "הם אלו שדירדרו אותי לחיי עוני", אמרה אילנית פורת, מי שהיתה אחת מנשותיו של רצון. "אני שמחה שהוציאו אותנו משם, אבל היום ללא עמותות פרטיות וטוב לבם של אנשים אני לא יכולה לנהל חיים".

מאחר שעל פי החלטת המשטרה לא יכלו הנשים לחזור לבתיהן, דאג משרד הרווחה כי ציודן ייארז ויועבר למחסן שהוקצה לטובתן על ידי עיריית תל אביב. הציוד נארז על ידי שירותי הרווחה והנשים אולם לטענתן, רובו ככולו ניזוק בעת שהיה מאוחסן. "המקום היה מלא עכברים, עגלות ילדים עם עובש, לולים שבורים, קרטונים פתוחים עם בגדים שעליהם יושבים חתולים", תיארה שולי צוקרמן, ששלוש בנותיה חיו עם רצון. "מוצרי החשמל לא היו שם. כנראה שנבזזו. ברווחה טענו שיהיה בסדר, אבל כולן צריכות לדאוג לחפצים מחדש".

בעיריית תל אביב ובמשרד הרווחה אמרו כי "על פי בקשתן של הנשים ושל המשטרה, עיריית תל אביב-יפו הקצתה באופן חריג מחסן לכל ציודן. הנשים עצמן הן שארזו את הציוד ונהגו להגיע לקחת פריטים בכל עת שהיו נחוצים להן".

פורת, אם לארבעה, מתגוררת זה ארבעה חודשים באילת ומתקשה להתחיל בחיים חדשים. בשל השחתת הרכוש במחסן, לטענתה, היא נזקקת לציוד בסיסי שמשרד הרווחה סירב לתת לה. "חוץ ממיטה שבורה אחת לכולנו אין לי דבר. ללא סיוע של עמותת חסדי נעמי ואנשים פרטיים לא הייתי מצליחה לשרוד", אמרה.

"הייתי מעדיפה לחיות ברחוב ולא לחזור", אמרה סוניה (שם בדוי), המתגוררת עם ילדיה במקלט לסחר בנשים. "אלו לא היו חיים. אחרי כל זה אני רק רוצה מקום לגדל את ילדיי בשפיות. עד אז אני בהמתנה לחיים נורמטיביים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו