בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב על בית הכנסת מפלג את חברי הקיבוץ

החברים בעשרות הקיבוצים שבהם הוקמו באחרונה בתי כנסת, מתווכחים אם לאסור שירת נשים בתפילות, ולא מצליחים להחליט אם לבנות מחיצה

43תגובות

לפני שלוש שנים, כשבנה של בתיה ספיאן עלה לתורה בבית הכנסת בקיבוץ מצובה, התפוצצה קטיושה בחצר המשק. "בחוץ היתה אזעקה אבל בפנים המשכנו בבר המצווה", היא נזכרה השבוע. נראה שהרגעים הקשים שחוותה ספיאן, עובדת סוציאלית במקצועה וחזנית רפורמית בבית הכנסת של הקיבוץ, היו קשים עבורה פחות מהתנגדויות שהתעוררו באחרונה בקיבוץ נגד שירת נשים. "כינסו ישיבה שאליה לא הוזמנתי, ושם אמרו חלק שהם לא מוכנים לשמוע את הקול שלי בחגים", היא אומרת. "נפגעתי מכך, אבל אם קול של אשה עלול לפגוע בריכוז שלהם בזמן התפילה - זו בעיה שלהם".

חבר הקיבוץ, קרני עם-עד, יצא נגד דרישות אלה וכתב לחברי הקיבוץ כתב כי "מצובה קמה והתקיימה כל השנים כקבוצה בעלת אופי חילוני-פלורליסטי, ללא מאפיינים עדתיים ואתניים מובהקים. ככזו היא השכילה להכיל בקרבה גם את הזר והאחר. הפרדה על רקע מגדרי רק תגרום לקרע ובדלנות בתחומי חיים נוספים בהם נשמר עד כה הקונסנזוס". לעומתו, אומר יניב חן, חבר הקיבוץ הנמנה עם המצדדים בנוסח תפילה מסורתי, כי "מפריע לנו שאשה עולה וקוראת בתורה. פנינו לא למלחמה ואנחנו לא מעוניינים בקרע". לדבריו, "הסכמנו לכך שלא תהיה הפרדה בין נשים לגברים, וכעת אנחנו מצפים שהם יתפשרו על נוסח התפילה".

הוויכוח על אופי התפילה בבית הכנסת בקיבוץ מצובה הוא רק דוגמה אחת למחלוקות שהתגלעו בשנים האחרונות בעשרות קיבוצים ברחבי הארץ. בחלקם דנים החברים על אופי התפילה הרצוי, ובאחרים עולה השאלה אם יש להקים בית כנסת בקיבוץ, ואם כן, היכן - במרכז הקיבוץ או במיקום צדדי. בהקמת בית כנסת יש גם שיקול כלכלי. המשרד לשירותי דת משקיע מאות אלפי שקלים בשנה בהקמת בתי כנסת בקיבוצים המעוניינים בכך, וזאת בהיעדר השקעה דומה של המדינה בשיפוץ והקמה של מבני ציבור אחרים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

ירון קמינסקי

בקיבוץ יפעת, כמו במצובה, התפצלו המתפללים ביום כיפור האחרון לשני בתי תפילה שונים. המתפללים בנוסח אורתודוקסי ביפעת היו אלה שזכו להתפלל בבית הכנסת הקיים, משום שזכו לתגבור של אנשי חב"ד ממגדל העמק השכנה. הזרם האחר, המזוהה עם היהדות המתחדשת, ציין את יום כיפור במבנה אחר שהקצה לו הקיבוץ.

גם בגבע, השוכן ממזרח לעפולה, נערכו תפילות יום כיפור על פי דפוסים דתיים אדוקים, בניגוד לשנים קודמות שבהן הוא צוין ברוח חילונית. אחת מחברות הקיבוץ מתחה ביקורת בעלון הקיבוץ על השינוי, וכתבה כי "אנחנו כחברה חילונית תופסים את האדם כמרכז החיים וההוויה. כבר טשרניחובסקי כתב בשירו 'אני מאמין': 'כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז', וביטא בכך את הרוח והרעיונות החילוניים".

הדרת הנשים באה לידי ביטוי בין היתר גם בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, שבו נחגגו ההקפות השניות כשמחיצה הפרידה בין הגברים שרקדו עם ספר התורה, לבין הנשים. "החברה הקיבוצית שמה על דגלה את שוויון ערך האדם. והנה, לכבוד מאה שנה לתנועה, בחרנו להעמיד מחיצה בין נשים לגברים", כתבה בעלון הקיבוץ החברה ברוריה שרון: "היכונו, היכונו, מחכים לביאת המקווה".

רפרודוקציה: גיל אליהו

בקיבוץ מרחביה, אחרי שלוש שנות מאבק בין חלק מחברי הקיבוץ לחלק מתושבי שכונת ההרחבה על מיקומו ואופיו של בית הכנסת, הוחלט ברוב קולות באסיפה מכרעת על הקמת בית כנסת. תוכנית להקמת בית כנסת במבנה הישן של חדר האוכל בקיבוץ פלמחים מעוררת מחאה בקרב כמה חברים, שחתמו על עצומה שקראה לשנות את המיקום המתוכנן של בית הכנסת.

ובדגניה א', התעורר ויכוח דומה כבר לפני כחמש שנים כשהוקם בית כנסת ב"חצר הראשונים". עמליה אילן, חברת הקיבוץ, אמרה אז ל"הארץ" כי "בית כנסת במקום נוגד את כל התפישה של ראשוני דגניה ושל כל המהות של אנשי העלייה השנייה".

ב-257 הקיבוצים בארץ (לא כולל הקיבוצים הדתיים) יש כ-70 בתי כנסת. חלקם הוקמו כבר לפני עשרות שנים עבור הורי החברים, "הזקנים", כפי שכונו בפי החברים המייסדים. לעתים ליד בית הכנסת הקטן פעל גם מטבח כשר להורים שהתעקשו לדבוק באמונתם.

כך למשל, בקיבוץ אפיקים הוקם בית כנסת כבר באמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת. ב-1970 כבר הלכו באפיקים צעד אחד קדימה כשהקימו בית כנסת נוסף. בן הקיבוץ, הסופר אסף ענברי, כתב על המאורע בספרו "הביתה": "מייסדי הקיבוץ לא ביקרו בילדותם בשום בית כנסת באודסה, במוסקווה או בריגה, כי הוריהם לא סיפרו להם שיש דבר כזה. לא היתה להם שום בעיה לאכול חזיר בחלב אמו, וגם כשהקיבוץ התקרב לחג החמישים שלו, עדיין לא עלה בדעתם שנחוץ לו בית כנסת. אבל הקיבוץ התרכך".

מתיחת פנים לקיבוץ

מנהל המדרשה באורנים, הד"ר מוטי זעירא, סבור כי הקונפליקט התעורר באחרונה על רקע ההקצנה הדתית והעלייה במספר החברים בחלק מהקיבוצים. לטענתו, הקיבוץ הושפע כיתר חלקי החברה הישראלית מתהליך החזרה בתשובה שהחל משנות ה-80. "בני ובנות קיבוץ שעברו את התהליך ונשארו לגור בקיבוץ, ביקשו מקום לקיים את הפולחן הדתי ובכך הציבו אתגר מבפנים שנוגע בעצב הרגיש של הקיבוץ". בנוגע לעלייה במספר החברים, הוא מסביר כי ההרחבות הקמות לצד הקיבוצים ואליהן מגיעים תושבים ברצון לשפר את איכות החיים, שינו את ההרכב הדמוגרפי בקיבוץ. הוא אומר עוד כי להיבט הכלכלי יש השפעה גדולה על מגמת השינוי. לדבריו, "היום יש ואקום שאליו נכנסים גופים אורתודוקסיים שונים וגם המדינה מצדה ששה להשקיע כספים בבניית בתי כנסת בקיבוצים. אנשי הקיבוצים צריכים לשאול את עצמם איך נראה המרחב הציבורי של הקיבוץ? כשמתכנסים, איך עושים זאת, באיזה סגנון? האם מי שמנהל את המפגש הוא גורם מבחוץ שמדיר נשים, עובר בין בתי הילדים ומנציח את התפישה שרק הוא, היהודי האורתודוקסי, יודע מהי יהדות?".

באשר לבעיה שהתעוררה במצובה, נדמה שהוויכוח עומד להסתיים בפתרון יהודי מוכר. ברוך קדמון, חבר הקיבוץ וממקימי בית הכנסת המקומי, אמר כי "הקונפליקט ככל הנראה נפתר בהחלטה שאין ברירה ויש צורך להקים בית כנסת נוסף, עבור תושבי ההרחבה. זה יהיה בית כנסת אורתודוקסי, שבו גם תהיה עזרת נשים. לצערי לא היתה ברירה אלא להקים בית כנסת שני. זה חבל, אבל אנחנו קהילה פלורליסטית ויש כאלה שרצו בית כנסת מסורתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו