בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יפה ירקוני, 2012-1925

כלת פרס ישראל הלכה אתמול לעולמה בגיל 86. אריק איינשטיין: "היא היתה חלק מהנוף הארצישראלי של שנות ה-40"

3תגובות

יפה ירקוני, מהזמרות הישראליות האהובות והבולטות בישראל לאורך השנים, הלכה אתמול לעולמה בעירה, תל אביב. ירקוני, כלת פרס ישראל, שקולה הנמוך והחם והשירים שביצעה הפכו לסמל של ימי קום המדינה, היתה בת 86 במותה. בשנים האחרונות היתה חולה באלצהיימר.

הפזמונאי אבי קורן, שהיה ידידה הקרוב של ירקוני ב-45 השנים האחרונות, נזכר אתמול שהזמרת, שהיתה בעלת חוש הומור מפותח, אמרה לו פעם: "איך אני עובדת על כל העולם, הרי אין לי קול". "אולי לא היה לה קול", אמר קורן, "אבל היא היתה הקול של המדינה. אמא שלי שמעה את יפה ירקוני, הנכד שלי שומע את יפה ירקוני, ואותנו, בני הדור שלי, היא ליוותה כל חיינו. בגיל ארבע שרנו את שירי הילדים שלה, בגיל הנעורים רקדנו לצלילי השירים הסלוניים שלה, במלחמת ששת הימים היא באה להופיע במוצבים שבהם החברים שלנו נלחמו. היא היתה שם כל הזמן".

אריק איינשטיין אמר אתמול ל"הארץ": "היא היתה חלק מהנוף הארצישראלי של שנות ה-40. אז גדלנו על השירים שלה ושל שושנה דמארי. לימים יצא שעשיתי אתה כמה דואטים, בשנות ה-60. היא היתה אשה מאוד חרוצה, היתה בכל העולם, הסתובבה באין ספור ארצות".

אבי שמחוני / במחנה

"כשצה"ל כבש עמדות אויב, היא כבשה את לבבות החיילים. היא הייתה הזמיר של צה"ל ושל העם כולו", ספד לה הנשיא שמעון פרס. הלווייתה תתקיים מחר בשתיים בבית העלמין קרית שאול בתל אביב.

יפה אברמוב נולדה בתל אביב ב-1925 למשפחה שעלתה לישראל מהקווקז. בילדותה עברה עם אמה ואחיה לגבעת רמב"ם בגבעתיים, שם ניהלה אמה את "קפה צליל". היא רקדה בלהקת הבלט של גרטרוד קראוס והופיעה בבית הקפה, יחד עם אחיה וגם לבדה. השחקן שלמה בר-שביט, שהיה אז שחקן צעיר, סיפר: "החבר'ה אמרו שמאוחר בלילה, אחרי שהבוהמה יושבת בכסית, היא עוברת לבית הקפה צליל בגבעתיים, כי יש שם זמרת צעירה ששרה יפה מאוד".

בר-שביט מספר על הרומן של ירקוני עם המיקרופון: "כשיפה היתה מדברת, היה לה קול אחד, וכשהיתה שרה היה לה קול אחר. המיקרופון ממש אהב אותה. הקול שלה היה נכנס לתוך המיקרופון וזה היה דיאלוג של אוהבים. הם היו הופכים לאחד. הקול שלה היה מלטף את המיקרופון והמיקרופון היה מחזיר לה אהבה. וזה לא היה רק הקול. היה לה רגש, והיא ידעה איך לבטא אותו. היא גם שלטה בבמה יותר מאחרים".

ירקוני התגייסה להגנה עם פרוץ מלחמת העצמאות ובמקביל לשירותה כאלחוטאית, הצטרפה ללהקת החישטרון שהוקמה בחטיבת גבעתי. "כל פעם שהיה בנו צורך היו מרכזים אותנו והיינו יוצאים להופיע", סיפרה לימים. בר-שביט, שהיה חבר בלהקת הצ'יזבטרון, מספר שירקוני לא רק הופיעה בפני החיילים, אלא גם היתה שרה להם באלחוט. "היא עשתה עבודת קודש", הוא אומר. "קראו לה זמרת המלחמות, ולפעמים היא נעלבה מהכינוי הזה, אבל אני חושב שזאת המחמאה הכי גדולה, כי מלחמות הן חלק עצוב וקשה מהחיים במדינה הזאת, והיא היתה נוסעת לכל עמדה, מעולם לא אמרה לא, ולפעמים אפילו סיכנה את עצמה".

דן הדני / ארכיון י.פ.פ.א

ירקוני מזוהה יותר מכל עם שירי הקרב מאותה תקופה, כמו "באב אל-וואד", "האמיני יום יבוא" ו"הן אפשר", אבל בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 היא היתה מזוהה לא פחות עם מה שנקרא "שירים סלוניים" - שירים בידוריים במקצבים כמו טנגו וסווינג. ירקוני היתה מהזמרים הראשונים שהעזו לשיר בסגנון הזה, בתקופה שבה היה מדובר בצעד נועז שעורר עליה כעס.

בשנות ה-60, עיקר מרצה של ירקוני הופנה להופעות בחו"ל. היא הופיעה על מיטב במות העולם, "ועם הקסם והאלגנטיות שלה היתה שגרירה פנטסטית של מדינת ישראל", מעיד בר-שביט. חרף הנסיעות התכופות לחו"ל, "היא היתה אמא יוצאת מגדר הרגיל", מספרת רבקה מיכאלי. "אני זוכרת אותה עומדת ומגהצת את המדים של אורית (בתה, ב"ש). היא עשתה הכל. גם שרה, גם ניגנה בפסנתר, גם היתה דעתנית ומעורבת. הערצתי אותה". במלחמת ששת הימים ירקוני חזרה לישראל, התרוצצה בין המוצבים, וכך נולד הכינוי "זמרת המלחמות". "אחרי המלחמה סנטו בה על זה וכתבו בעיתונים שהיא מתפרנסת מהמלחמות", אומר קורן. "זה נורא כאב לה מפני שהיא היתה שוחרת שלום, וכידוע שילמה על זה לא מעט".

בשנים האחרונות התמודדה ירקוני עם מחלת האלצהיימר. אף על פי שהקשר שלה עם הסביבה הלך והתעמעם, המשיכו חברים לפקוד את מיטתה ולשיר לה. "אני זוכרת שבשבת אחת בני משפחתה הביאו להקה מאשדוד שניגנה מוזיקה קווקזית", מספרת רבקה מיכאלי. "הם התחילו לנגן, ויפה כאילו התעוררה. היא תופפה עם היד על השולחן ונראתה כל כך מאושרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו