בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפליט לפושע

2תגובות

"אסונם של חסרי-הזכויות איננו בכך שחייהם, חירותם, ויכולתם לשאוף לאושר, או זכות השוויון בפני החוק וחופש הביטוי... נשללו מהם. אלא ששוב אין הם שייכים לשום קהילה. גורלם אינו מוגדר בכך ששוב אין הם שווים בפני החוק, אלא בכך שאין כבר שום חוק הקיים בשבילם". במלים אלו תיארה הפילוסופית חנה ארנדט את מצבו של מי שמדינתו לא מגנה עליו יותר, ובפרט את הפליט, שהוא הדוגמה הפרדיגמאטית לאדם שנשללה ממנו הזכות החשובה ביותר: הזכות שתהיינה לך זכויות.

אמנת הפליטים מ-1951 אוסרת לגרש אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף בשל עילות המנויות באמנה, דורשת להעניק לו זכויות בסיסיות, ואוסרת להחזיר פליט למקום בו חייו או חירותו יימצאו בסכנה. אך כפי שהצביע המשפטן איתמר מן, בתחילת המאה העשרים ואחת אנו רואים תמורה ביחס לפליטים, המשווה לתנועת הפליטים מראה של "הסתננות", ומתייחסת למבקש המקלט כאל טרוריסט הפועל בשם כוחות אויב ומאיים לזרוע הרס חסר גבולות. הבאים מאפריקה נתפסים, כפי שמן מציין, כגוש אחד גדול ולא מובחן של אויבים-מסתננים.

התיקון לחוק ההסתננות שהתקבל בכנסת מבטא מגמה זו בצורה קיצונית. בכל הנוגע למבקשי מקלט המגיעים מסודאן ומאריתריאה, ישראל אמנם, בשל המצב במדינות אלו, לא מרחיקה אותם משטחה - אך גם אינה בודקת באופן אינדיבידואלי את מעמדם כפליטים. גם אם אפשר היה להצדיק אי-בדיקה ומתן מעמד זמני - מתוך הבנה שבתקופות מסוימות צפוי שרוב מכריע של המגיעים מאזורים מסוימים יהיו פליטים - ולא ניתן לבדוק כל מקרה באופן אינדיבידואלי, הרי שזה לא המצב בישראל. ובפרט עם חקיקת החוק החדש.

חוק זה מגשים את הסיוט של ארנדט בכך שהוא חוזר והופך את מבקש המקלט לפושע. כזה שעצם היותו פליט היא פשע. אך להבדיל מפושע, שיש להוכיח את העבירה שעבר, ושעונשו קצוב בדין - הרי שעל פי החוק, אחרי הוצאת צו גירוש יוכל ממונה ביקורת הגבולות להורות על כליאתו של מבקש המקלט. במקרים הרבים בהם לא ניתן להוציא לפועל את צו הגירוש, כמו למשל כאשר מדובר במבקשי מקלט ממדינות כמו אריתריאה - שמוסכם שלא ניתן להחזיר את מבקשי המקלט אליהן - ייכלא האדם לפרק זמן ממושך.

בית הדין למשמורת, שיוקם על פי החוק, אמור לאשר מעצר זה למשך עד שלוש שנים - אלא אם התקיימו נסיבות הומניטריות חריגות - ולעתים גם ליותר משלוש שנים. זאת, למשל אם האדם הגיע מאזור שבו פעילות העלולה לסכן את ישראל או את אזרחיה.

תקופת המעצר הארוכה שמאפשר החוק מעידה על כך שלא מדובר על מעצר לצורך הליך של הרחקת מבקש המקלט, אלא במטרה להרתיע מבקשי מקלט אחרים מלהגיע לישראל. היא עומדת בניגוד לפסיקת בג"ץ, שלפיה אין להשתמש במעצר כדי להעניש "מסתננים" או כדי להרתיע "מסתננים" עתידים. החוק סותר לא רק את אמנת הפליטים ודיני זכויות האדם הבינלאומיים, אלא גם את הזכות לחירות המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מסיבה זו יש לקוות שבג"ץ יפסוק שמדובר בחוק שאינו חוקתי, לא רק כי אינו "מידתי", אלא כי תכליתו אינה ראויה וכי דגל שחור מתנופף מעליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו