בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאתיופים אין כוח להיות חוטבי עצים וקופאים

הנשיא פרס ידע שמבוגרים עלולים לזעום, אז הוא פגש ילדים יוצאי אתיופיה. הם חמודים, נותנים מתנות, מצטלמים נהדר ומקשיבים לכל הסיפורים

50תגובות

את המחאה האתיופית בקריית מלאכי התניע הדור הצעיר שכבר לא רוצה לשמוע מילים יפות מהממסד הישראלי או מההנהגה הוותיקה. אין להם כוח לדיבורים היפים ולמחמאות הריקות שבסופם העדה שלהם נשארת בתחתית הסולם. איציק שמולי דיבר בכיכר המדינה על ישראלים חדשים, מה שהפך החודש לסיסמא של כנס שיווק במודעות על אוטובוסים. אז יש גם אתיופים חדשים, לא כאלה שמניחים לחברה הישראלית להפוך אותם לחוטבי עצים וקופאים ואומרים תודה בנימוס אחר כך.

נשיא המדינה רצה לעשות משהו עם האתיופים, כי צריך לעשות איתם משהו. הרי צריך לגנות בתקיפות את הגזענות, שהיא מילה שאיש לא אוהב. פרס בחר לעשות את זה בבית ספר היסודי "ראשית" בירושלים, מוקף ילדים קטנים, כמחציתם אתיופים. ילדים בגיל היסודי צעירים מכדי לזעום, הם מצטלמים נהדר והתקשורת מתה עליהם. גם הסיבוב הנוכחי נגד החרדים החל מיריקות על ילדה בבית שמש. כשמנסים לדבר נגד גירוש פליטים, מתמקדים בילדים החמודים ודוברי העברית שיגורשו. אפילו הטנקיסט גלעד שליט הוצג כילד (של כולנו). הסיבה פשוטה: הפוליטיקה והתקשורת הישראלית, מימין ומשמאל, הן פשוט אינפנטיליות.

וכך, בשעה תשע בבוקר אתמול (חמישי) התיישב פרס לצד עשרות ילדים מתוקים-באמת על ספסל עץ בספריית בית הספר, כשמסביב הצלמים מתקתקים. נדחקתי לצד גיטריסטית דתיה שאחזה דף מצולם של התווים של 'פגישה לאין קץ'. "גם לי היה קשה", התלונן האזרח מספר אחת על ימיו כעולה. "כל הילדים צחקו ממני כי אמרתי 'פוזמקאות' ולא 'גרביים'. והנה אני נשיא". פרס עשה הכול כדי להשוות את נקודת הפתיחה שלו לזו של הצעירים האתיופים שבחנו את האיש המפורסם עם העניבה בעניין, ולא מצמץ כשאמר, "האמהרית היא מעין יידיש".

בהמשך הוא סיפר איך נסע לאתיופיה עם רבין לחזק את הצבא המקומי וכמה הוקסם מהיהודים שם. "השבט היהודי מאתיופיה אין דומה לו", אמר. נזכרתי כמה הכותבים בבלוג youngethiopianstudents, הסמן הרדיקלי של הדור האתיופי החדש בישראל, מתעבים את הביטוי שבט וההקשרים הקולוניאליסטיים שלו. אבל פרס קטע את חוט המחשבה שלי כשאמר לילדים: "אני לא אספר מה קרה בין מלכת שבא לשלמה המלך. אבל הוא אהב להתחתן".

עמוס בן גרשום, לע"מ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבותינו ישירות לפייסבוק שלכם

"זה לא אתם שצריכים להגיד תודה", אמר פרס, מתייחס לאמירתה המתנשאת של שרת הקליטה סופה לנדבר. "אנחנו צריכים להגיד לכם תודה". "זה סטייטמנט", לחש המאבטח לידי, שעד אז היה טרוד בבדיקת האימייל בסלולר, ואולי זה היה מישהו מבית הנשיא. ופרס המשיך: "הדבר הכי מכוער זה גזענות", והמשיך להציג את המקצועות המיועדים לאנשים שצבעם שחור: "למשל ספורטאי, מה חשוב מה צבע הרגליים שלו? או זמר - הצבע שלו לא משנה כל עוד הוא שר יפה".

בשלב הזה הוגשו שלל מנחות לנשיא, שכללו עלי הדס מהגינה וצנצנת דבש. "ברוך אתה, הנשיא שלנו", אמרה אמא של אחד התלמידים בהתרגשות. עמנואל, ילד ממוצא אתיופי, הרים לנשיא להנחתה כששאל שוב את הנשיא על קשייו כמי שבא לארץ, כאילו אפשר להשוות את המצב של הפולנים לזה האתיופים. פרס נענה ברצון: "נתקלתי כמעט באותם קשיים שאתם נתקלתם. הייתי לא שזוף. עברו עלי דברים נוראיים". "כל כך מרגש!", התמוגגה איילת פריש, הדוברת היעילה של הנשיא.

תלמידה בשם ירושלים קבדה, עם צמות מסוגננות, התוודתה: "בחיים לא הפלו אותי" ושיבחה את בית הספר. "איזה מתוקה", לחשה לי איילת פריש, שאחר כך התקשרה אלי כדי להסביר שמקום הפגישה נבחר בהמלצת קבוצת צעירים אתיופים, "הרי הכי מובן מאליו היה לנסוע לקריית מלאכי".

עמוס בן גרשום, לע"מ

אדם מבחוץ יכול היה לחשוב שהעולים מאתיופיה פונקו על ידי הממסד הישראלי ועכשיו הם מברכים ומודים לנציגם, כבוד הנשיא. לאחר שפרס עזב, ניסיתי לברר עם הילדים מדוע לא מחו על הגזענות או על היחס של הממסד. נער בוגר בית הספר, אמר לי "לא צריך לדבר על זה, הכי לא מתאים. בחוץ באמת יש גזענות, הכי זוועת עולם, אבל אין מה לעשות עם זה. לא צריך לדבר על זה כל הזמן. עדיף לדבר דברים חיוביים, דברים טובים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו