בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות הצבעים של קודאק, אלכס ליבק לא מתגעגע לסרטי הפילם

בימים בהם כל פריים עלה כסף, צילמנו פחות, אבל היינו הרבה יותר מדויקים וממוקדים. כיום אקט הצילום עצמו הוא רק הצעד הראשון של התצלום הסופי

16תגובות

וידוי קטן: אני אחד הצלמים שלא מצטער על היעלמם של הסרטים, בטח לא על השיקופיות שהיו דווקא נוחות ביותר לעבודה מהירה בדפוס. אני בטוח שיש הרבה כמוני אבל אף פעם לא הודיתי בכך. לי היו בעיות קשות עם חשיפה מדויקת. כשצילמנו בסרטים, בעיקר בשיקופיות צבע, כל סטייה מחשיפה מדויקת כמעט לא ניתנה לתיקון.

לא אשכח את בואו של נתן שרנסקי לארץ. בעיתון "חדשות" רצו כמובן תצלום צבע לעמוד הראשון. היו לי שלוש מצלמות ושלושה מדי אור שונים. צילמתי שלושה סרטים או יותר, אבל התמונות יצאו מהמעבדה דלוחות. מזל שהיה עוד צלם שנשלח לכסות את האירוע. אלה מסוג הדברים שאני אף פעם לא שוכח. כמובן היו אמני צילום טכניים שאף פעם לא טעו. חשיפתם היתה מדויקת להפליא והצבעים היו מרהיבים.

לקודאק, ורק לקודאק, היה סרט שיקופיות שעלה על כל הסרטים שיוצרו על ידי המתחרים. הקודכרום האגדי: הצבעים הכי יפים, הכי רוויים והכי קרובים למה שהעין ראתה. אי אפשר היה לפתח אותו בארץ. רק באנגליה, גרמניה וכמובן ארצות הברית. היינו חייבים לשלוח את הפילם לחו"ל ולחכות קצרי רוח עד להגעתו חזרה. ההמתנה היתה כדאית, אם החשיפה היתה נכונה כמובן. בעת ההיא, כיוון שכל פריים עלה כסף, הצטמצמנו. צילמנו פחות, אבל היינו הרבה יותר מדויקים וממוקדים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק

רויטרס

יש משהו בצילום הדיגיטלי שעושה את המקצוע לפחות טכני. זה אולי יתרון, אבל יכולת המניפולציה עם קבצים דיגיטליים הביאה לחסרונות משמעותים ביותר. לדוגמה: אם פעם תצלום נחשב להוכחה קבילה בבית משפט - לא עוד. אבל לא רק התוכן, גם הצבעים אינם אמיתיים עוד. הם משתנים מצלם לצלם ומאופנה לאופנה ואלו משתנות במהירות.

כיום אקט הצילום עצמו הוא רק הצעד הראשון של התצלום הסופי. צלמים משקיעים זמן רב יותר בעיבוד התצלום מאשר בצילום עצמו. הגעגועים הם לא רק נוסטלגיה, אלא זיכרון של אמת מסוימת: מה שצילמת זה מה שיש. אבל מי מאתנו צלמי העיתונות יעדיף לשלוח את התצלומים שלו בדואר יונים על פני האינטרנט?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו