בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מוחמד בכרי, אתה מתחרט על הסרט ג'נין ג'נין?"

103תגובות

מוחמד בכרי, שחקן כוכב ישראלי ותיק, שסרטו "ג'נין ג'נין" עורר סערה גדולה בישראל לפני כעשור, הופיע השבוע בצוותא בהפקה של "בית ברנרדה אלבה". תנועת "אם תרצו" הפגינה נגד ההצגה, ושרת החינוך לימור לבנת התבטאה נגד "שיקול הדעת" של מנהלי אולם צוותא בתל אביב שאפשרו לו להופיע שם.

הרבה זמן לא היית על הבמה.

מ-2003, על במה ישראלית.

התגעגעת?

"כן".

איך היה לחזור לקהל ישראלי?

"אלו אנשים שאני אוהב, זה קהל כמו כל קהל אחר שאני מציג לו, כמו שאני מציג לאיטלקים, לערבים, לטורקים, לאמריקאים, אני גם מציג לקהל ישראלי. אנשים. אלו אנשים".

פעם ראשונה שאתה מגלם אשה. איך זה?

"זה קשה לי, כי באיזשהו מקום אתה מוותר על הגבריות שלך. עכשיו, מבחן הגבריות שאתה עובר, לוותר, זה לא קל. זאת אומרת להיות בלי מין, להיות לא אתה, להיות - סליחה על הביטוי אבל - בלי זין וביצים. מאוד לא קל. בשבילי, בכל אופן. לא שזה הדבר הכי חשוב בעולם, אבל כנראה שגבר שמאבד את הגבריות שלו הוא במצב קשה".

מה זאת הגבריות הזאת שאתה מוותר עליה?

"אני לא יודע להגדיר גבריות, אני לא מיתמם, אני באמת לא יודע. זה אישיות, זה להיות מושך כגבר, זה קשיחות, כריזמטיות, זה בקול, בתנועה; גם את הקול אתה צריך לעדן, גם את התנועה, להתנהג פיזית לא כמו שאתה רגיל להתנהג, סוג של מבט, איזושהי רכות שאתה צריך להביא, שלא תמיד אתה יכול למצוא אותה בך כגבר מחוספס".

חגי פריד

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ואיך היה לגלם רודנית דכאנית?

"זאת דמות שהיא - אני חושב - הניגוד המוחלט של מי אני. אני דוגל בחופש, אני רוצה שוויון, אני נגד דיכוי האשה, נגד דיכוי החלשים באשר הם, אני מנסה לעזור לאנשים שנזקקים לעזרה, אני מנסה להיות שווה עם כולם. אתן לך דוגמה: אני בן 58 ואני עובד בהפקה הזאת עם בנות מאוד צעירות, כמו הילדים שלי. ומאד לא הייתי מרוצה מהפוסטר של ההצגה שנושא את התמונה שלי בלבד וכתוב שם עם תלמידות האקדמיה. אני רציתי שהתמונות של כל הבנות יהיו על הפוסטר. אולי זה פחות אמנותי, אבל מבחינתי זה מביא איזשהו שוויון בעבודה וביחס. אם אני כבר עושה הצגה נגד דיכוי, אז לפחות שבהגשה של ההצגה יהיה כבוד שווה בשווה ביני לבין הבנות למרות שאין להן ניסיון, ואין להן הפרסום שלי יש - יש מהן שזאת פעם ראשונה שהן מופיעות בפני קהל".

אפרופו פרסום, ג'נין ג'נין ממש רודף אותך.

"יש כאלה שרוצים שזה ירדוף אותי. זה סרט שנעשה לפני עשר שנים, במצב מסוים מאוד, בלב לבה של האינתיפאדה השנייה, בלב לבו של הצער והכאב והדמים והשכול בשני הצדדים; סרט שכשעשיתי אותו, בתמימותי חשבתי שזה יכול להשפיע על דעת הקהל הישראלית - במיוחד שיהיה קץ לכיבוש וקץ להרג וכל זה. אני לא סחבתי אתי את ג'נין ג'נין לברנרדה אלבה, מעולם לא העלינו אותו או בכלל נושאים פוליטיים, במתכוון. עבדתי כאדם, כאמן, ניטרלי לחלוטין וניסיתי להביא כמה שיותר עבודה ועומק לעבודה שלנו".

כשאתה מסתכל עליו בפרספקטיבה של עשר שנים, איך אתה רואה את הסרט?

"זה סרט שנעשה מהבטן, ללא תוכנית, ללא הרבה חשיבה ותכנון מראש, בלי לחשוב לא על התוצאות ולא על איך זה יתקבל. חשבתי שבגלל שזה מהבטן, זה יעבוד על הבטן של האחר שהסרט מיועד לו, בעיקר הישראלים וכלל אומות העולם. יכול להיות שהיום, התבגרתי בעשר שנים, התנסיתי בדברים חדשים, עבדתי בסרטים ובהצגות חדשות, יכול להיות שהייתי עושה את זה יותר ברוגע, חשיבה לעומק, בחשיבה על איך זה יתקבל אצל הישראלים".

אתה מתחרט עליו?

"לא. אי אפשר להתחרט על ילד שעשית, מותק. מי שמתחרט על ילד שעשה הוא לא אבא, הוא לא הורה. גם ילד מכוער שאתה עושה הוא הילד הכי יפה בעולם. אני אוהב את ארצי, למרות שהיא מכוערת היום. מאוד מכוערת היום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו