בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך תשרדו בשלום ובהנאה את המאה 21

מה הכללים שכדאי לכל אדם לאמץ כדי לצלוח בהצלחה את החיים בעידן החדש; לארי פייג' וליידי גאגא כבר הפנימו. ואתם?

46תגובות

רובנו לא באמת חיים במאה ה־21, רובנו נולדנו במאה הקודמת וממשיכים למעשה לחיות בה. השאלה היא מה אנו עלולים להחמיץ. מעולם לא עסקתי בעתידנות ואינני חובב מדע בדיוני, אבל כל מי שמתבונן מסביב נאלץ להודות שמשהו גדול מתרחש סביבנו. הנה שמונה נקודות קצרות למחשבה על ניהול ומימוש עצמי במאה שיצאה לדרך. מתחילים:

1. למדו את עצמכם להבחין בשינויים. "בני אדם אינם יכולים להפנים את השינויים שמתרחשים בתקופה שבה הם חיים", כתב מרשל מקלוהן. הטכנולוגיה משתלטת עלינו כמו בפעולת גרילה, ורק בדיעבד אנו מבינים שפלשה לחיינו ושינתה אותם.

אשתי קרן ואני נסענו לפני כמה שנים ללונדון. רכשנו מבעוד מועד כרטיסים להצגה של גדול מחזאי אנגליה כיום, טום סטופארד. היינו מאוד מוטרדים מהאפשרות שנשכח את ההדפסה שמאשרת את ההזמנה. בערב המיוחל יצאנו מהמלון לתיאטרון. לונדון הרבה יותר גדולה מכפי שנדמה בתחילה, וכעבור 45 דקות של נסיעה ברכבת צעדנו לפתח האולם האלגנטי. לפתע נזכרתי שהכרטיסים לא אתנו. הנייר המודפס שהבאנו כל הדרך מתל אביב נותר על השולחן במלון. אף אחד לא יכניס אותנו בלי אישור, זה לא ישראל. הבטנו זה בזו חיוורים. "רגע", אמרה קרן, "זה בג'ימייל שלי". היא דילגה לעבר בית הקפה ממול, וכעבור שתי דקות חזרה עם הנייר המודפס. המרחק לבית המלון התבטל בבת אחת. מקלוהן הבטיח לנו שזה מה שיקרה, ולפתע התבטלו גבולות של זמן ומקום. לחשוב שרק לפני חמש שנים היינו מוטרדים לבל נשכח את האישור ששמנו בניילון בריצ'רץ' ההוא מאחורה במזוודה.

מקלוהן עצמו מעולם לא חדל מלשפר את היכולת שלו להבחין בשינויים. בכל מקום שאליו נקלע, תמיד הביט סביבו בניסיון להבין את הפרטים הקטנים ואת משמעותם הנסתרת. אחד ממכריו סיפר שנהג לבלות עם מקלוהן בארוחות צהריים שבהן התבוננו בכל דבר שהיה במסעדה, החל מהתאורה וכלה בתפריט, בדרך חדשה. "בעידן שבו אנו חיים עלינו להיות ערים לשינויים הקטנים ביותר, אחרת לא נשרוד", כתב מקלוהן בשנות ה־60. מאז חלפו 50 שנה. על־פי רבים מן העוסקים בתחזיות לעתיד חלפו לפחות 100.

המדען, הסופר והעתידן ריי קורצוויל, ללא ספק אחד הדוברים הדרמטיים אודות העולם הגדל ומתפתח בקצב מואץ, הפך את הסינגולריות (כינוי לנקודת זמן שבה תעלה האינטליגנציה של מערכות מחשב על זו האנושית) מרעיון מסקרן לתנועה חברתית של ממש, וזועק זה עשרות שנים שהעתיד כבר כאן. הבעיה עם קורצוויל היא העיסוק המעט אובססיבי שלו ברעיון של חיי נצח, שקשה להתייחס אליו בכובד ראש, אבל נניח לרגע לוויכוח אם נחיה 120 שנה או יותר. התחזיות המצטברות שלו ושל מדענים רבים אחרים לגבי שנת 2030 - 18 שנה מהיום - מרתקות ורלוונטיות הרבה יותר.

כך למשל, הפיזיקאי היפאני מיצ'יו קאקו חוזה שבפרק הזמן הזה יפותח רובוט שיידע להשתלט על המכונית שלנו כשנרדם על ההגה, חליפות סקי יידעו להזעיק חילוץ בשעת תאונה, ובבית החולים יחליפו לנו בקלות איברים פנימיים שנפגעו. כשנצחצח שיניים יסרקו את גופנו מאות חיישנים, והולוגרמה של רובו־דוקטור תבדוק את מצב בריאותנו. 15 שנה זה מחר. אם משהו מזה נכון, אולי הגיע הזמן שנתחיל לשים לב לשינויים?

המאמר מופיע בגיליון פברואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250

2. לא להפריד בין עבודה לחיים. זיגמונד פרויד הטיף לשילוב בין עבודה לאהבה. יישוב הקונפליקט הזה בין עבודה לחיים עומד בבסיס יכולתנו לחיים מלאים ומספקים. אין זה מופרך להניח כי בעולם החדש והדוהר מי שימשיך וייצא לעבוד "סתם כדי להתפרנס" מקטין את סיכוייו לשרוד; על מספר המקצועות שהולך ונכחד מדי שנה מאפיל רק מספרם של הזנים הנכחדים. כבר היום ברור כי מי שלא ייתן תפוקה מיוחדת או מקורית מאוד יתפוגג. יהפוך ללא רלוונטי. מסיבה זו העבודה שלנו צריכה להיות מחוברת אלינו יותר מאי פעם, אישית מאי פעם, כזו המאפשרת לנו להתקיים בכל מובנה של המלה.

העבודה היא לא אויב החופש האישי או האושר אלא חלק מהחופש ומהאושר. פועלי כל העולם, גם אם תתאחדו, זה לא יעזור. מצאו את העבודה הנכונה עבורכם. רבים מניחים כי רק מתי מעט יזכו לעבוד במה שיאהבו, ואילו השאר ימשיכו להתפרנס בעבודה שהם לא בהכרח מחוברים אליה רגשית. קביעה זו בעייתית מאוד בעיני ואף מתנשאת. כל אחד ראוי וזקוק למשמעות אמת. המאה ה־21 היא התקופה שבה "כל אחד יכול", אבל גם המאה שבה "כל אחד חייב". לכל תקופה יתרונות וחסרונות, סיכויים וסיכונים. במאה ה־21 הציווי אינו מותר האדם מן הבהמה כי אם מותר האדם מן הרובוט. כל אחד מאתנו ייאלץ לשכלל את היכולת שלו לדייק את עצמו ולכוון עצמו לעבודה הנכונה עבורו.

שכן שלי, ביולוג שחי את המקצוע שלו, הסביר לי בוקר אחד על עץ שעומד אצלנו בחצר. הוא תיאר לי לפרטי פרטים את מערכת החיים הנסתרת והמופלאה שמתקיימת בין ענפיו. פתאום ראיתי אחרת את אותו עץ שעל פניו חלפתי שנים מבלי להבחין בו. המקצוע שלנו צריך לשמש אותנו כדי לראות אחרת גם את הרחוב שבו אנו צועדים. אם בחרת את העבודה הנכונה בשבילך, זו שתציל אותך מפיטורים כשיגיע גל הרובוטים הראשון, אתה צריך להתהלך ביום יום שלך דרך המקצוע שלך - לראות את העולם באמצעותו.

בניסוי שערכה הפסיכולוגית אלן לנגר התבקשו אנשים להביט בפרקי סדרת דרמה קצת אחרת מהרגיל: לצפות בכל פרק כאילו עסקו במקצוע אחר: כרופא, כפסיכולוג או כעורך דין. הצפייה הפכה באחת לערנית, הם נהנו יותר וזכרו הרבה יותר טוב כעבור חודשים את ההתרחשות. יש לנו את המקצוע שלנו שבו אנו עוסקים באמת, ואת זווית הראייה הייחודית והמרתקת שהוא מאפשר לנו כדי להביט על העולם.

3. לא להפסיק לשחק ולהשתעשע (מה שמאפשר גם) 4. להגיב מהר. בספטמבר 2008 הגיעו מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגי ברין, לכנס השקת מערכת ההפעלה של אנדרואיד כשהם נועלים רולרבליידס. הם לבשו חליפות, אך החליקו פנימה אל האולם. הנאומים שלהם היו רציניים ויבשים, אבל המסר היה חזק וברור. גוגל העולמית, וגם הסניף המקומי בישראל, מעוצבים כמו חנות צעצועים צבעונית ומתוקה למבוגרים. עשרות משרדים של אנשים משפיעים ומצליחים בישראל נראים כמו מגרש משחקים: מנורות שמחליפות חמישה צבעים, פחית שתייה שקופצת אליך אם אתה דורך על קפיץ נסתר ברצפה, שולחן ישיבות שהופך למגרש מונופול שהופך למגרש דמקה ענקי. אסור להפסיק לשחק. המשחק שומר אותך ערני ומודע לשינויים. הרצינות והחשיבות העצמית המוגזמת מסוכנת. היא עלולה להוביל לנוקשות וקיפאון מחשבתי, ובעולם של המאה ה־21 זה עשוי להיות קטלני. יש כנראה גם חשיבות לאנשים קונפורמיים ההולכים בתלם כחלק מתמהיל של ארגונים, אבל בינינו - מי רוצה להיות כזה?! שאחרים יהיו.

אי–פי

5. לחפש כללים כי זה הטבע האנושי. 6. לפקפק בכללים כי בזה מותר האדם. אז האם העולם באמת השתנה? האם המסלול הקלאסי הכולל לימודי תואר ראשון, עבודה קשה, התמקדות, תואר שני, לעבוד עוד יותר קשה ועוד יותר להתמקד, עדיין עובד? מי שמשקפת אולי יותר מכל את הדילמה הזו היא כוכבת הפופ ליידי גאגא, שהשיגה בתוך פחות משנתיים מה שהשיגה מדונה ביותר מעשור. החלק השמאלי של גופה מקועקע כולו בשורות של המשורר האהוב עליה, ריינר מריה רילקה, כי "אבא ביקש ממנה להישאר נורמלית לפחות בצד אחד". הגרדרובה שלה מעמידה באור חיוור את כל הבגדים שנראו בכל עונות הסדרה "סקס והעיר הגדולה" גם יחד. היא זו שלבשה שמלה מסטייקים וחבשה לובסטר שלם על הראש. מצד שני, היא מנהלת ביד רמה צוות של יותר מ־100 עובדים, יורדת לכל פרט ושואבת השראה ממנטורים שהיא מאמצת משחר נעוריה. היא תמיד חלמה הכי בגדול, אבל לומדת כל דבר ביסודיות עד הפרט הקטן ביותר. היא מסרבת לפתוח את דלתות האולם לקהל עד שתוודא היכן ממוקם אחרון החוטים על הבמה, אבל בתחילת המופע צועקת לקהל שלה כשהיא עולה על הבמה "I'm a free bitch!".

אז מי היא ליידי גאגא? נערה קלת דעת, חוצפנית, אמיצה ומהירת תגובה או אדם קפדן, יסודי וממוקד מטרה? ליידי גאגא היא פרופיל התלמידה המצטיינת של המאה ה־21. היא מקיימת את הכללים וחותרת תחתיהם בו־זמנית. היא מעלה על נס את ערך השעשוע והמשחקיות בחיים אבל גם חוקרת את המקצוע שלה וחיה דרכו ברצינות תהומית. הכוונה היא לא רק להישאר עם רוח שטות, כפי שציווה עלינו סטיב ג'ובס בנאום המפורסם ההוא. במובן עמוק יותר, הכוונה היא לשחק עם הזהות שלך. ליידי גאגא ואנשי גוגל מבינים שהעולם הוא מרחב שטוח ומתאים יותר מאי פעם להחליק עליו ברולרבליידס.

טרי ריצ'רדסון

7. לחפש הורים מאמצים. כולנו מתפעלים מהקצב המהיר שבו ילדים קטנים מתפתחים. יש לכך הרבה סיבות אורגניות, אך יש גם סיבה אחת שאנו נוטים לשכוח: כילדים אנו מוקפים במבוגרים יודעי כל. המון אנשים שיודעים יותר וגם מנסים להעניק לנו מהידע שלהם. כשאנחנו מתבגרים אנו נותרים כמעט לבד. בלי מישהו שיסביר וייעץ. מצליחני־על, בכל תחום שהוא, מקפידים למצוא לעצמם "הורים מאמצים" בכל שלב של חייהם. אפשר לקרוא לזה "מנטורים" או סתם אנשים חכמים ומנוסים. במיוחד לאור העובדה שהביולוגיה של תאי המוח לא לטובתנו, מומלץ לפחות שנקיף את עצמנו שוב באנשים חכמים שימשכו אותנו קדימה.

8. לנצל את תקופת המעבר שבה אנו חיים. מי שיידע להיות ער לשינויים, לשמור על רוח של התחדשות ושעשוע, מי שיידע להתבצר בעבודה שאליה נולד, יחפש אחר הכללים וגם יארוב לרגע שבו הם משתנים, יכול להפוך את התקופה הזו להזדמנות עבורו ועבור אלה הנותנים בו אמון להוביל אותם.
 

ד"ר אייל דורון הוא מרצה, חוקר ויוצר סדרות הטלוויזיה "איך להיות מאושר בשישה שיעורים" ו"איך להצליח בשישה שיעורים"
 

עופר וקנין


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו