בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפשרות של גשר

הגשרים של האדריכל מארק מימרם מחברים גדות ברחבי העולם: בלב פאריס מעל הסן, בגבול צרפת-גרמניה מעל הריין, בין הערים רבאט וסאלה במרוקו. עכשיו הוא חולם לחבר את עזה והגדה המערבית בגשר ארוך ורב-מפלסי, שרחוק מלהיות מעבר גרידא. הסירו את הספקות

65תגובות

לאדריכל היהודי-צרפתי מארק מימרם יש רעיון מבריק, על גבול האוטופי, לפרויקט חדש שיחבר בין הגדה המערבית לרצועת עזה. הוא מציע להקים גשר רב-מפלסי ענק באורך של 37 ק"מ, שייצור קישור פיזי בין שני חלקיה של הרשות הפלסטינית ויכיל מסילת רכבת, כביש דו מסלולי, צינור להעברת מים מותפלים וצינור להעברת מים מליחים מהים התיכון לים המלח.

את התוכנית - שמתפרסמת כאן לראשונה - הוא פיתח באופן עצמאי ובמימונו האישי במשרדו בפאריס. סטודנט שלו ב"בוזאר", בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות בפאריס, הוא דור שלישי למשפחת אדריכלים מבית לחם שהפציר במימרם להציג את תוכניתו בפני הוריו. לפני כעשרה ימים הגיע מימרם לביקור קצר בארץ ונפגש עם אישים פלסטינים.

הגשר העתידי יתנשא לגובה של 20 מטרים מעל הקרקע, עם עמודי פלדה או בטון שיינעצו במרחק כ-250 מטר זה מזה. המפלס התחתון ביותר מיועד למים מתוקים מותפלים, מעליו יהיו שני מפלסים לתנועת כלי רכב, מעל עוד מפלס למים מליחים ובצמרת - מסילת רכבת כפולה.

החזית הדרומית של הגשר תחופה בפאנלים סולאריים כך שהוא יהפוך למעשה לתחנת הכוח הסולארית הגדולה בעולם. בשונה מתוכניות קודמות לחיבור בין הגדה לרצועה, מימרם מציע תשתית שתתרום גם לישראל: לאורך הגשר יוקמו אזורי חקלאות ותעסוקה שינצלו את המים המותפלים שיזרמו דרכו, והמים המליחים יגביהו את מפלס ים המלח. הגשר מתוכנן להימתח בקו ישר ממרכז רצועת עזה לדרום הגדה ולעבור סמוך לריכוזי אוכלוסייה ישראליים. מימרם מקווה כי חרף הסוגיות הביטחוניות והסביבתיות, הרשות הפלסטינית וישראל יקדמו במשותף את הפרויקט, שיהווה "סמל לשלום", כהגדרתו.

כמו בשדה תעופה

למימרם יש נקודת מבט מעניינת על תשתיות בכלל ועל גשרים בפרט. בבית הקפה שבו נפגשנו הוא נוטל בידו מפית נייר ועט ומסביר: "כשאתה מעביר תשתית חדשה אתה תורם לשני המקומות שמתחברים אליה", הוא אומר ומצייר קו מימין משמאל, "אבל במקביל אתה פוגע במקומות שנותרו מחוץ לה", הוא מחווה בידו מעל ומתחת לקו. "אני מעוניין לבחון כיצד תשתיות יכולות לתרום לסביבתן ואילו תפקידים נוספים הן יכולות למלא. גשרים", הוא מוסיף, "נועדו לחצות גבולות גיאוגרפיים, חברתיים ונופיים. אפשר להשתמש בהם למגוון של מטרות נוספות. הגשר שלי הוא תשתית עם שימושים מעורבים".

הוא יודע שהרעיון שלו נאיבי, אבל זה לא מונע ממנו להעלותו על סדר יום. "אני יודע שיגידו שאפשר יהיה לירות מהגשר על שדרות", אומר מימרם, אף שהנכנסים והיוצאים בגשר שלו יעברו בתחנות בידוק, כמו בשדה תעופה.

מימרם, תושב פאריס בן 56, הוא דמות מובילה בתכנון גשרים ותשתיות ברחבי העולם. יש לו השכלה כפולה כמהנדס אזרחי וכאדריכל, ובשנים האחרונות הוא תיכנן בין השאר גשרים במרוקו, סין וצרפת. אחד הגשרים הידועים שלו, שמשמש להולכי רגל, עובר מעל נהר הריין בגבול גרמניה-צרפת ומחבר בין קלן לשטראסבורג. גם שם - על אף האווירה האירופית הנינוחה - הוא נתקל בחילוקי דעות קשים בין הצדדים על אופיו, עיצובו ותפקידו של הגשר עד שלבסוף, לאחר משא ומתן ממושך, החליטו המדינות לקדם את הפרויקט במשותף. לפני כשנתיים ביקר בגשר הנשיא האמריקאי ברק אובמה כדי לראות מקרוב כיצד אדריכלות יכולה לסמל שיתוף פעולה מדיני.

בימים אלה מתכנן מימרם אצטדיון חדש למרכז הטניס של רולאן גארוס (שמארח את אליפות צרפת הפתוחה), ובניין חדש עבור בית ספר לאדרכילות בשטראסבורג. מי שביקר בפאריס מכיר בוודאי את גשר סולפרינו בתכנונו, שמחבר בין מוזיאון ד'אורסיי לגני טיולרי. בשנים האחרונות התפתח סביב הגשר מנהג אוהבים, שקושרים אל הגשר מנעולים עם שמותיהם. יש שיראו בזה השחתת רכוש ציבורי, אבל מימרם מרוצה מהשימוש הלא צפוי הזה ביצירתו.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

מימרם מבקר בישראל לעיתים קרובות. סבו וסבתו התגוררו פה ובצעירותו אף התנדב בקיבוץ רמות מנשה. העברית בפיו רצוצה למדי אבל הוא מרגיש קשר הדוק למקום. במשך השיחה הוא חוזר ואומר "שלנו" או "אצלנו" כשהוא מדבר על ישראל. סוגיית המעבר בין רצועת עזה והגדה המערבית נדונה כבר בהסכמי עזה-יריחו והסכמי הביניים באמצע שנות ה-90. המטרה של "המעבר הבטוח", כפי שהוא מוגדר בהסכמים, היא ליצור קישור פיזי בין שני חלקיה של הרשות הפלסטינית ולהקל על מעבר סחורות, שירותים ואנשים. במשך השנים גובשו תוכניות ורעיונות - מציאותיים יותר ופחות - להקמת מעבר, כאשר במוקד של כל תוכנית ניצב נרטיב פוליטי מובהק. השוני בין התוכניות נובע בעיקר מההתייחסות לאיומי הביטחון השונים ומהחשש כי ישראל תחולק במרכזה לשניים על ידי תשתית מסיבית שאינה נמצאת בשליטתה. מימרם רוצה להיות ניטרלי. התוכנית שהציע היא היחידה עד כה שבה התשתית של המעבר תתרום לישראל.

לפי שעה הפתרונות המובילים הם מנהרה באורך של 30-40 ק"מ, שתספק הגנה ניכרת מאיומי הביטחון אך תעלה הון; כביש שקוע בעומק של 5-10 מטרים שיחתוך את ישראל ולצדו מסילת ברזל; או גשר, שתכנונו וביצועו יהיו פשוטים יחסית אך צפויים להיתקל בהתנגדות חריפה של גופי הביטחון והארגונים הסביבתיים, שיתנגדו לבנייה לרוחבו של צפון הנגב. לגשר שמציע מימרם דווקא יש פוטנציאל סביבתי לבלום מידבור על ידי הצבת קו ירוק של חקלאות אינטנסיבית, והמים שיוביל יוכלו לשמש לחקלאות ביישובים הקרובים לתוואי, כמו קרית גת. הפאנלים הסולאריים יפיקו אנרגיה חלופית. גשר יבשתי באורך כזה לא נבנה עדיין, אבל אפשרי מבחינה הנדסית.

בפברואר 2009, זמן קצר אחרי סיום מבצע "עופרת יצוקה" הצהיר שר הביטחון אהוד ברק על תמיכתו בהקמת מנהרה בריבונות ישראלית ובתפעול פלסטיני, שתימתח לאורך 30 ק"מ בין בית חאנון לעיירה דהרייה סמוך לחברון. ברק נקב בעלות: 2 עד 3 מיליארד דולרים שיגיעו מהבנק העולמי, האיחוד האירופי, ממשלת ארצות הברית או מתרומות של גופים אחרים. הרעיון הזה לא התרומם בין השאר בעקבות הנתק המוחלט ששורר בין ממשלת ישראל לממשלת חמאס ברצועה.

לפרויקט של מימרם כבר נמצאה תמיכה בצד הפלסטיני. בביקורו כאן נפגש בין השאר עם ג'אד איזק, שעומד בראש המכון למחקר יישומי במזרח ירושלים (ARIJ). המכון פועל כעמותה ללא מטרות רווח ומתמקד בסוגיות של חקלאות, תשתיות ותכנון ברשות הפלסטינית. "הרעיון שמימרם מציג הוא מאד מאתגר ומעורר מחשבה", אומר איזק בשיחה עם "הארץ". "אנחנו בזבזנו הרבה שנים והרבה כסף כדי להבין איך מחברים בין עזה לבין הגדה או איך מצילים את המפלס של ים המלח. מה שהוא מציע פותר הרבה בעיות בבת אחת".

איזק משוכנע כי במוקדם או מאוחר ישראל תיאלץ לקדם פתרון לחיבור שני חלקיה של הרשות אולם הוא מתנגד בכל תוקף למנהרה. "המנהרה היא פתרון משפיל. אנחנו לא חפרפרות ואי אפשר לתקוע את הפלסטינים לאורך 40 ק"מ מתחת לקרקע", הוא אומר. "לפרויקט שמימרם מציע יש משמעות סמלית לשיתוף פעולה ולשלום אמת, זה מצב של ווין-ווין עבור שני הצדדים".

מי לדעתו עשוי לתמוך בפרויקט ומי יתנגד? "האנשים היחידים שעשויים לגלות התנגדות הם המחנה נגד השלום. אני מת לראות את התגובה של ממשלת ישראל לרעיון הזה", אומר איזק. לדבריו בכירים ברשות הפלסטינית גילו עניין רב בגשר, בהם ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד שביקש להיפגש עם מימרם בהקדם. אבל מימרם, שהופתע מעט מהנכונות לקדם את התוכנית, החליט להאט. הוא מעדיף להימנע מפנייה לבכירים משני הצדדים, ומקווה שתוכנית הגשר שלו תתגלגל מאליה.

המציאות קוראת למציאותיות

ד"ר רון פונדק, יושב ראש ארגוני השלום ודמות מפתח בגיבוש הסכמי אוסלו, מבקש לצנן את ההתלהבות. בדומה לאיזק גם הוא מתנגד לרעיון המנהרה "שמשקף את התפישה הצבאית והביטחונית המכוערת", כהגדרתו, אך הוא סבור כי הגשר של מימרם, על שלל תפקידיו השונים, עשוי להיות לא ישים. הרעיון של מימרם מעניין בעיניו, אבל הוא סבור שעומס התשתיות על המעבר יעכב את הפרויקט ויעורר חיכוכים בין הגופים השונים שיהיו מעורבים בבנייתו.

"הצורך במעבר יבשתי בין עזה לבין הגדה הוא חד משמעי ולא יהיה הסכם קבע או שלום בלעדיו", מסביר פונדק. "זה צריך להיות מעבר ייעודי שאינו מתחכך עם התשתיות הישראליות אך מתחשב הן בתוכניות מתאר שגובשו בישראל והן בסוגיות סביבתיות. זה יכול להיות גשר, מנהרה, כביש קרקעי או פיתרון משולב. אבל אני חושב שהחשיבות שלו היא בעיקר בנוגע לכלי רכב ורכבת, מכיוון שהצלת מפלס ים המלח מטופלת כבר במסגרת תעלת הימים".

פונדק חבר בקבוצת חשיבה ישראלית-פלסטינית בשם AiX Group שעוסקת בנושאים כלכליים שנגזרים מהסדר הקבע. הקבוצה עסקה באופן נרחב בסוגיית המעבר הבטוח ואף שכרה לשם כך את שירותיו של משרדו של טומס (טומי) לייטרסדורף, מבכירי האדריכלים בארץ. לייטרסדורף הציע מעבר משולב שמתייחס לטופוגרפיה התלולה ולמציאות העירונית לאורכו. "הטענה שלנו היא שהרשויות הישראליות חייבות להידרש כבר היום לנושא ולהכין תכנון עקרוני למעבר", אומר פונדק. "ישראל חייבת לשים יד על השטחים המיועדים, מכיוון שבבוא הימים כשיהיה אולי שלום אנחנו נמצא את עצמנו במצוקה תכנונית מכיוון שהשטחים האלה כבר יהיו תפוסים".

"אני מתלהב מהעיסוק בסוגיה אבל לא נופל מהכיסא מהתפישה כללית של מימרם", הוא מוסיף. "הוא מסתכל על זה כסמל. אנחנו לא מחפשים סימבוליקה אלא פרקטיקה. חיינו בעידן הסמלים של המזרח התיכון החדש יותר מדי זמן. המציאות קוראת היום לראייה מציאותית. ב-1996 (עידן הסכמי השלום, נ"ד) הייתי חושב אולי אחרת".

מאפשרות מדינית להזיה אוטופית

חיבורה הטריטוריאלי של רצועת עזה ליהודה ושומרון, שיבטיח חופש תנועה יחסי לפלסטינים, עלה לא אחת בדיוני ההנהגה המדינית והביטחונית לאורך השנים. מה שנשמע היום כרעיון הזוי, אולי מופרך, היה בעבר חלק מפרטי ההסכמים המדיניים בין ישראל לפלסטינים. באופן רשמי, ישראל הכירה לראשונה במעמדן של רצועת עזה והגדה המערבית כיחידה טריטוריאלית אחת בהצהרת העקרונות שנחתמה בין ישראל לאש"ף ב-1995. משמעות הדבר היא בעיקר משפטית ופוליטית: הישג של הארגון הלאומי שחותר לכינון מדינה פלסטינית. אך סידורי המעבר בין השטחים הטריטוריאליים לא הוסדרו מעולם, ועקרון "המעבר הבטוח" נותר בגדר הבטחת בחירות, או אולי משאלת לב.

שר הביטחון, אהוד ברק, הציע בכנס בחירות ב-2009 לחפור מנהרה באורך של 48 קילומטרים שתחבר בין הגדה לרצועה. זו תהיה בריבונות ישראלית (שתבטיח במידת מה את השליטה והאחריות הביטחונית כלפי האזרחים הישראלים) ובשליטה פלסטינית על התנועה במנהרה. ברק העריך אז שחפירת המנהרה תעלה 2-3 מיליארד דולרים, סכום שהגדיר כ"סביר". כבר ב-2005 הסביר שמעון פרס, אז המשנה לראש הממשלה, שההמלצה הישראלית ל"מעבר הבטוח" בין הרצועה לגדה תהיה בדמות רכבת, שמסלולה יעבור לאחר אישור התוכניות בין מחסום ארז בצפון הרצועה לתרקומיא, שבדרום הר חברון. בדיונים אז עלו גם חלופות: כביש תת-קרקעי או כביש מאובטח שיעבור בסביבת קרית גת.

חזונם של ברק ופרס התאים לרוח התקופה: האחד ניהל מסע בחירות שהביא משב רוח אופטימית, לאחר היו אלו ימים של דיונים קדחתניים בעניין המשא ומתן. כיום, כשהמצע המדיני נעלם מסדר היום הציבורי, גם אמירותיהם של בכירי המערכות השונות נשמעות אחרת: ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, אמר בפאנל שהתקיים השבוע כי "האחדות בין החמאס לפתח היא מראית עין. למרות רוחות השלום והאחדות ברשות הפלסטינית, אני לא מאמין בהם. היא אולי ברמה הממשלתית, אבל היא לא תאחד את יהודה ושומרון לעזה ואת הפלסטינים שם", אמר דיסקין. "יש הרבה פערים כלכליים, תרבותיים, בעיות דמוגרפיות - והם יקשו על איחוד הרשות הפלסטינית. הסיכוי שתיווצר ברית בין הצדדים האלו, הוא כמעט בלתי אפשרי".

גילי כהן

features@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו