בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטודנטים באחוה עמדו במבחני הכבוד

במכללה לחינוך החליטו לעשות ניסוי: תלמידים נבחנו ללא השגחה. הישגיהם היו ברובם גבוהים יותר משל חברים לקורס שנבחנו כרגיל

50תגובות

הכל החל בניסוי שערך נשיא המכללה האקדמית לחינוך אחוה, הפרופ' אלי זמסקי, לפני למעלה מעשור, כשעוד היה מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כינס 430 מתלמידיו בקורס "ביולוגיה של התא", שנה א', וביקש מהם לחתום על אמנה: "אני החתום מטה", התבקשו הסטודנטים להצהיר, "מתחייב שלא להעתיק בבחינה".

על האמנה חתמו רק 198 מתלמידיו, שביום הבחינה הוכנסו לחדר נפרד. מבלי שידעו על כך מראש, הם נשארו לבדם בכיתה, ללא משגיחים. הישגיהם היו ברובם גבוהים יותר משל חברים לקורס, אולם מניתוח הנתונים שערך זמסקי התברר כי באופן כללי ממוצע ציוניהם של סטודנטים אלה היה גבוה יותר. זו גם כנראה הסיבה, הסיק, שלא חששו להתחייב כי לא יעתיקו.

בתקופת המבחנים בחודש שעבר, החליטו פה אחד מרצי החוג למדעים באחוה לאמץ את היוזמה של זמסקי. "היתה התנגדות גדולה מאוד בהתחלה מצד הסטודנטים", מספרת ראש החוג, הד"ר פנינה אלבין, "הם רגילים ששומרים עליהם וזה כנראה נותן לגיטימציה להעתיק. צריך להבין שברגע שהם נותנים את המלה שלהם זה יוצר ‘דיבור מצפוני' שלא היה קיים קודם לכן". לדבריה, גם מרצי החוג סירבו תחילה לרעיון, אולם בסופו של דבר הוחלט על ניסוי שבמסגרתו כל מרצה חויב לקיים בחינת כבוד באחד מהקורסים שלו לפחות.

אילן אסייג

זמסקי נזכר בתקופה בה לימד בארה"ב. "שם לא יעלה על הדעת להעתיק, וגם לא להקצות לי משגיחים כדי שלא יעתיקו. זו עבירה חמורה ביותר ברמה כזו שאדם שנתפס ממש גומר את הקריירה שלו. זה עניין חינוכי שלא מושרש בתרבות שלנו וזה פשע בל יתואר", אומר נשיא המכללה ומוסיף: "כשאני אומר את זה אני שומע גיחוכים ‘מה אתה לא נורמלי? יעתיקו'. לכל המלגלגים אני אומר: איפה שאתה שם השגחה אתה משדר לתלמיד שתפקידו להעתיק מבלי להיתפס".

אחת הסטודנטיות, שבחרה שלא להזדהות בשמה, עברה בסמסטר האחרון שישה קורסים עם "מבחני כבוד": "זו הרגשה מעורבת", סיפרה אמש, "מצד אחד זה כיף, מצד שני את מתמודדת עם עצמך. זו ממש דילמה כי את נלחמת ואומרת לעצמך ‘איזהו גיבור? הכובש את יצרו'".

ליבי מימוני, סטודנטית לחינוך בשנה השלישית, אומרת כי "זה שקר אם אגיד שכולנו היינו שה תמים, אבל זה תמיד היה ותמיד יהיה, גם כשיש משגיח, תמיד יהיה את מי שיחפש את התשובה של מישהו אחר". יחד עם זאת חושבת מימוני שמדובר ביוזמה חשובה היות ש"אנחנו סטודנטים להוראה, וגם את התלמידים שיהיו לי אחנך בדרך של יושר, ולכן המרצים צריכים להאמין בנו".

בחלק מהקורסים שבהם התקיימו באחרונה מבחני הכבוד, דרשו המרצים מהסטודנטים לחתום על הצהרה שלפיה לא יעתיקו: "אם עושים את זה ככה, אז עדיף שלא יעשו את זה מלכתחילה", סבורה מימוני, "זה באמת מביש, כי בנשימה אחת אתה טוען שאתה נותן אמון ומודה שאתה מפחד. חוץ מזה, מי שמעתיק אין לו בעיה גם לשקר כשהוא חותם". "אני הרגשתי שהכיתה שלי כל כך איתי שלא היה נכון להגיד ‘עכשיו בואו תחתמו'" מספרת אלבין, "זה עושה הדים ואני מקווה שזה יהפוך לנוהג. זה עובד. בקורס שלי יש התפלגות: יש אפילו נכשלים שהעדיפו לא להעתיק, הגישו מבחן ריק והודיעו כי יגשו למועד ב'".

"יכול להיות שהאשמה היא על המרוץ המטורף אחר ציונים במערכת החינוך, אבל אני לא נרתע", מסכם זמסקי, "אני מעדיף תלמיד ישר של 8 מתלמיד עם ציון 10, שיש לי ספק איך הוא השיג אותו". ואילו הד"ר אלבין אומרת כי היא "רוצה להאמין ביושרם של הסטודנטים בכיתתי ורוצה לשמש להם דוגמה, שהם יעשו כך עם תלמידיהם. זה יכול להשמע מאוד נאיבי, אבל אני חושבת שאם לא נתחיל לחולל את השינוי במכללות לחינוך, לא נוכל להצהיר יותר קבל עם ועדה כי אנחנו מחנכים לערכים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו