בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחת השבוע

נינט טייב, עכשיו עם אלבום באנגלית, את תרדי מהארץ?

הזמרת הוציאה השבוע בארץ את השיר הראשון מהאלבום באנגלית שהקליטה בליוורפול עם הפנים לחו"ל. "מרגישה שאני על המסלול הנכון"

15תגובות

נינט טייב הוציאה השבוע בארץ את השיר הראשון מהאלבום באנגלית שהקליטה בליוורפול עם הפנים לחו"ל.

ברכות, מה שלומך?

"אצלי טפו טפו ברוך השם בלי עין רעה וכל הסריה של הברכות, ממש טוב".

הכל בזכות האלבום באנגלית?

"גם. אני מרגישה שאני על המסלול הנכון, מין הרגשה שהגעתי למקום הנכון אחרי שנים של עבודה לנסות ולהבין מה אני רוצה בעצם".

ואני חשבתי שכל הזמן ידעת מה את רוצה רק היית עסוקה בלעשות דברים אחרים.

"בשנים הראשונות אחרי כוכב נולד הרגשתי שאני לא במקום הנכון ושאני בעצם מתחילה מן סוג של מסע כזה, חיפוש, אני לא יודעת אפילו אחרי מה, אבל שאני ארגיש טוב. ובשנים האחרונות, אחרי שהבנתי, עשיתי צעדים לקראת. זה התחיל כשישבתי אצל רוני בראון (מנכ"ל חברת התקליטים הליקון, מ.מ) אחרי האלבום הראשון ואמרתי לו שאני לא רוצה לעשות שום דבר עכשיו, שאני צריכה זמן. שאני לא יודעת אם אני רוצה בכלל לעשות אלבום שני, אני רוצה כרגע לברר מה אני, מה הזהות המוסיקלית שלי, להתחיל ללמוד לנגן, להתחיל לפתח את עצמי. אני זוכרת שאמרתי לו, ‘אני הולכת, ואני לא יודעת אם אחזור', ויצאתי למסע קסום, ובדרך פגשתי את רוקפור, שנתנו לי כל כך הרבה, חבורה של גברים".

זה תמיד ככה, כל הרוקיסטיות הגדולות הן תמיד עם חבורה של גברים מאחור.

"אני, החברים הכי טובים שלי תמיד היו בנים, אין לי הסבר לזה. החיבור שלי עם רוקפור היה מאוד טבעי, הרגשתי כמו אחות קטנה בחבורה של אחים גדולים ששומרים עלי ומלמדים אותי דברים, והם פתחו אותי לעולם שלם של מוסיקה שלא הכרתי, עולם של צלילים, של סאונד שאני פשוט לא ידעתי על קיומו, וזה ממש נבנה לבנה-לבנה, עד שהרגשתי שאני יכולה לכתוב ולנגן את מה שיש לי על הלב".

אלון רון

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

אמרת שזה החלום שלך, אלבום באנגלית, ממתי החלום הזה?

"וואו, ממתי שהייתי בת עשר, משהו כזה. פשוט כשהייתי ילדה הקשבתי לשירים בלועזית".

אז מה היה לחפש כל השנים האלה אם זה מה שאת חולמת מגיל עשר?

"כי אני לא ידעתי, לא ידעתי שזה מה שאני רוצה. אפילו אני חושבת שלא העזתי לבקש את זה מול עצמי. וזה היה ברור שאני אעשה אלבום בעברית כי אני חיה פה, זאת המדינה שלי ואני מדברת עברית ואני חולמת בעברית, והאלבום באנגלית היה מין חלום כמוס כזה, את יודעת, חלום ששמרתי לעצמי, וכשהרגשתי שאני כבר יכולה לעשות את הצעד הזה ולהרגיש שאני יכולה לחלום אותו בקול..".

.. מה גרם לך להרגיש שאת יכולה לחלום אותו בקול?

"פשוט התחלתי לכתוב באנגלית, שירים, אני לא יודעת איך זה קרה אפילו. השמעתי אותם לחבר'ה, לרוקפור, ואמרנו יאללה, בואו נעשה עם זה משהו. כמובן שאני מספרת את זה ככה, אבל זה היה תהליך מאוד ארוך, והיו הרבה התייאשויות בדרך".

איזה מין התייאשויות?

"של חוסר ביטחון, שתמיד הפיל אותי, מחשבות של ‘אני לא באמת מסוגלת', ‘לא באמת יש לי את זה', ‘מה אני חושבת לעצמי'".

מה זה "את זה"?

"את היכולת, גם לכתוב, גם לשיר באנגלית".

ומה עם היכולת להצליח לכבוש את העולם?

"זה... אני לא ממש בונה על זה, המטרה שלי כרגע עם האלבום הזה היא להופיע בעולם, על במות חדשות, לפגוש אנשים חדשים, תרבות חדשה".

אבל ללכת להקליט באנגלית, ובליוורפול, עם מפיק מחו"ל, נודע לסוגו בתחום, זה כן אומר אני רוצה להצליח בחו"ל.

"ברור שאני רוצה, איזו שאלה. אני לא יודעת אם אני יכולה, אבל ברור שאני רוצה. יש לנו כבר מגעים עם לייבל בגרמניה שמאוד מעוניין, ואנחנו חושבים להתחיל שם את סיבוב ההופעות הראשון".

את רואה את עצמך גרה בחו"ל?

"לא יודעת, באמת אני לא יודעת. אני רוצה, אבל יש הרבה עניינים, זה מסובך".

כן, יש בחור, עובד בעברית.

"לגמרי, לגמרי. אבל יהודה איתי לגמרי, נורא חשוב לו שאני אגשים את החלום שלי ואצליח, שאני אגשים את עצמי בעצם. גם יהודה הוא שחקן עסוק, שחולם לשחק בהוליווד, וגם לי יש את הצד הזה. זה כאילו נתינה וקבלה, אנחנו שנינו מבינים אחד את השני ואת הצרכים אחד של השני ואת החלומות אחד של השני, של השנייה. וברגע שזה יקרה אני מאמינה שזה יהיה בסדר, בעזרת השם".

אבל בינתיים את מופיעה במקומות קטנטנים. אמרת לא פעם שכדי להיות נאמנה לעצמך ולעשות מה שאת אוהבת, את מוותרת על הקהל הענק שהיה לך אחרי כוכב נולד, אבל זה לא קשה כשהקהל הוא כל כך קטן?

"זה לא קשה כי במילא הקהל הקודם, נקרא לזה ככה, לא ממש מבין מה שאני עושה היום. אז זה כאילו ויתור, אבל זה לא באמת ויתור. אמרתי את זה בדיעבד, כשעשיתי את הצעדים האלה לא אמרתי ‘אוקי, עכשיו אני הולכת להפסיד קהל' - זה לא מתמטי, זה הכי לא מתמטי. זה פשוט קרה".

זה ברור, השאלה אם זה לא קשה, את עושה את מה שאת כל כך מאמינה בו וכל כך מעט אנשים באים.

"היום זה כבר לא כל כך מעט, זה היה מעט לפני שנתיים, ממש, ההופעות בכלל לא היו מלאות, וזה היה קיצוני, מלמלא אולמות למקומות קטנים, שאפילו שם לא היה מלא, זה היה סוג של שוק. אבל כל כך האמנתי במה שאני עושה שהבנתי שזה חייב להיות ככה, שאין שום דרך אחרת. וקיבלתי את זה".

אז קיבלת את הקהל הקטן, אבל כמה קשה היה לך עם זה, הקושי של אנשים עם השינוי שעשית?

"היה לי קשה עם זה בהתחלה, שקשה להם, כן. כי חשבתי לעצמי, איך הם לא רואים? איך הם לא מרגישים? איך זה יכול להיות? איך הם לא מרגישים שזה אמיתי? אני לא תופסת את זה, לא תפסתי את זה, לא הבנתי את זה והיה לי כעס, הרבה. אבל זה כמו מערכת יחסים, כמו פרידה, שבהתחלה את שונאת את מי שעזב אותך ואחר כך את בסוג של הדחקה, ואחר כך את פשוט משלימה עם זה. זה בדיוק אותו דבר".

חייבת לשאול אותך על הלוק, זה חייב לבוא עם הלוק הרוקיסטי?

"ממש ממש לא. גם, ההגדרות האלה של הרוק, ורוקיסטית, כל ההגדרות האלה זה משהו שאני לא מתעסקת בו, ואני גם לא רוצה להתעסק בזה. יכול להיות שגם בגלל המקום שממנו אני באה שכל הזמן הגדרות והגדרות ומגדירים, ומה אני ומי אני, אז יכול להיות שבגלל זה אני נמנעת, אבל זה כן תחת מטריה של רוק. איימי ווינהאוס למשל, המוסיקה שהיא עשתה זה פופ. אבל היא הכי רוקנרול, בלוק שלה, במה שהיא אומרת, בכלל, הפרסונה שלה - היא הכי רוקנרול. כי רוקנרול זה ‘אטיטוד', זה לעשות מה שאת רוצה בעיקרון, ככה אני מגדירה רוקנרול, לעשות מה שאת רוצה".

אז בטח שזה בא לידי ביטוי גם בלוק.

"אני חושבת שכן, אם היה בא לי לעשות צבע סגול או קרחת או גלח, ברור".

במקרה דוגמאות רלוונטיות.

"נכון (צוחקת)".

פורסם שהציעו לך להיות שופטת בעונה הבאה של כוכב נולד.

"שקר וכזב. ממש ממש ממש לא. אני חושבת שהם מבינים שזה לא המקום שלי, בכלל".

למה לא?

"כי אני באתי מהמקום הזה, ואני לא חושבת שזה ראוי שאני אהיה במקום ששופט מישהו שבא להיבחן. אני פשוט יודעת מה עובר על המתמודדים ואני מרגישה שאין לי מספיק קילומטראז' להגיד למישהו מה מתאים לו, מה לא מתאים לו. אני מרגישה שאני עדיין ילדה במקום הזה".

אז מה את אומרת כשאת רואה את אביב גפן בדה ווייס?

"אני חושבת שהוא עושה עבודה מעולה, האמת, והוא מפתיע אותי שם מאוד. בכנות שלו, בעיקר, בזה שהוא לא מתבייש להגיד את מה שהוא חושב, גם כשזה קשה".

את האלבום הזה את מפיקה מהכסף שלך.

"מהכסף שלי ובמימון של כמה אנשים מקסימים".

שאת לא רוצה לחשוף את שמותיהם?

"לא, ממש לא. חברים טובים, שמאוד מאמינים בי, לא מהתחום בכלל".

ומאותה סיבה אמרת שאת עושה קמפיין לדלתא.

"כן, אבל לא רק. ברור שהכסף מאוד משמעותי פה, אבל דלתא פנו אלי לפני חצי שנה בערך, הם רוצים לקחת את זה למקום מאוד אחר ממה שדלתא היתה עד היום, עם קולקציה שאני מעצבת, שזה מאד הגניב אותי, ונורא שימח אותי שהם חשבו עלי למקום הזה של הצעירות והרעננות והמגניבות".

מה, לא ידעת שאת צעירה, רעננה ומגניבה?

"לא. צעירה כבר לא, רעננה לא יודעת, מגניבה גם תלוי בעיני מי, ואופנה זה משהו שאני מאוד אוהבת, זה כיף, זה ליצור, זה כל הזמן להיות במקום של יצירה".

אז מה עיצבת?

"כל מיני דברים, נורא מגניבים, בעיני (צוחקת), קו של בגדים משולב עם עור. נגיד חזייה, אז עם כל מיני רצועות של עור במקומות לא קונבנציונליים".

אז את תדגמני חזייה?

"בערך. תראי, אני לא דוגמנית - לא קשור למידות גוף - אני פשוט לא דוגמנית. אני הולכת לדגמן חזייה ותחתונים אבל לא כמו שזה נשמע. זה יהיה יותר מסתורי, לא בפנים. זה גם משהו שאני מאוד מאמינה בו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו