בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרתון י-ם

רטיבותו של הרץ למרחקים ארוכים

בר בערב שלפני, כשכל החזאים הסכימו על 7-9 מעלות ביום שישי פלוס רוחות וגשמים - הסתמן מרוץ מצחיק. אבל יש דברים שצריך לראות בעיניים

14תגובות

סמוך למשרד החוץ, למרגלות העלייה הראשונה, קידם את פנינו שלט: "חצי מרתון 1 ק"מ". אחד הרצים לידנו התנשף: "קדימה חברים, רק עוד 20 קילומטר". בנקודה הזאת, כולם עדיין צחקו.

כבר בערב שלפני, כשכל החזאים הסכימו על 7-9 מעלות ביום שישי, פלוס רוחות מטורפות, פלוס גשמים עזים - הסתמן מרוץ מצחיק. אבל יש דברים שצריך לראות בעיניים, ויש דברים שאפשר לראות רק במרתון ירושלים. לפני ההזנקה, בחניונים ובנקודת הכינוס, קבוצות של גברים בבגדי ריצה, עטופים טליתות ותפילין, התפללו שחרית בקור המכאיב. הם בטח לא דילגו על "משיב הרוח ומוריד הגשם", אבל מאיפה באה מכת הברד שציפתה לנו אי שם באזור הקילומטר העשירי? מאיפה באו הרוחות שהדפו אותנו לאחור בטיילת ארמון הנציב?

רגע, תשכחו מהסטריאוטיפים על ירושלים. התפילות בחניונים, כמו גם המספר הגדול של נשים בחצאיות ושביסים, רק חיזקו את הטענה שזה האירוע הכי קוסמופוליטי בסביבה. תוסיפו אותם ל-13 אלף ישראלים שהשתתפו במקצים השונים, ל-1,600 תיירים ולהפקה מדוקדקת בסטנדרטים לא מכאן, ותקבלו מרתון שאין דומה לו.

מזג האוויר תעתע בכולם: היו שהתייצבו על קו הזינוק בגופיות ומכנסיים קצרים, והיו שהופיעו בחליפות ארוכות ומעילי רוח. כולם נרטבו בסוף, מכף רגל עד ראש. לכל מי שרץ בירושלים יש מה להגיד על העליות התלולות וגם המישורים הנדירים לא היו מציאה גדולה, בגלל השלוליות. מה שלא לבשת, איפה שלא דרכת, נרטבת.

אוליבייה פיטוסי

המרתון נוכח בעיר כבר חודשים, וככל שהתקרב המועד נוכחותו גברה. אנחנו משפחה ירושלמית שורשית, הרבה דורות אחורה. סבא הרביץ תורה כל ימיו, בבקרים התפרנס כחלבן. ספק אם עשה עניין גדול מהאופניים שעליהם דיווש עם כדי חלב, ולא נראה שהיו לו בגדים צבעוניים כדי "לצאת לרכיבה". מעניין איך היה מגיב לזה שסתמו מכל עבריה את השכונה שהוא הקים, כדי לתרגל את הדת החדשה, דת הרצים והרצות, דת הכושר.

אבל הדת הזאת כבר כאן. חלק מהירושלמים מתעבים את המרתון שמטיל עוצר על שכונות שלמות, אבל גם מי שאוהב את המרוץ עדיין מביט בו כלא מאמין. בעיקר קשה להתרגל לעובדה שכמעט 15 אלף איש ממלאים את הרחובות מסיבות משמחות. קשה להתרגל למראות מעוררי השראה של אנשים נאבקים באיתני הטבע, ממש כך, וממשיכים לחתור אל קו הסיום של המרתון המלא גם שש שעות אחרי הזינוק.

שותפי למרוץ, תל אביבי אסלי, תרם אבחנה: הקהל הירושלמי מעודד "כל הכבוד", ו"בראבו", בעוד שהקהל התל אביבי צועק "קדימה, יותר מהר". זה יכול ללמד על פערים ערכיים ביחס להישגים והישגיות - אבל מבחינת הירושלמים זוהי גם ההשתאות מכך שיש אנשים שיוצאים לרחובות ואשכרה רצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו