בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשת החינוך הצרפתית חרדית אוצר התורה: לא שוטרים של הקב"ה

ברחבי צרפת לומדים כ-4,000 ילדים ברשת "אוצר התורה", שמנסה לשלב גישה אורתודוקסית עם לימודים כלליים מתקדמים. אף אחד לא עושה עניין אם התלמידים קונים ביציאה מבית הספר בסופרמרקט לא כשר. כתבה שנייה בסדרה

2תגובות

פורסם לראשונה במאי 2007. במסדרונות בתי הספר של רשת החינוך החרדית "אוצר התורה" בקרטיי, פרבר בדרום-מזרח פאריס, בין מפות של ארץ ישראל התנ"כית לתמונות רבנים, תלויים כמה דפי עיתון שמפרט את הישגי בתי הספר בצרפת בבחינות הבגרות ב-2006. "אוצר התורה - בנות", עם שיעור זכאות של 100% ו"אוצר התורה - בנים" עם 90% מסומנים במארקר עבה. המיקום המדויק במדד ההצלחה מעניין פחות מעצם ההחלטה של בית ספר חרדי לפרסם כך את הישגי תלמידיו בתרבות הכללית.

קשה לאפיין את רשת "אוצר התורה" הצרפתית באמצעות ההגדרות המקובלות בישראל. האם אלה בתי ספר חרדיים? התשובה אינה חד-משמעית. המנהלים מגדירים עצמם ככאלה, אך באותה נשימה אומרים שרק חלק מהתלמידים שומרי מצוות. מצד אחד, הגישה בלימודי היהדות אורתודוקסית לגמרי, בלי שום הכרה בפרשנויות אחרות, ומצד שני - עשר השעות השבועיות המוקדשות למקצועות היהדות לא נוגסות בתוכנית הלימודים הצרפתית הממלכתית הנהוגה כאן, אלא רק מתווספות לה, והרצון להצטיין בלימודים הכלליים מחלחל היטב לתלמידים.

יתרה מזאת, בבתי הספר אמנם מקפידים שהתלמידות ילבשו חצאיות הרבה מעבר לקו הברכיים, ושהבנים יחבשו כיפה במשך כל שעות הלימודים, אבל לא מתרגשים, ובוודאי שלא מעירים לתלמיד המוריד את הכיפה ביציאה מבית הספר. בניגוד לגישה מחמירה יותר בחלק מבתי הספר הממלכתיים-דתיים, ואולי ברוב המוסדות החרדיים בישראל, כאן התפישה נינוחה יותר, מציאותית יותר. "אני לא שואל את הבנות אם הן לובשות מכנסיים בערב, זה לא העניין שלי", אומר מנהל בית הספר, הרב שמעון מרציאנו, "אני לא שוטר של הקדוש ברוך הוא, יש לו מספיק שוטרים. אני אחראי רק על מה שקורה בבית הספר".

לפי המחקר האחרון של ד"ר אריק כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן, כ-30 אלף ילדים בני 3-17 לומדים בבתי ספר פרטיים יהודיים יומיים בצרפת - גידול של כמעט 20% לעומת המצב לפני חמש שנים. ועדיין, מדובר במיעוט של כ-30% (כ-30% נוספים מבקרים בבתי ספר פרטיים לא-יהודיים וכ-40% לומדים במסגרות ציבוריות). נתונים נוספים המתייחסים ל-2005 מגלים כי בחלוקה הפנימית בין בתי הספר, רשת "אוצר התורה" היא השנייה בגודלה, אחרי חב"ד, עם כ-4,000 תלמידים בכ-15 בתי ספר, כמעט כולם בפאריס ובפרבריה. 18% מהתלמידים במסגרות יהודיות לומדים בקרטיי.

דרך החניון

סימני הפריפריה ניכרים. רמת התשתיות - המבנה, הכיתות, החצר - אינה גבוהה. כדי להגיע לבית הספר לבנים צריך לחפש אחר יציאה צדדית מתחנת המטרו, ולטפס ארבע קומות בחניון מכוניות עד שמגיעים לגג המבנה הרחב, שעליו פועל בית הספר. בקומה הראשונה לומדים תלמידי הגן ובית הספר היסודי. צפיפות התלמידים דומה לזו שבישראל: כ-30 ילדים בכיתה. בגלל מחסור במקום, משמש האולם המרכזי כחדר תפילה וגם כחדר אוכל. בית הספר לבנות נמצא במרחק 5 דקות הליכה. המיקום טוב קצת יותר: בין מחסני ענק למרכזי מכירה של מכוניות. שכר הלימוד הוא 1,500-2,000 יורו בשנה, לעומת כ-3,000 יורו במסגרות יהודיות אחרות. בסך הכל לומדים כאן כ-1,400 תלמידים, מגן ועד כיתה י"ב.

עוד כתבות בנושא

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

בכניסה לבית הספר לבנים תלויה כרזה גדולה של רבנים מישראל. הרוב המכריע של התלמידים, כמו ההנהלה והמורים, הם ממוצא מזרחי, בני הדור השני של יהדות צפון אפריקה שהגיעה לצרפת. אבל בכרזה מופיעים בעיקר רבנים אשכנזים - יוסף שלום אלישיב, אהרן לייב שטיינמן, משה שמואל שפירא, ניסים קרליץ, חיים קנייבסקי ועוד. תמונתו של הרב עובדיה יוסף היא היוצאת דופן. "בניגוד לישראל, אין אצלנו חשיבות מי אשכנזי ומי ספרדי. כולם יהודים. ההצלחה הכי גדולה של יהדות צרפת היא בטשטוש ההבדלים", אומר מנהל בית הספר לבנים, הרב אברהם אלימלך. זו התשובה המקובלת כאן, כמעט הגירסה הרשמית. אבל בהמשך הוא מודה שכאשר מתעוררת שאלה בהלכה, למשל בעניין לימודים משותפים לבנים ולבנות, "אנחנו שואלים רב אשכנזי".

רשת "אוצר התורה" הוקמה בצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל את שורשיה ההיסטוריים, מסביר ד"ר יעקב לופו ממכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות בירושלים, אפשר למצוא כבר בתחילת המאה ה-20 במרוקו, במאבק שהובילו חרדים אשכנזים נגד רשת החינוך של "אליאנס". לאחר השואה, אומר לופו, העבירו ארגונים חרדיים אלפי תלמידים מצטיינים ממרוקו לישיבות באירופה ובארה"ב. לדבריו, מבחינת החרדים מדובר היה בהצלה כפולה - מסכנת החילוניות מצד אחד, ושיקום עולם הישיבות שנחרב בשואה מצד שני.

כך התערבבו להם מלחמה אידיאולוגית ורגש סולידריות כלל-יהודי עם שיקולים פרקטיים, אפילו תועלתניים. "במשך 40 שנה בנו ב'אוצר התורה' תשתית של בתי ספר, ולקראת סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם האכזבה ממערכת החינוך הציבורית ולנוכח הרצון של דור ההורים לחזור למסורת יהודית, יכלה הרשת לקלוט תלמידים חדשים בקלות יחסית. גם מחסור במקומות פנויים בבתי הספר האחרים, הפחות חרדיים, תרם לעליית ?אוצר התורה'".

לפעמים נדמה שההתנגדות ב"אוצר התורה" לתפישה החילונית שייצגה ומייצגת "אליאנס" נמשכת גם כיום, כ-100 שנה אחרי התחלת המאבק בחינוך החילוני. לפחות מבחינת היקף הפעילות, הצד החרדי מנצח בבירור. בסך הכל פועלים בצרפת ארבעה בתי ספר של "אליאנס" (מהם שניים בפאריס), בהם לומדים כ-1,200 ילדים. "כנראה שהתשובה של ?אליאנס' לא מספקת את ההורים", מנסה אלימלך מבית הספר לבנים לנסח את ההבדלים בין שתי הגישות, "התלמידים שלנו מתנהגים בדרך ארץ גם ברחוב ויודעים מה המחויבות כלפי התורה. התלמידים ב'אליאנס' חיים כמו בחוץ, בחברה הכללית. כאן לא תמצא עגילים או מכנסיים קרועים. החדרנו ערכים אחרים של יהדות, וההורים רואים את ההשפעה".

אלימלך מדגיש את ההבדלים ברמת הדתיות של התלמידים ב"אוצר התורה", ואולם גם כאן היו כאלה שמיהרו לחבוש כיפה כשהבחינו במורים עוברים במסדרון, ובחנות הלא-כשרה שבתחנת המטרו הסמוכה אפשר לראות תלמידים שקונים אוכל אחרי הלימודים. כמה מהם מספרים כי השיקול העיקרי ללמוד בבית הספר היה הקירבה הגיאוגרפית, לאו דווקא האידיאולוגית. אשר לבנות, הרי שלמעט אורך החצאיות, אין כמעט הבדלים בלבוש בין בתי הספר. יתר על כן, גם אם ב"אוצר התורה" לומדים מעט יותר שעות של מקצועות יהדות, הפער לעומת בתי הספר האחרים אינו גדול. אפילו ב"אליאנס", מעוז החילוניות כביכול, מקדישים כ-8 שעות בשבוע לתנ"ך, תלמוד והיסטוריה יהודית.

"ההבדלים במידת הדתיות של התלמידים נמצאים בעיקר בראשם של המנהלים", מסביר גורם המכיר מקרוב את מערכת החינוך היהודית בצרפת, "הרקע של התלמידים ב'אוצר התורה' וב'אליאנס' דומה: זה ציבור מסורתי, שברובו שומר על כשרות, עורך קידוש ביום שישי והולך מדי פעם לבית כנסת. ואולם, בניגוד ל'אליאנס', ההנהלה של ?אוצר התורה' היתה רוצה שבתי הספר שלה יהיו יותר חרדיים. אבל הקהילה לא תתמוך בכך. מדובר בהורים שמבקשים לשמור על המסורת היהודית, אבל לא במחיר של הסתגרות מהעולם החיצון. בין ההנהלה להורים מתקיים משא ומתן מתמיד על אופי בית הספר".

מרציאנו מבית הספר לבנות מסכים. "מבחינה רעיונית, אין בבית הספר שום פשרות ויש חשיבות גדולה להלכה, אבל אוכלוסיית התלמידים קרובה למפד"ל", הוא אומר, "אנחנו מקבלים כל מי שרוצה ללמוד כאן, גם אם ההורים שלו עובדים בשבת וגם אם אני בספק ששומרים כשרות בבית. מה אני ארוויח אם אסלק בנות שלובשות מכנסיים או רוקדות בערב עם הבנים? הן הרי יילכו לבית ספר של גויים".

הלימודים בבית הספר לבנות מתחילים ברבע לתשע בבוקר ונמשכים עד חמש אחרי הצהריים, עם הפסקה קצרה לארוחת צהריים. התפילה אינה חובה. רק כשליש מהתלמידות מגיעות מוקדם יותר כדי להתפלל. בניגוד בולט לישראל, הפיקוח הממשלתי כאן הדוק: בתי הספר של "אוצר התורה" ומוסדות דומים אינם רשאים לחרוג מתוכנית הלימודים הממלכתית, לא בתכנים ולא במספר שעות הלימוד. בתמורה מממנת המדינה את המשכורות למורים המלמדים את מקצועות החול (ובכלל זה מורים לעברית). כל הפרה עלולה להביא להפסקת המימון.

נראה שכללי המשחק שמכתיב משרד החינוך הצרפתי נשמרים כאן לא רק בגלל החשש מסנקציות כלכליות, אלא הם גם ביטוי לדיאלוג בין ההנהלה להורים. לדברי מרציאנו, "ההורים מחפשים בעיקר בית ספר עם ציונים טובים. אם היו באזור מסגרות ציבוריות טובות, לא היו לי כל כך הרבה תלמידים. זו האחריות שלנו לתת להם אותה רמת לימודים כללית שהיו מקבלים במערכת הציבורית, אם לא טובה יותר. ברוך השם, לא חסרים לנו תלמידים".

אוניברסיטה זה ברור

לבנה לוסאג'ה מכיתה י"א הספיקה כבר ללמוד בשלושה מוסדות חינוך יהודיים: היא התחילה בבית ספר "יבנה" המסורתי, שם למדה מהגן עד כיתה ב'. בהדרגה נהפכה משפחתה לדתית יותר, והיא עברה לבית ספר חרדי, שם למדה עד לפני שנה. "החלטתי לעבור ל'אוצר התורה' כי בבית הספר החרדי אין בחינת בגרות במסלול מדעים", היא מספרת, "יש שם אולי יותר פעילות דתית, אבל כאן מצאתי שילוב בין לימודי חול ברמה גבוהה לחינוך יהודי. בחינות הבגרות הן קרש הקפיצה להצלחה בעולם, זה המסלול החברתי המחייב".

בחדר המורים מתכוננת אחת המורות לשיעור היסטוריה על המהפכה הצרפתית, שבו תתייחס בין השאר לאמנציפציה שהוביל כמה שנים מאוחר יותר נפוליאון. הקונפליקט האפשרי בין לימודי החול לתפישות אורתודוקסיות לא מעורר כאן התרגשות, לפחות לא באופן גלוי. "ברור שהתורה היא הנכונה, אבל אנחנו צריכות לדעת על האבולוציה או האמנציפציה בשביל בחינות הבגרות. זה מה שמצפים מאתנו לכתוב בבחינה, זה לא אומר שאנחנו גם מאמינות בכך", אומרת אחת התלמידות.

אחרי סיום הלימודים בקרטיי מתכננת לוסאג'ה ללמוד שנה נוספת בישראל. היא חושבת על לימודי רפואה, אבל אומרת גם ש"קשה לשלב בהם חיים דתיים. עוד לא החלטתי בדיוק מה אלמד, אבל ברור שאמשיך לאוניברסיטה". תלמידה אחרת החלה לברר פרטים על לימודי מתמטיקה באוניברסיטה, וחברתה מוסיפה כי תלמד, ככל הנראה, מינהל עסקים. "כמעט כל התלמידים ממשיכים ללימודים גבוהים, בישראל או בצרפת", מוסיף מרציאנו.

ההשוואה למצב בארץ בלתי נמנעת, ונקודת ההתייחסות של המנהלים ב"אוצר התורה", כדאי לזכור, היא החברה החרדית, לא הממלכתית-דתית. "זו אשמת המנהיגים החרדים שמגבילים את היציאה לעבודה, ומקסימום מאפשרים לבנות ללכת לסמינרים להוראה", מסביר מרציאנו את ההבדל בין צרפת לישראל, "לי יש דעה אחרת. הרבנים הגדולים רוצים שהבעל יהיה אברך, אז לפחות שהאשה תביא פרנסה. לכן הן חייבות להמשיך ללמוד גם אחרי התיכון, במסגרות מתאימות. אני גם מעדיף ראש ישיבה שיש לו תעודת בגרות ויודע מה קורה בעולם. אפשר היה לעשות משהו אחר בישראל, אבל האשכנזים מסוגרים, והם משפיעים על הספרדים. לפני כמה שנים עלה רעיון שנפתח בית ספר בסגנון ?אוצר התורה' בישראל. אמרתי שתוך יום יסקלו אותי באבנים וישרפו את בית הספר".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו