בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החגיגה שלאחר הסדר

ברמת יוחנן חגגו את קציר העומר, בפעם ה-67

השנה אמנם 2012, אבל בטקס משתתפות ילדות מכיתה א' לצד בנות 60 פלוס, במשהו שלא נגעו בו ההון, הקופונים וקבוצות הרכישה בנדל"ן

21תגובות

כבר 67 שנה שבשדות קיבוץ רמת יוחנן חוגגים את חג העומר למחרת הסדר, על פי אותה מתכונת שרקחו מתתיהו שלם - מי שנודע כמחבר השיר "שיבולת בשדה" - ושותפתו הכוריאוגרפית, לאה ברגשטיין. רק פעמיים מאז 1945 שלא נחוג הטקס, פעם בגלל מלחמת השחרור ופעם כשירד גשם.

"לא השתנה פיפס", מתגאות פז אלניר ונעמי יופה החביבות, מארגנות הטקס השנה. "הטקס הוא בדיוק אותו דבר. אין כזה דבר בשום מקום בארץ ובעולם. גם התלבושות של לאה ברגשטיין שציירה את השמלות, לא השתנו כבר 67 שנים. מדי עשרים-שלושים שנה מכינים אותן מחדש. כל העולם הפך גלובלי, אבל הטקס שלנו נשמר כהלכתו. הנגנים עשו רק חזרה אחת עם מנצח, הבוקר, והופיעו מצוין. זה מראה שהמוזיקה הזו כבר אצלנו בדם".

ואכן, הטקס מהמם. מעין ריאליזם סובייטי שזור בפסוקים מהמקורות ובשמלות צבעוניות. הבנות מפזזות בין שיבולים, כשברקע קולות צרצרים וציפורים, גדילים מהתלבושות המרהיבות נכנסים לעיניהן, ובגבן שיכוני קרית אתא. שיא הטקס מגיע כשהמנחה מכריזה "הנה הקוצרים הגיעו", ואז מתקרבים כמלאכי מוות כמה חברי קיבוץ מבוגרים, בידיהם חרמשים ענקיים ומפחידים, ומתחילים לקצור את השעורים לכיוון הקהל בפנים רציניות.

עבדאללה שמא

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

בראש פלוגת אוחזי החרמש אחיאם שורר, בן 78, ששפמו העצום מגיע עד פאתי דגניה א'. "ראית איך קוצרים עם החרמש? איזה יופי", אומר אב לילד המום, שנראה כאילו נלקח מהסוני פלייסטיישן. הנשים לוקחות את השיבולים הקצורות שהגברים השאירו אחריהם, אוחזות בהן כתינוק, מניפות אותן ומערסלות אותן באוויר.

"והיתה ארץ זו לנו לצמיתות", מכריז אחיאם שורר בעל השפם המלכותי. "היום הצעירים לא יודעים לקצור בחרמש, וזו ההזדמנות לזכור", מסביר לי אחר כך אחד הרקדנים קצת מהמתרחש מאחורי הקלעים בקיבוץ.

עבדאללה שמא

גם החובבנות מוסיפה. שניות נעימות של מבוכה, שיעולים ורשרוש דפים, לעתים רקדן שלא יודע את מקומו. בטקס משתתפים כ-60 אנשים, כולם חברי הקיבוץ, בהם ידידתי נעם אדרי, אמנית בינלאומית שהיתה זו שגילתה לי על קיומו של הטקס, ונועה פארן, סולנית להקת הראפ-פאנק פרברים רפיוג'יז, ששבה לקיבוץ ולטקס.

טקס קציר העומר הוא שריד צבעוני של ניסיון להקים כאן דת ישראלית, מבוססת על המקורות, עם עדכון לחלוציות. היום התוצאה נוגעת ללב ורחוקה מאוד מהכיוון שהמדינה תפסה. ובכל זאת, יפה לראות איך ב-2012 משתתפים בטקס כזה ילדות מכיתה א' לצד בני ובנות 60 פלוס ממושקפים, שרוקדים בחן, במשהו שלא נגעו בו ההון, הקופונים וקבוצות הרכישה בנדל"ן.

רמת יוחנן הוא קיבוץ עשיר ולא מופרט, כתוצאה מהצלחת מפעל הפלסטיק המקומי. האירוע לא מיוחצ"ן כמעט וכ-300 האורחים שהגיעו, זרמו רובם מהקיבוץ או יישובים סמוכים. הם יושבים בנחת על כסאות פלסטיק או ערמות שחת, מביטים אל המופע. חלק מהמהמים את המלים באדישות.

אורחי הכבוד הם חבורת יפאנים, שביקרו לפני שנים בקיבוץ ושבו השנה לסגור מעגל. בשישי היו בסדר ואתמול בטקס. "באנו ללמוד על הקיבוץ לפני 45 שנה, ועכשיו חזרנו להגיד שלום", אומר לי קוניקהו מטוקיו בעברית המעטה שהוא זוכר.

ארכיון קיבוץ רמת יוחנן

מעין וניקול, שתי ילדות עם זרי חרציות, מגדירות את עצמן "בנות שש וחצי וכמה חודשים". כבר שבועיים הן בחזרות מדי יום. "ראינו את הטקס כבר כמה פעמים, אבל זו פעם ראשונה שאנחנו רוקדות על הבמה", הן אומרות לי. גלית זית, אמא של אחת מהן, אומרת: "זה דור ההמשך. בעלי גם רקד על הבמה והן ממשיכות את המסורת".

זהו יום חגה של מירי פיינשטיין, מנהלת מכון הווי ומועד, שייסד מתתיהו שלם. היא מחלקת דפים עם טקסט הטקס לאורחים. "לא היה שום שינוי בטקס, אולי שינוי יחיד קטן מ-1949", היא מתגאה. "יש לי תמונות מ-1947, כשבטקס משתתפים פליטים מהשואה. הטקס צרוב בדנ"א של כל מי שגדל ברמת יוחנן, יושב בקרביים. לפני שנה, כשחגגנו 80 שנה לקיבוץ, היו מיליונים על הבמות". אני תוהה אם יש קשר בין זה שהקיבוץ שרד בהפרטה, לבין השמירה על גחלת הטקס. פיינשטיין אומרת: "אני בטוחה שגם אם יקרה כזה דבר, הטקס לא יילך לאיבוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו