בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדריכל שהתווה את אופי ההנצחה לחללי צה"ל

כל מרכיב במצבות הצבאיות שעיצב ד"ר אשר חירם לאחר קום המדינה טעון במשמעות פוליטית עמוקה. "זאת הנצחה אופקית, צנועה, נעדרת מונומנט אנכי של מצבה", אומר ההיסטוריון צבי אלחייני

22תגובות

ביום שישי סתווי בנובמבר 1951, התכנסה משלחת גדולה של נציגי צה"ל, משרד הביטחון ו"יד לבנים" לטקס אזכרה בבית הקברות הקטן בכפר מל"ל. החלל שנקבר במקום - חנוך בן שלמה ולאה בלובשטיין - נהרג במלחמת העצמאות במסגרת מילוי תפקידו במשטרה הצבאית. את הטקס ניהל הרב הצבאי הראשי שלמה גורן. כמה עיתונאים באו כדי לסקר את המעמד.

הנוכחות הלא שגרתית במקום לא נגעה לבכירותו של החלל או לגבורתו בקרב, אלא לקבר שבו הוא נקבר: על קברו של בלובשטיין הונחה המצבה הצבאית הראשונה בישראל, אשר כמוה הונחו במשך השנים עוד אלפים רבים.

סוגיית בתי הקברות הצבאיים העסיקה את ישראל כמעט מיום הקמתה. מספר החללים הגדול במלחמת העצמאות חייב את המדינה להידרש לשאלת הקבורה וההנצחה של החיילים. כחלק מפעולות ההנצחה אף הוכרזה ב-1949 תחרות פומבית לתכנון מצבה אחידה לחללי צה"ל ולתכנון שני בתי קברות צבאיים ישראליים ראשונים בעפולה ובנחלת יצחק. בתחרות זכה ד"ר אשר חירם (1897-1973), אדריכל יליד הונגריה, שהפך לאדריכל הבית של היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון.

לע"מ

בשנים לאחר מכן תיכנן חירם את בית הקברות הצבאי בהר הרצל, גיבש את התוכנית הראשונה לחלקת גדולי האומה והקים שורה ארוכה של אנדרטאות זיכרון בארץ, כגון אנדרטת הדוידקה בירושלים והאנדרטה לנופלי תש"ח בצומת גולני.

בספר החדש "במותם ציוו", מאת ההיסטוריון פרופ' מעוז עזריהו מאוניברסיטת חיפה בשיתוף מנשה שני, נסקרת לראשונה ההיסטוריה של בתי הקברות הצבאיים כמכלול נופי וסמלי, בעל מאפיינים ייחודיים במרחב הישראלי. לבתי הקברות הצבאיים חשיבות ייחודית בישראל מרובת המלחמות: עבור המשפחות הם משמשים מקום להתייחדות עם זכר יקיריהם, עבור החברה הם מהווים פנתיאון שקט אך עוצמתי לגבורה בקרב.

בתי הקברות הצבאיים הראשונים נבנו בארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים. בארץ ישראל הוקמו בתי הקברות הצבאיים הראשונים בשנות ה-20 של המאה החולפת, ושימשו לקבורת חללי האימפריה הבריטית שנפלו במלחמת העולם הראשונה.

לחירם היו תקדימים לבתי קברות צבאיים, אולם אף אחד מהם לא כלל בתוכו את הנרטיב היהודי. ההצעה שהגיש לתחרות ב-1949 תפסה את עינם של השופטים משום שהייתה פשוטה אך סמלית, וגילמה בתוכה עוצמה רבה. את הקבר הצבאי הוא בחר לעצב בצורה אחידה עבור נופלים מכל החילות וכל הדרגות: הוא מורכבת מערוגה מלבנית, מוגבהת מן הקרקע ב-30 ס"מ, שמחופה באבן מכל צדדיה. בחלקה העליון של הערוגה מונחת מצבת אבן שעליה חקוקים פרטיו האישיים של הנופל ומועד נפילתו.

כל מרכיב בתכנון ובביצוע של המצבות הצבאיות טעון במשמעות פוליטית עמוקה: הבחירה באבן (ולא בבטון, למשל) מסמלת את הקשר למסורות הבניה המקומיות, הנטיעה של גינה בכל מצבה מבטאת את המשכיות החיים - על אף שבמקרים רבים משפחות דתיות סולדות מהרעיון ומבקשות להניח במקום לוח שיש אטום. גם ליצור המצבות יש היבט פוליטי: לאחר מלחמת ששת הימים החלו לייבא את האבן מהגדה המערבית ממחצבות ליד רמאללה וחברון. כיום מיוצרות המצבות על ידי בדואים ודרוזים המתמחים בסיתות אבן. המגבלה היחידה על זהותם של בעלי המלאכה היא שירות בצה"ל.

ההיסטוריון צבי אלחייני מארכיון אדריכלות ישראל, אומר כי חירם התווה את אופי ההנצחה הישראלית החדשה וייחד את בתי הקברות הצבאיים על פני האזרחיים. "זאת הנצחה אופקית, צנועה, נעדרת מונומנט אנכי של מצבה. ההצעה שלו קלעה למאווי האומה המתחדשות ולרצון להתבדל מאופי ההנצחה הרווח לקורבנות השואה למשל, שהיה בעיקרו פיגורטיבי והאניש סצנות גבורה או מוות", הוא מסביר.

שמו של חירם נודע ביחידה להנצחת החייל גם לאחר שסיים את תפקידו. עם זאת, הוא נעדר כמעט לחלוטין מספרי ההיסטוריה המצומצמים על אדריכלות ישראלית. זאת, אולי כיוון שהעבודה המשמעותית שלו נותרה בארץ המתים ולא בתחום האדריכלות הציבורית ותכנון הערים - נושאים שהיו עד לאחרונה במרכז המחקר האדריכלי ההיסטורי בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו