בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפקא בירושלים

בלי תעודת זהות, חשבון בנק או ביטוח בריאות - שב"ח בביתו

למשפחתו של אמיר סלאימה יש ת.ז כחולות, אך בגלל שהוא נולד ברמאללה, משרד הפנים מסרב להעניק לו תעודה, והוא נשאר חסר זהות כבר 21 שנה

35תגובות

סיפורו של אמיר סלאימה בולט אפילו ביחס למצבים הקפקאיים שאליהם נקלעים מפעם לפעם התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים. סלאימה, בן 21, תושב העיר העתיקה, חי ללא מעמד חוקי, לא בישראל, לא ברשות הפלסטינית ולא באף מקום בעולם. אין לו תעודת זהות או דרכון, הוא לא יכול להירשם ללימודים, למצוא עבודה, להירשם לקופת חולים או לפתוח חשבון בנק, הוא לא יכול לצאת לשטחים או לכל מקום אחר מחוץ לירושלים. למעשה הוא בקושי יכול לצאת מפתח ביתו, מחשש שייתפס על ידי שוטרים. סלאימה הוא אדם ללא זהות. האבסורד במצבו גובר לנוכח העובדה שהוריו וחמשת אחיו הם בעלי תעודות זהות כחולות. הסיבה לכך פשוטה: לרוע מזלו, אמו כרעה ללדת בביקור משפחתי בשטחים. כך הוא נולד בבית חולים ברמאללה, במקום בירושלים.

במשך השנים דחה משרד הפנים כמה פניות של הוריו של סלאימה לקבל תעודת זהות בשביל בנם. בעוד שלושה שבועות ידון בית המשפט המחוזי בירושלים בעתירה שהגיש נגד המדינה, באמצעות המוקד להגנת הפרט.

סלאימה נפל קורבן למצב החוקי המורכב של הפלסטינים, תושבי מזרח ירושלים. הם זכאים למעמד "תושבות", שנגזר מחוק הכניסה לישראל, בדומה למעמדם של מי שנכנסו באופן זמני לישראל. התושבות אינה מועברת באופן אוטומטי מהורים לילדים והחוק לא מתייחס למקרה שבו בנם של שני תושבים נולד מחוץ לגבולות ישראל.

מיכל פתאל

סלאימה נולד ב-1991 בבית חולים ליד רמאללה, לאחר שאמו נתקפה צירים בביקור אצל אחותה, המתגוררת שם. "בהתחלה זה לא היה חשוב, הוא היה ילד ולא היו מחסומים", מספר אביו, נעים. הבעיה הראשונה התעוררה עם הרישום לבית הספר, אך בזכות קשרים ורצון טוב הצליחו ההורים לרשום אותו לבית ספר במזרח העיר, למרות שאין לו מספר תעודת זהות. לאחר מסע ביורוקרטי ארוך הוא גם הצליח לגשת לבחינות הבגרות, באמצעות מספר הדרכון של אביו. הוא סיים את הבחינות בציונים גבוהים, אך מאז חלפו שלוש שנים שבהן הוא פחות או יותר כלוא בביתו.

באחד המקרים ביקש קצין משטרה לגרשו לאחר שקבע כי הוא שוהה בלתי חוקי בביתו. במקרה אחר, הוא נתפס בידי שוטרים שהפשיטו אותו וערכו עליו חיפוש, ומאז הוא חושש לצאת מהבית. כך, בעוד כל אחיו מסיימים לימודים גבוהים במשפטים ובהנדסה, נותר אמיר ספון בחדרו, בבית הקטן שליד שער הפרחים בעיר העתיקה, מעביר את רוב ימיו מול המחשב. "פייסבוק, הוטמייל, מה עוד אני יכול לעשות?", הוא אומר. "אבא אומר שלהסיע אותו במכונית זה יותר מסוכן מלהסיע חשיש", מוסיף אחיו, פאדי.

בעתירה טוענת עו"ד עדי לוסטיגמן המייצגת אותו כי הזכות לקבלת מעמד חוקי מעוגנת בחוק הישראלי ובאמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. "אמיר סלאימה גדל במשך כל חייו בישראל על קו התפר, בן להורים, שניהם תושבי ישראל, ואח לחמישה אחים ואחיות תושבי ישראל. זיקותיו המלאות נתונות לכאן. אין מקום אחר שאליו יוכל ללכת ושבו יוכל לקבל מעמד", נכתב בעתירה. "האטימות הזו כלפי אדם, כשגוף ממשלתי יודע שהוא קטין, מעוררת חלחלה ומלמדת על דו-הערכיות של המערכת כלפי הפלסטינים", אומרת לוסטיגמן. העתירה מסתיימת בשירו של ליאונרד כהן: "Show me the place Where you want your slave to go".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "בקשת המשפחה נדחתה מטעמים שונים, בהם מרכז חיים. יתרה מכך, באחרונה דחתה ועדת ההשגה את בקשתם. מעבר לכך, תגובתנו המלאה תימסר בבית המשפט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו