חוגגים עצמאות

הכי ישראלי? לשאול מה ישראלי

אנחנו יודעים שהוא נוסע במאזדה ורואה ארץ נהדרת, אז מה האובססיה שלנו לסקר השנתי? כנראה כדי לאשש ערכים כמו האחווה, המשפחתיות, והקומבינה

עמליה רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמליה רוזנבלום

הערב ייפתחו חגיגות יום העצמאות, שילווה כבכל שנה בטקסים המסורתיים: קישוט המכוניות בדגלי ישראל שיוצרו בסין, צליית בשר על האש עם סטייקים שהגיעו מדרום אמריקה, וקריאת סקרים הדנים בשאלה "מיהו ישראלי".

ואכן, גם השנה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת סדרת נתונים על ישראל והישראלים. למי שלא היה סגור על זה, היום ממש, אוכלוסיית המדינה מונה כ-7.881 מיליון נפש. שזה אומר שכל מי שעדיין עונה באינסטינקט שיש בישראל 6 מיליון תושבים, צריך להתחיל להתעדכן.

אבל עד כמה שאנחנו מרותקים על ידי העובדה שיש בישראל 14 ערים המונות יותר ממאה אלף תושבים, עדיין מסקרן לעצור ולשאול: מהו הדבר שכל כך מושך אותנו בסקרים על עצמנו?

נוהג במאזדה 3, רואה "ארץ נהדרת", תומך בביבי ומתכנן לרדת במשקל לקראת הקיץ - פרופיל האזרח הישראלי ב-2012צילום: אלכס ליבק

כי תודו שאנחנו סקרנים. אנחנו נמשכים בקלות למי שמבטיח לנו לפענח את חידת הישראליות. בשנים האחרונות בלט הספר "צופן הישראליות" של גד יאיר, שהבטיח לענות על שאלות כמו "למה במקום לתכנן אנחנו מאלתרים?" ו"למה כולנו כאן אחים?".

בטלוויזיה, סדרת ראיונות בשם "מיהו ישראלי?" ניסתה לענות על השאלה באמצעות התייחסות לסמלים ישראליים, גיבורים מקומיים ושירים עבריים אהובים. ואלו כנראה שאלות שמעסיקות אותנו, משום שלא חסרים סקרים בהם נשאל הציבור מהו השיר הכי ישראלי בעיניו? מהו הסמל הכי ישראלי? ומיהו דייר "האח הגדול" הכי ישראלי?

קיים גם כמובן הניסיון להבין מהי העברית הישראלית. לקסיקונים של סלנג וספרי תיאוריה בנושא מגיעים לעתים קרובות לראש רשימת רבי המכר. ולמי שיש עדיין ספק שמדובר באובססיה מקומית, נזכיר רק שאחד מטוריו הנקראים ביותר של יאיר לפיד, האיש והישראלי, נקרא "להיות ישראלי".

אבל האם תאוות הסקרים היא ניסיון אמיתי לפצח את החידה? או שיש לנו גם סיבות אחרות? הרי בינינו, אנחנו לא צריכים סקרים כדי לדעת מהי המכונית הנמכרת ביותר בישראל. מספיק להסתכל בחניה. מישהו נוהג במאזדה 3, רואה "ארץ נהדרת", תומך בביבי ומתכנן לרדת במשקל לקראת הקיץ. והמישהו הזה הוא כנראה אנחנו.

אז אם אנחנו כבר יודעים את התשובות, מהי תמצית המשיכה לסקרים? אולי זו סתם התעסקות נרקיסיסטית נעימה. ייתכן גם שסקרים הם דרך זריזה ויעילה לוודא שאנחנו עושים וחושבים מה שכולם סביבנו חושבים ועושים. ואולי זה רצון לחזק את האמונה שישנה מהות כזו שניתן לכנות אותה "הישראליות". אם היא קיימת זה די מגניב, כי בפועל במשך רוב היום אנחנו מרגישים את ההבדלים בינינו יותר מאשר את נקודות הדמיון.

אבל אולי הסקרים האלה לא בדיוק משקפים לנו את עצמנו, אלא את מי שהיינו רוצים להיות. הרי בסקרים אף אחד לא נשאל "עם מי היית מעדיף להיכנס לקטטה: בת זוגך, זר ברמזור, אוהד במגרש הכדורגל או ערבי?". האמת היא שאנחנו הרבה פעמים קוראים אותם בתקווה שהם יאששו לנו את קיומם של ערכים ישנים, כמו האחווה, ה"משפחתיות", והקומבינה.

אבל בין אם אנחנו מביטים במראה כדי להתפעל מעצמנו או כדי להבין מי אנחנו באמת, לרשימת הממצאים ניתן ללא ספק להוסיף שהכי ישראלי זה לאהוב סקרים שאומרים לך מה שאתה כבר יודע על עצמך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ