בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בן לניצולת שואה בתביעת ענק נגד שווייץ: "החזירו את הכסף של אמא"

שני ישראלים מגישים תביעה חסרת תקדים על סכום של יותר ממיליארד ש'; "הבנקים השווייציים רוצים שנמות כדי שלא יצטרכו לשלם. אני לא אתן לזה לקרות"

112תגובות

ב-28 בנובמבר 1938 הגיעה פאולינה גרינפלד מרומניה לציריך שבשווייץ. לפי מה שסיפרה לבנה, היא נכנסה לסניף בנק "יו-בי-אס", והפקידה שם מיליון דולר. אחר כך פסעה לבנק "קרדיט סוויס" הסמוך, והפקידה בו 450 אלף דולר נוספים. לצד זאת, היא שכרה כספת גדולה, והכניסה אליה זהב, חפצי יודאיקה, תכשיטים משובצים ביהלומים ושתי יצירות אמנות: אחת של פיקאסו והשנייה של קלוד מונה.

"היא הרגישה שמשהו רע עומד לקרות והחליטה לשים את הכסף במקום בטוח. היה ריח רע באוויר", אמר השבוע ל"הארץ" בנה, מ' כץ, בן 59 ממודיעין (השם המלא שמור במערכת). את שנות המלחמה עברה אמו בשלום, "לאחר ששיחדה את מי שהיה צריך", כדבריו. אלא שעד יומה האחרון היא לא קיבלה את כספה חזרה מהבנקים.

 

גיל כהן-מגן

בשבוע הבא יגיש כץ בארה"ב תביעת ענק חסרת תקדים נגד שני הבנקים ונגד ממשלת שווייץ, אשר מסרבים להחזיר לו את הכסף והרכוש שירש מאמו. במרכז התביעה: מסמך היסטורי נדיר שקיבל מאמו וטענות קשות, לפיהן הבנקים העלימו באופן שיטתי מסמכים שקשורים לחשבונות הבנק, כדי למנוע ממנו לקבל את כספו חזרה.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

את התביעה, על סכום עתק של 185 מיליון דולר (לא כולל שווי יצירות האמנות והפריטים הנוספים), יגיש כץ באמצעות עו"ד רולנד רוט, שמתמחה במשפט בינלאומי ועוסק בתביעות להשבת רכוש של קורבנות השואה. לצד כץ, הצטרף לתביעה ישראלי נוסף, תושב חיפה, אשר תובע אף הוא סכום גדול: 130 מיליון דולר, שלטענתו נגזלו ממנו בנסיבות דומות. הסכום הכולל של שתי התביעות, בשקלים, הוא מיליארד ו-183 מיליון שקלים. הסכומים שתובעים השניים מבוססים על חישובי ריבית, הצמדה ושערים, לפי חישובים כלכליים מקובלים.

הפרטים הוצפנו בפנקס מתכונים

ב-1948, שלוש שנים לאחר תום המלחמה, חזרה פאולינה, אמו של כץ, לציריך, וביקשה למשוך את הכסף והרכוש שהפקידה בשני הבנקים. אלא ששם ציפתה לה הפתעה. "הנוכלים האלה זרקו אותה מכל המדרגות. אמרו לה שלא יודעים מי היא וביקשו שתוכיח שהכסף שלה", טוען כץ. "היו להם כל מיני תירוצים ושיטות להתחמק. אחר כך הבנו שזו היתה השיטה שלהם".

ב-1950 היא עלתה לישראל, נישאה, וניסתה להמשיך את המאבק מכאן. אלא שהבנקים עמדו בסירובם לשתף פעולה. "זו היתה מדיניות מתואמת של הכנופיה של הבנקים", טוען כץ, שנולד שלוש שנים לאחר מכן.

בסוף 1984, על ערש דווי, קראה פאולינה לכץ, סיפרה לו את הסיפור על חשבונות הבנק האבודים שלה, והציגה לו פנקס ובו 34 עמודים, בו כתבה לטענתה את המידע על חשבונות הבנק. הפנקס נראה כפנקס מתכונים תמים, אך מכיל מידע מוצפן על פרטי חשבונות הבנקים - כולל מספר החשבונות, המקום והתאריך בו נפתחו. "הוא נבדק על ידי מומחי ביון וצופן בעלי שם עולמי, ונמצא מקורי ואמיתי", אמר כץ. אחרי שנתנה לו את הפנקס, הכתיבה לו אמו את ה"צופן", שמאפשר לפענח את המידע שהוצפן בו.

בסוף שנות ה-90 נחתם "הסדר הבנקים השוויציים" (ראו למטה), שבמסגרתו הקצו הבנקים מיליארד ורבע מיליון דולר לתשלום ליורשי הקורבנות שהיו להם חשבונות בנק. לצד זאת, הוקם טריבונל עצמאי בארה"ב, כדי לבחון את תביעות היורשים.

ואולם, גם כעת נדחתה תביעתו של כץ, בטענה שהמסמכים שהציג אינם מספיקים כדי לאתר את חשבונות הבנק של אמו. גם הערעור שהגיש לערכאה גבוהה יותר נדחה מסיבה דומה. אלא שאחד הנימוקים שהציג השופט לדחייתה צד את עיניו של כץ. שחור על גבי לבן נכתב שם, כי חשבונות הבנק אמנם לא אותרו, אך אחת הסיבות לכך היא שהבנקים השמידו פרטי חשבונות רבים. יתרה מכך, השופט ציין, כי הבנקים אינם מאפשרים לבצע בדיקה עצמאית, במאמץ למצוא עדויות לחשבונות שהושמדו.

טענות דומות מציג שמואל (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), תושב חיפה בן 79. הוא נולד למשפחה עשירה מאוד בהונגריה, שבין היתר חלשה על יקבי יין. בדומה לסיפור של כץ, גם משפחתו של שמואל הפקידה כסף רב ב"יו-בי-אס" בציריך ב-1938. לטענתם, הסכום המדויק היה שני מיליון ו-900 אלף דולר. אלא שבניגוד למשפחתו של כץ, גורלה של המשפחה מהונגריה לא שפר עליה.

ב-1944 היא עברה לגטו הבינלאומי שהקים הדיפלומט השוודי וחסיד אומות עולם, ראול ולנברג, קבוצה של 30 בניינים שולנברג שכר בבודפשט, על מנת להגן על יהודי הונגריה מרדיפות הנאצים. ואולם, למרות שלמשפחתו של שמואל היו תעודות חסות, שהקנו לה הגנה מטעם השגרירות השוודית, הוריו של שמואל נתפסו על ידי פשיסטים הונגרים, ונרצחו על גדות נהר הדנובה.

זמן קצר לפני כן, קיבל שמואל מאביו פתק בכתב יד ובו פרטי ההפקדות בחשבון השוויצי. אמו תלתה את הפתק על צווארו ואמרה לו: "אם יקרה לנו משהו - זה שלך".

שמואל שרד במלחמה וב-1949 עלה לישראל. "שמרתי את הפתק עלי עד סוף השירות הצבאי, כשהוא תלוי על צווארי מגולגל בתוך ספר תהילים קטן", סיפר ל"הארץ". על הפתק נכתב, בהונגרית, "יום יבוא והכל יהיה שלך, אבא!".

ב-1955 הגיע שמואל לציריך והציג לבנק את הפתק. מכיוון שלא הציג מספר חשבון בנק, "הם לא התייחסו אלי, אמרו שחסרים לי פרטים, ושהם לא מוכנים להתעסק עם זה בכלל", הוא טוען.

כעבור 20 שנה ניסה שוב את מזלו. הפעם הסכים הבנק לבדוק את הנושא, אך כעבור יומיים הודיע שהבדיקה העלתה חרס. לאחר שנחתם ההסדר עם הבנקים, בעקבות הסדר הבנקים השוויציים, גם שמואל הגיש תביעה מחודשת. אלא שגם היא נדחתה, בנימוק שהמסמכים שהציג בלתי מספיקים.

המסמכים אושרו על ידי מומחים

הבנקים השוויציים דחו את תביעותיהם של כץ ושמואל במשך שנים ארוכות, אף שיש ברשות השניים מסמכים אותנטיים, אשר נבדקו ואושרו בידי מומחים בעלי שם מרחבי העולם, ומוכיחים באופן חד משמעי, לטענתם, את בעלותם על הכסף והרכוש.

בין היתר, כוללים אלה חוות דעת של מומחים לתיארוך הניירות, מומחה לעפרונות, גרפולוגים, היסטוריונים, ארכיבאים וגורמי מפתח בעולם היהודי, שמחזקים את גרסתם. גם מוזיאון השואה בוושינגטון ברשימה.

האסטרטגיה החדשה שלהם היא לנסות לתבוע את הבנקים השוויציים מחוץ לאדמת שווייץ. בשבוע הבא תוגש תביעתם בבית משפט אמריקאי. זאת, לאחר שבשנה האחרונה הוגשו שם כמה תביעות נגד בנקים וממשלות אירופיות, מתוקף החוק האמריקאי, שמאפשר לתבוע מדינה זרה במקרים חריגים ובמיוחד כאלה שנוגעים לשואה.

"אין ברירה אלא לפעול בארה"ב נגד המחדלים החמורים של שווייץ", אמר עו"ד רוט ל"הארץ". ב-3 במאי הוא יציג את התביעה גם בפני האסיפה הכללית של בעלי המניות של יו-בי-אס, שתיערך בציריך וכן ימסור אותה גם לבנק "קרדיט סוויס". אם לא יצליח, יפנה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג.

"ניסינו לנהל משא ומתן מקצועי ואחראי עם הבנקים ועם שווייץ, אבל רימו אותנו ושיקרו לנו גם אחרי שהצגנו להם את כל העדויות והמסמכים - שעמדו בסטנדרטים המחמירים ביותר", אמר כץ. "אחרי עשרות שנים של מאבק בבנקים ובממשלת שווייץ, אנו מבינים כעת שהם מעולם לא התכוונו להחזיר את הרכוש שהופקד אצלם בידי קורבנות השואה. עד היום הם מסרבים להודות באחריות שלהם", הוסיף.

"הבנקים רוצים שנמות, כדי שלא יצטרכו לשלם, אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות", סיכם כץ. "אני לא אנוח עד שהצדק ייעשה, בשמה של משפחתי. אני לא אוותר. גם אם יתהפך העולם, ייקוב הדין את ההר. אילחם עד תום חיי, וגם אחרי יש מי שימשיך".

משני הבנקים השוויציים נמסר, בנפרד, כי לאחר בדיקתם לא נמצאו חשבונות בנק או כספות של שני הישראלים שמוזכרים בכתבה. לצד זאת, שני הבנקים הדגישו כי במשך שנים התבצעה בארה"ב בדיקה עצמאית ומקיפה של חשבונות הבנק הרדומים, אשר זכתה לתמיכה וסיוע מלאים מהבנקים, וגם בה נדחו תביעותיהם של שני הישראלים.

הבנקים השמידו מידע על החשבונות

במרכזה של התביעה החדשה עומדת הטענה כי הבנקים השוויציים העלימו והשמידו באופן שיטתי ומסיבי מסמכים הקשורים לחשבונות בנק מתקופת השואה, בהם כאלה של יהודים, ובכך מנעו מהם לתבוע חזרה את רכושם.

בתקופת השלטון הנאצי, בין 1933 ל-1945, נפתחו כשבעה מיליון חשבונות בנק בשווייץ. ההערכה היא שכ-60 אלף מתוכם שייכים ליהודים, בהם רבים שניסו להציל את רכושם מהמשטר הרצחני, ותיכננו לקבלו חזרה בתום מלחמת העולם השנייה.

ברבות השנים התברר, כי התיעוד לגבי כשלושה מיליון מתוך החשבונות נעלם והושמד. "הכל נעלם, הם השמידו את הראיות", אומר עו"ד רולנד רוט, מומחה לדין בינלאומי, שיגיש בשבוע הבא את תביעת הענק נגד הבנקים השוויציים בשם לקוחותיו מישראל.

האיש הראשון שחשף את הפרשה היה כריסטוף מיילי, מאבטח בבנק "יו-בי-אס" בציריך. לפני 15 שנה הוא "תפס על חם" את הנהלת הבנק, בעת שהשמידה מסמכים שקשורים לחשבונות בנק, בפרשה שעוררה הדים רבים.

בעקבות תביעות ותלונות רבות, בסוף שנות ה-90 נחתם בארה"ב הסדר בין הארגונים היהודים לבנקים השוויציים, במסגרתו הוקצו מיליארד ורבע דולר לתשלום ליורשי הקורבנות שהיו להם חשבונות בבנקים. במקביל, בארה"ב הוקם טריבונל מיוחד ועצמאי שנועד לבחון את התביעות של היורשים.

מי שמפקח על התביעה הוא השופט אדוארד קורמן ממדינת ניו יורק. האחרון לא חסך ביקורת מהבנקים, וקבע חד משמעית שהם העלימו מידע והערימו קשיים רבים על היורשים. "אם חוזרים על שקר מספיק פעמים הוא נהיה אמת. השקר הגדול של הבנקים השוויציים הוא שבתקופת הנאצים הם לא היו מעורבים בעשיית עוולות ניכרות", כתב ב-2004. "הבנקים השמידו אין סוף עדויות שייתכן והיו קריטיות להסברת הפעולות שלהם בתקופה הנאצית בקשר לחשבונות שהוחזקו בידי קורבנות של הנאצים. השמדת החשבונות היתה חלק מההתנהלות הרגילה של הבנקים, והיא היתה מסיבית... הבנקים חוששים מהמבוכה שתיגרם להם מגישה נוספת לחשבונות, מחקירה עמוקה יותר של ההיסטוריה, ומהצלחה נוספת של תביעות של קורבנות הנאצים ויורשיהם".

עו"ד רוט מעריך, לפיכך, כי הסכום האמיתי שהיו הבנקים חייבים ליורשים יהודים, לו היה להם תיעוד מספיק שהיה שורד עד היום, עומד על שישה מיליארד דולר. "אני מעריך שערב השואה היו לפחות עוד 30 אנשים בעולם - מלבד השניים שאני מייצג - אשר החזיקו ברכוש גדול בשווייץ, אולם קרוב לודאי שהם לא השאירו ראיות ששרדו עד היום כדי לתבוע את השבת הפקדונות", אמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו