בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עומדים יחד נגד הניצול וההשפלה באסיפת עובדי הקבלן הראשונה

מאות מאבטחים, מורות, חקלאים ומנקות התאספו אתמול בירושלים, כדי להיערך למאבק משותף נגד תנאי ההעסקה שלהם

5תגובות

זה אחר זה עלו ולנטינה ופאני מוועד המנקות של אוניברסיטת בן גוריון, עאבד מרשות העתיקות ונועם המאבטח ממודיעין, ושרטטו את שגרת הניצול במשמרות הספונג'ה האין-סופיות, בחום השמש בשטח הפתוח, בהמתנה המונוטונית מחוץ לקניון. שלושתם הם עובדי קבלן - עבדים מודרניים כמו מאות אלפים אחרים, תמצית העושק שעומד מתחת לציפוי הזהב של הכלכלה הישראלית הצומחת.

אף אחד מהדוברים ב"אסיפת עובדי הקבלן הראשונה" לא היה נואם מקצועי, אולי חוץ מג'קי אדרי שהגיע מדימונה, שנלחם את מלחמת עובדי סוג ב' מאז שפוטר ממפעלי ים המלח, אבל כל משפט שנאמר היה מכה בבטן. המארגנים ציפו שיגיעו כאלף עובדי קבלן, אבל רק כמה מאות מצאו את הזמן לעזוב יום עבודה ולבוא לירושלים. כשאתה עובד קבלן, להרים את הראש ולדבר זו חצי מהמלחמה.

הבלוגר עומרי חיון אמור היה להיות הנואם הראשון, אבל הוא התרגש מדי וביקש להיות שני. לכאורה, מה הקשר בין חיון, בחור בן 21 בנעלי אדידס שאחראי על "בלוג הרכילות של ישראל", שכרגע הכותרת הראשית שלו עוסקת בריב אימתני בין שני הטיטאנים משה דץ ומיכל אמדורסקי, והפגנה על עובדות סוציאיליות ומורים מופרטים? חיון פרסם בפייסבוק את סיפורה הנוגע ללב של אמו, מירי שמש, עובדת קבלן בחדר אוכל, שסבלה השפלה יום-יומית בשל מעמדה. חיון סיפר כי יום אחרי שאושפזה בחשד להתקף לב, המנעול בחדר האוכל הוחלף והיא פוטרה. הסיפור גרר אלפי שיתופים בפייסבוק והכחשה גורפת של החברה שהעסיקה אותה, שכמובן הטילה את האשמה בעובדת.

שירן גרנות

זו הפעם הראשונה שחיון נואם בכנס פוליטי, או בכלל קשור למשהו שאינו איבר שנחשף בהישרדות וי-אי-פי. אמו לא יכלה להגיע לכנס כי חזרו לה הכאבים. הוא סיפר לי שהחליט לדבר כי "יש אנשים שעובדים מהיום עד הלילה, קורעים את התחת וזוכים ליחס משפיל ומשכורת עלובה ומפוטרים על כלום. היום זו אמא שלי, מחר זו אמא של מישהו אחר. קמתי פשוט כי יש לי כוח להשפיע".

אם פעם תחום עובדי הקבלן היה משהו צדי, מיום ליום הוא פולש אל המרכז. מאוחר יותר עלתה לבמה מיקי פישר, מורה רגילה לגמרי עם שאל רגיל לגמרי של מורות, מישהי שהיתה יכולה להיות המורה של כל אחד מכם. היא עלתה בהתרגשות שעליה חיפתה בקיפוצים קטנים של מורה, וסיפרה על הפיטורים הצפויים של מאות מורות היל"ה - שמטפלות שנים במסירות בילדים שנזרקו ממערכת החינוך. קל להתמקד בשכר ובאי קיום חוק, אבל היחס הפוגע לעובדי קבלן מתבטא גם בדברים קטנים, אפילו במתנה לחג. "אם נותנים לנו ספר, זה מהעודפים", היא אמרה על הבמה.

לא היה כאן ספק באיחוד הכוחות של רוסיות וערבים, סטודנטיות לעבודה סוציאלית עם פירסינג באף ופועלי כפיים, בלי ההפרדות של השלטון והתקשורת. "זה טוב מאוד שעובדים יחד. זה לא משנה מי. גם ערבים רוצים זכויות שמגיעות להם", אמרה לי ולנטינה מהוועד של מנקות אוניברסיטת בן גוריון.

היה מעניין לראות פרחח מקומי בטריינינג, שראה פועלות חקלאות ערביות מסורתיות יושבות על כסא וסיסמאות שמאלניות. הוא החל לצעוק "תלכו הביתה" וירק לצהלת חבריו, והרגיש גיבור גדול. אט אט, כשהחלו נאומי המאבטחים, העובדות הסוציאליות, המורות, החברים נטשו את האוויל. ולנטינה מהמנקות בבן גוריון אמרה לו: "גם הקבלנים אמרו לי לכי הביתה. אבל הבית שלי כאן, בישראל". לאט לאט הצעיר התכווץ, חסר מלים וללא חברים, נשען חפוי ראש, ידיו בכיסים, על מכונית לבנה. ולבסוף התפוגג. גם הוא הבין שזה אחד הכנסים המוצדקים ביותר.

שירה כהן מקרית מלאכי הראתה עד כמה גבוה מגיע הנגע. כבר 12 שנה כהן עובדת במזנון הכנסת. בחמש שנים האחרונות, החליפה ארבעה קבלנים מעסיקים. היא היתה ראש הוועד המתארגן. אבל המאמץ שלה נעצר כי הקבלן החדש לא קיבל אותה. אולי בגלל הקרבה היום-יומית לפוליטיקאים, הנאום שלה היה הכי לוחמני: "אנחנו לא רוצים סוחרי אדם שמנצלים אותנו עד תום. העבדות בארצות הברית הסתיימה אחרי מלחמת האזרחים. מה צריך לעשות כדי לעצור את חברות כח האדם בישראל?", שאלה וקולה הדהד ברחוב הירושלמי המתקדר. "חברות קבלן זה פשע מאורגן", קראו כולם אחריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו