בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הירושלמים החדשים

שינויים במגמת ההתחרדות של ירושלים

ירושלים מזוהה עם הגירה שלילית, התחרדות וצמצום הרוב היהודי. נתונים חדשים מראים כי מספר התלמידים החילונים עולה והפריון היהודי גבוה מהערבי

111תגובות

מאה ותשעה ילדים ירושלמים מסמלים אולי מגמה חדשה לעיר. אחרי 15 שנים של ירידה במספר הנרשמים לחינוך הממלכתי בעיר, נרשמה בשנה שעברה עלייה קלה במספר הנרשמים לבתי הספר החילוניים בכיתות א' עד ו'. ב-2001 נרשמו לבתי ספר ממלכתיים בעיר 13,886 תלמידים. ההגירה השלילית של חילונים גרמה לכך שלפני שנה הגיע מספר הנרשמים ל-11,024. השנה נרשם היפוך במגמה: 11,133 תלמידים, 109 יותר מאשר בשנה שעברה. הנתונים הללו, הסודקים במשהו את הדימוי של ירושלים כעיר מתחרדת, לקוחים מתוך השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים לחקר ישראל.

השינוי המספרי זניח אמנם ביחס לגודל העיר, אך בציבור החילוני מקווים שהוא מבשר מהפך במגמת ההתחרדות של ירושלים. "זה סימן מעיד, צריך להמשיך לעקוב, אבל זה בהחלט מבשר על עלייה במספר הזוגות הצעירים החילונים עם ילדים בירושלים", אומרת ד"ר מאיה חושן, ראש צוות מחקרי ירושלים במכון.

המשמעות של הנתונים היא שבניגוד לעבר, יש כיום יותר ויותר משפחות חילוניות (ודתיות לא חרדיות, שאצלן החלה העלייה במספר הנרשמים לבתי הספר כבר לפני כמה שנים) לדבוק בירושלים או אפילו להגר אליה. נתוני ההגירה אמנם מצביעים עדיין על הגירה שלילית של כ-7,500 תושבים ב-2011, אבל שקלול הנתונים עם נתוני החינוך מעלה שחלק ניכר מהעוזבים את העיר הן דווקא משפחות חרדיות צעירות, המוצאות עצמן בפרברים החרדיים של ירושלים - מודיעין עילית, ביתר עילית, בית שמש, אלעד ומקומות נוספים. יעדי ההגירה מהעיר מחזקים את הסברה שהמהגרים הם חרדים. לתל אביב היגרו מירושלים 1,500 איש ב-2011, לבית שמש 1,850 ולביתר עילית 900.

אוליבייה פיטוסי

מנחם פינסקי, אברך כולל בן 26, עזב לפני כשנתיים את ירושלים עם משפחתו, ומאז הם מתגוררים בכרמיאל. הם משתייכים לקהילה חרדית-ליטאית זעירה בעיר הצפונית. בתקופה שבה נולד בנם הבכור, עוד בשכונת קריית משה בירושלים, ביקש הזוג לשפר את תנאי הדיור בתוך ירושלים. "אשתי ואני קבענו תקרה תקציבית שנוכל לעמוד בה, ועם זה הלכנו למתווכים. הם צחקו עלינו ואמרו שעם זה נוכל רק לשכור מחסן. המצב של החרדים שחיים בירושלים הוא זוועתי. אנשים גרים במחסנים קטנים בשביל 4,000 שקל בחודש. אני מדבר עם חברים בטלפון, ואין להם קליטה כי הם חיים מתחת לאדמה, פשוטו כמשמעו".

לדברי פינסקי, "בתקופה שבה חיפשנו דירה הציעו לי לעבוד בקהילה בכרמיאל, ולאשתי, שהיא מהנדסת תוכנה, הציעו עבודה טובה במקצוע. אשתי ואני ירושלמים בדם. אין בוקר שאני לא קם ואומר ‘איך הייתי רוצה להיות בירושלים'. חסר לנו שוק מחנה יהודה וכל תנאי החיים בצ'ולנט החרדי. אל תשכח שלחרדי הרבה יותר קל בירושלים מבחינת כשרות וביגוד, וכל דבר שתחשוב עליו. גם הקטע הרוחני חסר, כמו הכותל והעובדה שהחלפתי בית מדרש של מאות אברכים בבית כנסת קטן שבו אתה יושב כמעט לבדך". בינתיים, לזוג נולדה תינוקת. "אנחנו עדיין מקווים לחזור יום אחד לירושלים, אבל דוחים את זה משנה לשנה. גם פה יש יתרונות, גם כלכליים, וגם השקט והרוגע שאין בירושלים".

נתון חשוב נוסף הבולט בשנתונים של מכון ירושלים בשנתיים האחרונות הוא היפוך יחסי הפריון בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בעיר. בעוד שלפני כעשור היו במשפחה יהודית בירושלים 3.8 ילדים ולמשפחה ערבית היו 4.2 ילדים בממוצע, הרי שכיום יש למשפחה יהודית בעיר 4.2 ילדים ומספר הילדים במשפחה ערבית עומד על 3.9. הצעירים החילונים שנותרו בעיר או חזרו אליה אינם מצליחים תמיד להסביר לעצמם ולאחרים את הסיבה לכך. הם מעלים שורה של טיעונים, שרק מיעוטם בתחום הפרקטי של עבודה: דיור, חינוך וקרבה למשפחה, חלקם בתחום המעורפל של "אהבת" העיר, ואפילו הסברת הדבקות במגורים בעיר כמעשה ערכי וציוני.

שם וגל שמי הם דוגמה לזוג שכזה. הם באמצע שנות ה-30 לחייהם, והורים לילד בן שלוש - חילונים שבחרו להישאר לגור בירושלים. "זה משהו לא כל כך לוגי", אומר שם, מרצה לפילוסופיה שעובד במרכז לבחינות והערכה. "מבחינתי, כאדם ציוני, להיות חילוני ולהישאר בירושלים היא בחירה חשובה דווקא בגלל המורכבות. אנשים עוברים למודיעין ומוצאים את עצמם במקום שבו כולם דומים נורא ומשעמם. מה שיפה בירושלים זו המורכבות, הפסיפס. יש פה הרבה דברים שיוצרים אי נעימות, אבל מצד שני זה מה שעושה את המקום מיוחד".

"עזבנו את העיר לפני תשע שנים וגרנו במודיעין שנתיים, אבל לא מצאנו שם את מה שחיפשנו", מוסיף גדי אורבך, המתגורר כיום בשכונת קטמונים עם אשתו ושלושת ילדיהם. "יש משהו שאי אפשר לאפיין", הוא אומר בתשובה לשאלה למה ירושלים. "מי שנולד בירושלים וגדל פה חסר לו משהו באוויר, במזג האוויר, באווירה. יש פה קהילה של אנשים שהם לא מוחצנים ולא מחצינים את העושר שלהם, שמעריכים השכלה ופחות מעריכים כסף. מצד שני, בדברים היותר קונקרטיים, מערכת החינוך בירושלים בכל זאת נותנת מענה יותר טוב מהמענה במודיעין. גם הרגשנו שגם אם אין מה שאנחנו מחפשים, אנחנו יכולים להקים אותו".

והם אכן הקימו. בני הזוג אורבך היו בגרעין ההקמה של בית ספר ממלכתי-דתי חדש בקטמונים. בית הספר, שהוקם לפני שנתיים, מכיל כיום כבר שש כיתות וצפוי להמשיך ולגדול בשנים הקרובות.

אלבום משפחת רוט

גם טלי וירון ליפשיץ פעלו בניגוד למגמה, ועברו ממודיעין לירושלים. "הרופא בטיפת חלב היה בהלם שאמרתי לו שאני צריכה להעביר את התיק לירושלים ולא להפך", מספרת טלי. "למודיעין היו הרבה יתרונות: דירה יותר גדולה, הרבה צעירים מסביב, אבל התגעגעתי לעיר, ליתרונות, ליופי ולמגוון שיש בה. יש כאן עניין וזה היה חסר לי". העובדה ששני בני הזוג עובדים בירושלים, בתחום של חינוך יהודי בתפוצות, סייעה להחלטה.

בניגוד למקובל לחשוב, איש מהמרואיינים לא הזכיר את בעיית ההתחרדות של העיר כסוגיה שדוחקת את רגליו. המחקרים מראים שההתחרדות, ככל שהיא מטרידה את תושבי החילונים של העיר, אינה גורם בפני עצמו להגירה ממנה. הסיבות הן לרוב כלכליות וקשורות למקום העבודה ולקושי של הצעירים לרכוש דירה בעיר. משפחת ליפשיץ מתגוררת ברחוב הפלמ"ח שבלב העיר, באזור שהפך דתי מאוד באחרונה, אם כי לא חרדי. "אנחנו בהחלט יוצאי דופן בנוף. בגינות הציבוריות אני לא חלק מהביצה. בשבת אנחנו אומרים שבת שלום לשכנים, נכנסים לאוטו ונוסעים. זו לא בעיה, למרות שאנחנו מרגישים קצת מיוחדים".

בין הגורמים שתרמו ללא ספק לשינוי ניתן למנות את העובדה שניר ברקת, מועמד המחנה החילוני, מכהן כראש עיר בשלוש וחצי השנים האחרונות. אבל כדי להבין את כוח המשיכה של ירושלים למשפחות צעירות חילוניות ודתיות, יש להבין גם את רשת התמיכה המרשימה שהקים הציבור הזה בעיר בשנים האחרונות. בחסות ראש העיר החילוני, משגשגת בירושלים רשת של ארגונים ותנועות חילוניים - ירושלמים, התעוררות, רוח חדשה וצעירים במרכז הם רק רשימה חלקית. בנוסף, פורחת בירושלים תופעה של קהילות חילוניות ודתיות - מעין גרעינים עירוניים שמקיימים חיי שיתוף בשכונות.

ניתן לשער שגם לתופעה הזו יש השפעה חיובית על הציבור החילוני בעיר. החילונים בעיר גם התקבצו לאזורים גיאוגרפים מוגדרים. כך, למשל, שכונות הקטמונים ובקעה, שהפכו בשנים האחרונות לאבן שואבת למשפחות צעירות דתיות, או נמצאות על הספקטרום הדתי הירושלמי על הגיוון האין סופי שלו (בז'רגון המקומי הם מכונים: דתל"ש - דתי לשעבר, דתל"פ - דתי לפעמים, כיפה שקופה ועוד). גם קריית יובל וקרית מנחם בדרום מערב העיר הפכו למוקד משיכה לקהילות של צעירים ומשפחות חילוניות.

הרב אורי איילון הוא אמנם רב קונסרבטיבי, אבל זה לא הפריע לו להפוך בשנה האחרונה לאחד ממנהיגי הציבור החילוני בעיר, כראש תנועת ירושלמים, העוסקת רבות בעידוד המשפחות הצעירות בעיר. איילון מעלה הסבר נוסף - קריסת שוק הנדל"ן בארצות הברית שהביא לעצירת מכירת הנדל"ן בירושלים לידי יהודים אמריקאים. מחירי הקנייה והשכירות בעיר נעצרו ובלמו את המשך ההגירה השלילית בשל בעיות דיור. "הנתון הזה לא מפתיע אותי", אומר איילון. "אין ספק שיש תחושה שהאוכלוסייה החילונית מתחילה להרים את הראש. הם מרגישים פחות מדוכאים. אנשים רוצים להצטרף לעולם של וינרים, ברגע שהם מרגישים שהאנשים שלי נמצאים פה והם פה לא בלית ברירה, אלא מתוך בחירה. זה משפיע. לפני שלוש שנים היתה פה אווירה של מכירה כללית, שכל אדם שני עוזב את העיר, עכשיו אני רואה אנשים מחייכים. אנשים גילו שהם לא לבד פה, שהם לא האחרונים".

השתתף בהכנת הכתבה: עוז רוזנברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו