בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבקשי המקלט כתבו: "לא כל האפריקאים אנסים"

קבוצת מבקשי מקלט החליטו לכתוב "מכתבים לעם בישראל" בניסיון להפיג את המתיחות בעקבות מקרי האונס בדרום תל אביב

86תגובות

"יש לי שני ילדים ואשה יפה שאני אוהב. לא הייתי נותן לאיש להרע לה או להם, או לילדים של כל אדם במדינה הזו. אני משתתף בצערה של קורבן האונס ושל בני משפחתה. אני, באופן אישי, יודע מהו אונס. חשתי את זה על בשרי, כי נשים ממשפחתי נאנסו בשנות הטבח בליבריה. אני מתבייש לכתוב או לדבר בתקשורת, אבל המצפון שלי אומר לי שעכשיו זה הזמן לדבר".

במלים אלה פותח קוני ויאבטי, מבקש מקלט בן 35 מליבריה, שהגיע לישראל לפני כעשור, את פנייתו לציבור בישראל. ויאבטי ושלושה מחבריו, הפעילים בארגון מסיל"ה (מרכז סיוע לקהילה הזרה), החליטו לכתוב "מכתבים לעם בישראל", בניסיון להפיג את המתיחות שגברה בשבוע האחרון בעקבות שני מקרי אונס של צעירות בדרום תל אביב.

"לפני כמה ימים הלכתי לעבודה, ופתאום שתי ילדות שראו אותי התחילו לברוח בריצה", כותב ויאבטי, "איך בן אנוש יכול לברוח מבן אנוש אחר?". לדבריו, השבט אליו השתייך, שבט מדינגו, כונה "היהודים של ליבריה" כי אנשיו נחשבו חרוצים והצליחו מבחינה כלכלית וחברתית, אך נטבחו על ידי שבטים אחרים. "אחרי הטבח והגירוש לקחו את אדמותינו. הגעתי לישראל וביקשתי מעמד של פליט, ועד היום אני נמצא כאן על תנאי והבקשה מצויה בתהליך", כתב.

תומר אפלבאום

לדבריו, "אני אסיר תודה על שישראל אפשרה לנו, הפליטים, להיכנס לישראל ולקבל הגנה. אנחנו חייבים להחזיר טובה לאנשים בישראל ולמדינה. אני מבקש מהרשויות שידגישו כי הפשע נעשה על ידי אדם אחד, ולא על ידי הקהילה האפריקאית. הצגת החלשים בחברה כאיום אינה מעשה הגון". "בשבועות האחרונים שמענו מלים קשות שהפחידו את הציבור. כינו אותנו פושעים ומסתננים", טוען גבריאל טקלה, יו"ר ועד הפליטים האריתריאים בישראל. "חשוב לומר שאונס זה לא בתרבות שלנו, וזה עדיין נדיר בתוך הקהילה. למה אפשר לצפות מהקהילה האריתריאית, שמונה 35 אלף איש - כמעט עיר גדולה - שכל האנשים בה מדוכאים, חסרי עבודה וחסרי מעמד שחייהם קשים? אנשים שסבלו עינויים קשים בסיני, ונאלצו לברוח מארצותיהם, מגיעים לכאן פגועי נפש ולא זוכים לטיפול". לדבריו, רבים מהמסתננים וממבקשי המקלט אינם מבינים את הבדלי הנורמות בין אפריקה לישראל.

"אין נציגות של המשטרה שתסביר מה חוקי ומה לא חוקי. אי אפשר לצפות לכלום מאדם שאין לו שום ברירה. עדיין, למרות כל זאת, מדובר באחוז קטן שנופח והוגזם על ידי התקשורת". מהארלדין אדם, מבקש מקלט מדרפור, שהגיע לישראל לפני חמש שנים, מתקשה לספוג את העלבונות ששמע בחודשים האחרונים. "באנו לכאן לחפש הגנה ולמצוא הכרה, אבל אני לא מרגיש פה את זה כלל. כשאני הולך ברחוב, כשאני עולה על האוטובוס, קוראים לי בשמות. אני מרגיש מכל מבט את המסר שאינני רצוי, שאני מהווה איום. 'כושי', 'סודני'. אנחנו אפילו לא כולנו סודנים", הפציר. "זה מגיע מלמעלה, מהממשלה. זה מטפטף לתקשורת ומשם אל העם. קוראים לנו מהגרי עבודה, אבל לא באנו בשבל העבודה אלא בשביל ביטחון". אדם מספר כי הגורל של בני דרפור דומה לגורלו של העם היהודי: "אנחנו הולכים באותו שביל של שנאה, מנסים לחיות בכבוד ולגדל את הילדים שלנו כמו שצריך". הוא דורש שמדינת ישראל תפסיק להתנער מאחריותה לפליטים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו