שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד

כשיחצ"ני מועדון "טרויה" בנתיבות התכנסו למצוא גימיק למלא את ערבי מוצ"ש החלשים, והעלו רעיון להגריל ניתוח להגדלת חזה, הם לא היו מודעים לסערה שתתחולל. רבים טענו כי התחרות תשבור שיא של סקסיזם, שיכפה באופן וולגרי את תפישת היופי הגברית על הגוף הנשי. אולם בעבור רבות מנשות העיר מדובר היה באקט של עצמאות מינית, שמתרחש כחלק משחרור העיר שנתפשה לעתים כפוריטנית.

בחצר המגה בר ניצב פסל ענק של הסוס הטרויאני שעיניו מהבהבות. מתחתיו נותרו שאריות גימיקים ממסיבה קודמת, בהן מזרן ים וכדורי ים ללא אוויר וכוסות בירה ריקות. לפני שלוש שנים הוצת המקום ורק הסוס הטרויאני שרד, אולם כיום הוא במרכז אזור הבילוי השוקק בעיר. "חיפשנו גימיק שיעניין את הקהל, ואיזו בחורה לא רוצה חזה מנותח?", אמר אלון מימון, אחד מבעלי המקום, "תאמין לי, צריכים לתת לי פרס נובל".

"רצינו לעשות פרובוקציה, גימיק חמוד ויפה. כבוד האשה אצלנו מעל הכול". בין שיחה אחת לשניה בנושא גדלי חזה, מימון מנשק את המזוזה בכניסה למגה-בר. לגבי הקרבה לדת, הוא אומר: "אנחנו בשלום עם הדתיים. פועלים לצד הבאבות והרבנים, אף אחד לא מפריע אחד לשני". ובכל זאת, התגובות מחברי המועצה הדתיים ליוזמה היו שליליות מאוד.

בליינים בבר "טרויה" בערב ההגרלה. הזוכה אמר שייתן את הפרס לחברתוצילום: אלי הרשקוביץ

מימון מפנה אותי לנדב צברי, היחצ"ן הראשי שהגה את הרעיון. אני שואל איך זה התחיל. "אתה צריך להבין שהדרומיות הן לא תל אביביות", הוא מכין אותי. "כאן יש פחות סנוביזם. פחות אינטלקט, אנשים יותר חמימים, מדי יום שישי אנחנו נפגשים, הברמניות, היחצ"נים ובלייניות. זאת אומרת, אני רוצה חזה מושלם, וזאת גם אומרת שהיא רוצה חזה מושלם. הלכתי לישון על זה בלילה, וכשקמתי, חשבתי על הגרלת החזה בליין 'מוצ"ש החלומות', החלטתי פשוט להגשים את זה פיזית. אני אוהב סנסציות. ביומולדת שלי הפקתי הפקת פלייבוי, דבר יוצא דופן בעיר הבאבות. ויזמתי סלקציה על ידי סמסים. פה בדרום, אני המצאתי את זה".

אני מנסה לעמת אותו עם התחושות הקשות של נשים, אבל הוא מתעלם: "לא צפיתי מחאה פמיניסטית. במה זה בעצם שונה מהסרת השיער בלייזר שהגרלנו ביום האישה? אם מישהי נפגעה, שתבוא פשוט לכאן לראות. זה סוג של הגשמת חלום עבור חלק מהבנות. אם בחורה שזה החלום שלה תזכה, עשיתי את שלי", הוא אומר בשכנוע עצמי, בטוח שמדובר בשליחות. "אני בנאדם שמעריץ נשים. גרתי עם שלוש שותפות. נשים מנהלות את העולם שלנו, בסופו של דבר".

נדב ומימון מצטלמים עם שתי בנות בלבוש תואם ורוד קצרצר, שכמו כל הבלייניות קרטעו אל המועדון על עקבים עצומים. אחת משתיהן, שנעצה מעין פפיון ורוד במכנסי ג'ינס, היא בובה ועקנין מלאת-החיים. בובה בת ה-23, סטודנטית לכלכלה וניהול, מאוד נלהבה מהתחרות: "מדליק, לא? מי לא רוצה ציצים בתכל'ס". אני שואל אם השאיפה לחזה גדול היא בלחץ בן זוג. "אין לי חבר, אבל אחרי הציצי יהיה לי, מאמי".

אבל העגלה פחות שמחה לינוק מאשר הפרה רוצה להיניק. המועדון לא היה ריק, המוזיקה היתה שמחה וכוס קוקה קולה עלתה 16 ש"ח, אבל הגימיק נשאר תקשורתי. המגה בר הגדול והמפואר התמלא בלא יותר מכמאה לקוחות. מעל מחציתם לא הסכימו להוסיף 20 ש"ח ולהשתתף בהגרלה. "אני לא צריכה הגדלה, אני יכולה למכור", אמרה בליינית גדולת-חזה לקופאיות שישבו בכניסה עם מאות סרטים בחבילה וניסו ללחוץ עליה לרכוש סרט, בהצלחה לא גדולה. בין לבין, הקופאיות בכניסה התייעצו לגבי לימודים, אחת מהן שקלה ללמוד עבודה סוציאלית והחברות אמרו לה שזה לא משתלם מבחינת משכורת. כשציינתי שלא הרבה קונים, המוכרות האשימו אותי כמי שעושה מזל רע, "לפני שניה, כולן קנו", הן אמרו.

מורן, סטודנטית מקסימה בת 26 עם שיער צבוע לבלונד, שעמדה בכניסה כל הערב על אף שכנראה אינה עובדת במקום, עברה במשך כמה חודשים לתל אביב ועבדה כסלקטורית, ליצנית ועוד מספר עבודות בבת אחת, והתקשתה לשלם על דירת החדר. לפני שנה, שבה להורים בדרום, כדי לממן ניתוח הגדלת חזה. כרגע היא עובדת קשה, אבל עדיין לא הצליחה להחזיר את כל הכסף על הניתוח. אולי בגלל זה, היא לוחצת על כל בחורה שבאה לקנות כרטיס. "בתור אחת שעברה, ניתוח זה אחלה דבר. מי שמדברת נגד הניתוח הזה, פשוט לא חוותה אותו, פשוט לא יודעת". אני שואל אותה אם זה לא מאמץ גדול מדי כדי לרצות את הטעם הגברי. היא מביטה בי בזלזול: "גברים? הנשים של היום הן אגואיסטיות, אנחנו בכלל לא חושבים על גברים".ואכן, הגברים בכלל לא נלהבים מכך שהנשים יעשו ניתוח, "זה לא כיף במיטה", אומר בחור קמצן שמתנשק עם מישהי אבל מסרב לתת לה את הניתוח אם יזכה, אלא מתכנן למכור. אני מברר עם מורן אם נתיבות עוברת מהפכה מינית, היא מכחישה: "כאן עושים סקס רק מתוך אהבה. זה מקום קטן. כאן הילדות טובות. חשוב שתרשום שהילדות במרכז הן ילדות רעות".

ויש כאלה שהניתוח ממש חשוב להן. חיילת אחת ממש ייחלה לניתוח שיהפוך אותה לאטרקטיבית יותר ושאלה אותי לגבי סיכוייה לזכות בהגרלה. "ככה זה. כשאין ציצי, רוצים ציצי", אמרה בעצב. מצד שני, אחת הברמניות שביקשה לשמור על עילום שם התרעמה על כל התחרות, והתלוננה שהמקום סקסיסטי ודורש מהעובדות לבוש חושפני ולרקוד על הבר. היא שם בכל זאת בגלל הטיפים המצוינים.

"תני לו שירגיש כמו מלך", זימר משה פרץ ברקע, ויחצ"ן העל המקומי נדב צברי עולה לבמה ואומר: "אוטוטו אני מגריל לכן ומגדיל לכן". בחורה שאני שואל אותה שאלות, החמיאה לי ושאלה אם אני המנתח. ואז אחרי שתיים וחצי בלילה, צברי מביא כד עשוי מנייר אלומיניום והמתנדבת שולפת את פתק מספר 8922. הזוכה הוא כמובן שלומי אבוטבול בן ה-24, עובד בקרן הקיימת, העלם שקנה כמה כרטיסים ושבר את השוק הפלסטי. לדבריו הוא יביא את הפרס לחברה שלו: "היא כל כך חיכתה לזה. אבל היא לא יודעת שזכיתי, זאת הפתעה", הוא פונה אלי ושואל: "אתה המנתח?".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ