זה מה שקורה כשמשקים עשב שוטה

לא צריך להשוות את מה שקרה בהפגנה האלימה נגד זרים בת"א לבין ימים אפלים בהיסטוריה, כי ההפגנה נוראית בפני עצמה, בצורה אבסולוטית. אבותינו השקו עשבים שוטים, ואנחנו מוכים בעקרבים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

תייר שביקר באנגליה התפעל מאוד מהדשא הירוק בגן שהקיף את אחד מבתי המידות בלונדון. הוא פנה אל הגנן שגזם את חלקת הדשא ושאל מה צריך לעשות כדי שגם בארצו יגדל דשא כזה. "זה הכל עניין של השקייה", אמר הגנן. "צריך להקפיד להשקות פעמיים ביום, בבוקר ובערב". "תודה," השיב התייר. "וכמה זמן צריך להשקות פעמיים ביום, יום-יום, כדי שהדשא יהיה כזה?". "כארבע מאות שנים", ענה הגנן.

אני נזכר בסיפור הזה בכל פעם כשאחרי עוד התפרעות גזענית אלימה המלווה בקריאות "מוות ל(השלם את החסר)" ­ במגרש כדורגל, בקניון, בין התנחלויות לכפרים פלסטינים בגדה המערבית או בדרום תל אביב ­ טוען שמדובר ב"עשבים שוטים".

בדרום תל אביב לא היו עשבים שוטים. זה היה דשא. ואנחנו משקים אותו. תחילה בזרזיפים, כשיהודים שבאו ארצה לבנות ולהיבנות בה, וטענו בצדק גמור שהם זקוקים למקום בו לא ינסו לעקור אותם, אבל מצאו עצמם מחלקים מים במשורה למי שבא אחריהם, לא חשוב מאיזו תפוצה. אחר כך בצורה מסודרת, מזה 64 שנים, כשקלטנו עליות מארצות מצוקה ועזרנו להם להתרגל לקדמה שאנחנו בונים כאן, לטובתם. וביתר שאת מזה 44 שנים, במערכת השקייה מסודרת, אחרי שאילצו אותנו להילחם בעם אחר ולשלוט בו.

חנות של מהגרים מנופצת אחרי ההפגנה אתמול בדרום ת"אצילום: מוטי מילרוד

התרגלנו להשקות, לגזום, להגיד לעצמנו שאנחנו יודעים לעקור עשבים שוטים. ושאנחנו יודעים להבחין בין דשא לבין עשב שוטה. והעיקר, אף אחד לא יעקור כאן שום נטוע. אלא אם כן אנחנו העוקרים. כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ותמיד יש שרי משקים שממהרים להצילנו מידם.

גם לא צריך לחפש אותם. הם מתגאים בדעותיהם ומעשיהם. והם גם לא ממפלגות קיצוניות. הם גם "מתנגדים לאלימות מכל צד שהוא", וכאשר נודע להם ש"חלק מהעצורים בהתפרעויות (בדרום תל אביב, מ"ה)  נתפסו בשעה שהכו עוברי אורח זרים וניפצו זכוכיות של בתי עסק", הם מצהירים כי "אם הם הפגינו והיו אלימים צריך לעצור אותם".

הם גם יתנגדו בתוקף לכל השוואה של מה שקורה כאן ­ בין יהודים לערבים, בין ישראלים ופלסטינים, בין ישראלים ועובדים זרים ­ למה שעשו ליהודים במקומות אחרים ובזמנים אחרים.

לא צריך להשוות. גם מפני שמה שקרה כאן, בדרום תל אביב, נורא בפני עצמו, באופן אבסולוטי. וגם מפני שכשמשווים את מה שעושים היום ישראלים מסויימים, באשר הם מסויימים, לאחרים מסויימים, באשר הם אחרים, למה שעשו ליהודים באשר הם יהודים פעם, עבר קרוב או רחוק, מייד מפסיקים לריב על מה עושים, למי ולמה, ומתחילים לריב אם מותר או אסור להשוות.

ואסור להשוות, כי במדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית, הישראלי החדש של היום עדיין
מסתתר מאחורי היהודי הישן של פעם. כי תמיד עושים לנו. ומה שאנחנו עושים בסך הכל
זה דמוקרטיה מתגוננת.

ככה זה כשמשקים בהתמדה ומתרכזים בהשקייה. אבותינו השקו עשבים שוטים, ואנחנו מוכים בעקרבים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ