בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממאבק באיידס להחרמת מוצרי ההתנחלויות

הפעיל החברתי זאכי אחמט סירב לקבל טיפול רפואי במשך שנים במחאה על הכחשת האיידס בדרא"פ. כעת הוא מקדיש את מרצו למאבק בכיבוש. ראיון

16תגובות

הקונגרס הלאומי האפריקאי אמור לדון בחודש הבא בהצעה לנקוט שורה של צעדים פוליטיים נגד מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, הכוללים חרם, משיכת השקעות וסנקציות. כך אמר ל"הארץ" זאכי אחמט, ממייסדי התנועה "פתחו את רחוב השוהדא בחברון" - אחת הקבוצות שפועלת להנהגת סימון נפרד של מוצרי ההתנחלויות, במקום הסימון "תוצרת ישראל".

לדבריו, למרות לחץ מצד ארגונים יהודים וציוניים בדרום אפריקה, שלא לקיים דיון זה בוועידה הפוליטית של מפלגת השלטון, הוא נשאר בינתיים על סדר היום. אחמט (50), חבר הקונגרס הלאומי האפריקאי מאז נעוריו, אומר שיש שמשמיצים אותו כאנטישמי בגלל התגייסותו למען פתיחת רחוב השוהדא בחברון ונגד סימון מוצרי מההתנחלויות כתוצרת ישראל. הוא רגיל בכגון אלה. מסגדים יצאו נגדו - בעיקר בגלל האתיאיזם המוצהר שלו. רבים מבני משפחתו (מוסלמים ממוצא מלזי והודי) אינם מדברים אתו.

אחמט מוכר היטב בדרום אפריקה כאדם שהיה שותף להקמתם של ארגונים החברתיים שחוללו ומחוללים שינויים מהותיים במדיניות הרשמית. השינוי הדרמטי ביותר הוא חילוץ דרום אפריקה ממדיניות ההכחשה של מגיפת האיידס בתקופת הנשיא תאבו מבקי, ובהנגשת הטיפול הרפואי המתאים לכל נשאי האיידס ולחולים. במערכה הזו אחמט כמעט שילם בחייו, ומשלם עד היום בבריאותו: הוא הכריז על שביתת טיפול רפואי. במשך חמש שנים סירב לקחת את הטיפול התרופתי המשולב. גם הפצרותיו של הנשיא לשעבר, נלסון מנדלה, לא שכנעו אותו להפסיק את השביתה. ב-1998 הוא ייסד עם חברים את TAC) Treatment Action Campaign), ארגון שנקט "לראשונה בתולדות דרום אפריקה הדמוקרטית שיטות של אי ציות אזרחי בתביעה להעניק טיפול רפואי לכל".

אחמט אומר שהוא מתנגד להתאבדות ונטילת חיים כטקטיקה של מאבק. פעמיים היתה לו הזדמנות להביע דעה זו בפני פעילים פלסטינים וישראלים, כשביקר בארץ: בקיץ 2008, עם משלחת של לוחמים ותיקים נגד האפרטהייד ופעילים חברתיים צעירים, ובחורף 2010. "תפקידנו בפוליטיקה היא לשמר חיים ככל שביכולתנו, כל חיים אנושיים, כל חיים, חשובים וחיוניים - אלא אם כן מדובר בתנאים הקיצוניים של הגנה עצמית", אמר אז.

אי-פי

אם כך, איך זה שבחר בפעולת מחאה שהביאה אותו לסף מוות? "אני הגעתי לתנאים הקיצוניים שלי. חיי לא היו שווים לו הייתי חי בחברה שבה שני מיליוני בני אדם (נשאים) הלכו למות ומתו. מה שהניע אותי לא היה הרצון להיות מרטיר, אני לא מאמין במות קדושים. אבל לא יכולתי לשאת את המחשבה שאוכל לממן את הטיפול הנכון לי, כי חברי יכולים לעזור לי, בעוד אחרים ימותו כי לא יכלו לממן".

באוגוסט 2003 החליטה ועידה של TAC להגביר את פעילויותיה כדי שהממשלה תאמץ תוכנית מגירה קיימת להענקת הטיפול התרופתי המשולב לכל חולי האיידס. הוועידה גם החליטה שעל אחמט להפסיק את שביתתו. בתוך זמן קצר הממשלה אימצה את התוכנית.

בלהט דומה מדבר אחמט היום על המערכה למען בתי שימוש לכל. "ל-11 מיליון בני אדם בדרום אפריקה אין גישה לתנאי תברואה הולמים. הסטנדרט הארצי הוא בית שימוש אחד לכל חמישה משקי בית. ביישובים לא רשמיים היחס הוא 20 משקי בית לבית שימוש אחד - ובית שימוש כזה אינו נקי. ביישובים בלתי רשמיים שבהם עבדתי, הדבר המסוכן ביותר הוא ללכת לבית שימוש. שם מתרחשים מעשי אונס, שוד, רצח, התקפות, חטיפות".

את המערכה הזו יזמה ומקדמת "הקואליציה לצדק חברתי" שהיה בין מקימיה ב-2008. המניע להקמתה היה המתקפות הקטלניות במאי 2008 נגד מהגרים מארצות אפריקה אחרות. מקימי הקואליציה מסבירים באתר שלהם ש"אי שוויון כלכלי וחברתי הורס את חברתנו ואת היבשת שלנו. הוא מזין זעם גובר והולך בקרב העניים והקבוצות הנדחקות לשוליים. הדבר הוביל להתפרצות של פשע, כולל שנאת זרים, פשעי שנאה ואלימות מוכוונת מגדר. המשבר הקסנופובי דחף אותנו להקים תנועה שתמחה על כישלון הממשלה בכל הקשור במתן שירותים, אי לקיחת אחריות (למחדליה) והמתקפות המשולבות נגד החוקה ומערכת המשפט".

מחקר, פעולות הסברה וחינוך, משמרות מחאה - כל אלה מתחילים להניב פירות, סיפר אחמט אתמול בראיון שהתקיים עמו באמצעות הדואר האלקטרוני. אחרי פעולות כמו תור של 2,000 איש לשירותים בעירייה, ויכוחים וסכסוכים, הסכימה עיריית קייפטאון להיענות לדרישות הקואליציה. "אחת מהן היא העסקת עובדי ניקיון, תחזוק ופיקוח על בתי השימוש הקהילתיים".

יותר מ-20 שנה אחרי הפלת האפרטהייד, האי שוויון הכלכלי והחברתי ממשיך לאכל את החברה וממשיך לפגוע קודם כל בשחורים. האם אלו חדשות רעות לכל לוחמי חופש בעולם? "לא", השיב אחמט בלהט האופייני: "אני שב ואומר לאנשים: 19 מיליון דרום אפריקאים שחורים הלכו לכלא, לא משום שהתקוממו, אלא משום שרצו חיי משפחה או את הזכות לעבוד. דבר פנטסטי אחר הוא רשת הביטחון החברתית. בעבר היו פנסיות בלתי שוויוניות - ללבנים, לאפריקאים, ל'מעורבים'. עכשיו כולם מקבלים - סכום קטן, אבל מקבלים. קצבאות ילדים ניתנו רק ללבנים ומחצית הסכום - לצבעונים. שחורים לא קיבלו קצבת ילדים. עכשיו יש לנו 12 מיליון ילדים שמקבלים תמיכה. היום אנחנו רוצים לצאת ולמחות, המשטרה אוסרת, ואנחנו אומרים 'להתראות בבית משפט'. בעבר הם פשוט ירו בנו. איני מוותר על הנימוק הקלאסי של המרקסיזם שהדמוקרטיה מסייעת למאבק לסוציאליזם, לשיפור תנאי החיים של האנשים".

כטרוצקיסט הוא חשב שהפתרון במזרח התיכון הוא פדרציה סוציאליסטית. גם היום הוא חושב שזה אפשרי: "ילדינו או נכדינו יוכלו להקים אותה", הוא אומר. אבל בשלב הנראה לעין - הוא מקבל את פתרון שתי המדינות בגבולות 67', אף שהיום - כך כתב אתמול בדוא"ל - הוא יותר ויותר ספקטי לגבי היתכנות הפתרון, בשל מדיניות ישראל. תמיכתו בפתרון שתי המדינות נובעת גם מהמשקל ההיסטורי הרב שהוא מייחס לשואה. הוא למד לכאוב על השואה מאמו של בן הזוג היהודי שהיה לו, שהוא חברו עד היום. "לו הייתי יהודי, הייתי בא לפה אחרי 1948. גם כלא יהודי, הייתי תומך בהקמת המדינה".

הרעיון להקים את ארגון "פתחו את רחוב השוהדא" עלה לאחר הביקור בארץ בקיץ 2008. בחברון הוא הזדעזע לגלות שהמגן דוד - "שתמיד ראיתי כסמל של העמידה המרשימה ביותר של עם, סמל של התנגדות" - מעורר אצל הפלסטינים את הסלידה שמעורר צלב הקרס. לכן, הוא אמר עם שובו מביקור בנבי סאלח ובבלעין ב-2010: "הפעילות של 'פתחו את רחוב השוהדא' היא תרומה קטנה למאבק למען סיום הכיבוש, אבל גם תרומה קטנה להשבת הבסיס האתי של העם היהודי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו