בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוצים לשמור על כבוד המתים, גם של הצד השני

הגיאוגרף יהודה זיו חקר וחשף את הסיפור האמיתי של הר הטייסים, וניקה את התושבים הערבים מהכפר הסמוך מהאשמה שדבקה בהם. כעת הוא פועל להגנה על בית הקברות שלהם

32תגובות

בספטמבר 1948 יצאה משלחת של אנשי פלמ"ח להרי ירושלים כדי לאתר את גופות אנשי הצוות של מטוס הנורסמן של חיל האוויר, שהתרסק שם שלושה חודשים קודם לכן. אנשי המשלחת פגשו בדרכם את בני משפחת אל-עליאן - פלאחים ערבים מכפר קטן בשם אל-עומור, על אחת הגבעות מול אבו גוש. הפלאחים הובילו אותם למערה שבה הטמינו את שרידי גופות הטייסים. שבועות לאחר מכן נטשו אנשי אל-עומור את כפרם ונמלטו. 64 שנים אחרי, צעדו שני אנשים לא צעירים באותו האזור - יהודה זיו, פלמ"חניק שלחם באזור, ועלי אל-עליאן, בנו של אחד הכפריים שהובילו את לוחמי הפלמ"ח אל שרידי הגופות ב-48'. גם הפעם היתה המטרה הצלת כבודם של המתים, אלא שעתה היו אלה המתים הערבים שבבית הקברות העתיק של אל-עומור.

זיו, גיאוגרף, איש ידיעת הארץ וחבר ותיק בוועדת השמות הממשלתית, הוא אנציקלופדיה מהלכת לשמות יישובים בארץ. עם השנים הוא פיתח חוש יוצא דופן לניטור שגיאות וטעויות בטקסטים שעוסקים בשמות של מקומות ובהיסטוריה של הארץ. שתי שגיאות כאלה הובילו אותו למסע מחקרי בעקבות המטוס שהתרסק בהרי ירושלים במלחמת השחרור וקבע את מקום אתר ההנצחה של חיל האוויר - הר הטייסים. המסע חשף את האמת על אודות התרסקות המטוס המיתולוגי וחילוץ הגופות בידי פלאחים ערבים, שהפכו עד מהרה לפליטים בכפר אבו-גוש. אולם בה בעת, הוא הוביל את זיו גם להתגייס למען צאצאי אותם פלאחים במאבק למען גידור בית הקברות העתיק של הכפר שלהם, שאיננו.

רשות לחקור

הטעות הראשונה נפלה במוסף טיולים שצורף לעיתון "הארץ" לרגל יום ירושלים לפני שלוש שנים. המטיילים בהרי ירושלים כוונו לביקור ב"עין לימון", הכותב אף הציע להם לנוח מתחת לעץ הלימון שליד המעיין. אלא שזיו בירר ומצא שאין עץ לימון ליד המעיין וששמו הרשמי של המעיין הוא "עין לימור". "חשוב לי שאנשים ידעו את השמות הנכונים, אז נדלקתי והתחלתי לבדוק", אומר זיו. הבדיקה העלתה שהשם הוא גלגול לשם "אל-עומור", על שמו של הכפר הפלסטיני הקטן ששכן במקום עד 1948. על תולדות הכפר שמע מעימאן עיאד, עובד במסעדה סמוכה לביתו של זיו במושבה הגרמנית בירושלים. עיאד הוא תושב הכפר אבו-גוש ובן למשפחה של פליטים מאל-עומור. כעבור שנה יסייע לו עיאד בפתרון תעלומה גדולה בהרבה.

הטעות השנייה היתה צורמת יותר. ביום הזיכרון לפני שנתיים השתתף זיו, שחתנו, יוסי אליאל, נפל בעת שירותו כטייס בחיל האוויר, בטקס הזיכרון לחללי חיל האוויר בהר הטייסים. בחוברות שהנפיק חיל האוויר לרגל הטקס ניתן הסבר על שם המקום ועל תולדות המטוס שהתרסק. המטוס שנשא בקרבו פצצה שפותחה במפעלי תע"ש המחתרתיים של סוף תקופת המנדט היה אמור להפציץ את הכפר בית מחסיר ב-10 במאי 1948, ארבעה ימים לפני הכרזת המדינה. אלא שבגיחת ההפצצה אירעה תקלה והמטוס על ששת נוסעיו (שלושה אנשי חיל האוויר ושלושה אנשי תע"ש) התרסק. בחוברת הוסבר כי "עצמותיהם של הנופלים, שנטמנו על ידי הערבים בבאר בכפר הסמוך לוקטו והובאו לקבורה בקבר אחים בקרית ענבים". זיו הבחין מיד בשתי טעויות. ראשית, באזור ההר אין כלל בארות, אלא בורות, ושנית, כל מי שיודע משהו על היחס למאגר מים בחברה החקלאית מבין שאף פלאח לא ישתמש בבאר או בבור כדי להחביא בתוכה עצמות אדם. זיו פנה למפקד חיל האוויר, עידו נחושתן, וביקש רשות לבדוק מחדש את הסיפור.

הרשות ניתנה והבדיקה הובילה אותו חזרה לעיאד, שגילה בתוך ימים ספורים שבני המשפחה של אשתו, משפחת אל-עליאן, היו אלה שהבחינו בהתרסקות ואספו את גופות הטייסים. עלי אל-עליאן, הוא היום מעין ראש חמולת ה"לעמורים", כפי שמכונים פליטי אל-עומור, שחיים עד היום באבו גוש. הוא זוכר היטב את סיפור המטוס. "המטוס התרסק סמוך לבית של דוד שלי, אחמד. אבא שלי, חוסיין, בן דוד שלו, עומר ואחד יוסף חסן, שהיה ג'ינג'י, ודוד שלי אחמד, לקחו אותם וקברו בתוך מערה ואמרו לאף אחד לא להתקרב. אחרי כמה ימים אבא שלי הלך לגזום את הענבים וגילה יד תלויה על אחד הענפים. הוא חזר למערה וקבר אותה", מספר אל-עליאן. בסיוע החוקר הראשי של תאונות אוויריות במשרד התחבורה, יצחק רז, גילה זיו גם את מקום ההתרסקות המדויק של המטוס, מתחת לגבעת יערים של ימינו.

שלושה חודשים לאחר ההתרסקות, כאשר הכפר אל-עומור כבר לא היה קיים, והאזור נכבש על ידי חטיבת הראל, הגיעה למקום משלחת אנשי הפלמ"ח בראשות איסר חלמיש, קצין הסיירים של הגדוד השישי בחטיבה ומפקדו של זיו, ושרגא ינובסקי מחיל האוויר. למשלחת הצטרף גם בנימין שיינבויים, אביו של יריב שיינבויים, אחד הטייסים שנהרגו. הם תרו אחר מידע שיסייע להם להתחקות אחר גורל הטייסים. המשלחת הגיעה תחילה לבית הספר החקלאי ששכן באיתנים, כיום בית חולים, שם שבתה את מנהל בית החולים, אחמד חלאדי, האחרון שנשאר במקום. חלמיש הבטיח לחלאדי שהוא ישוחרר בתמורה למידע על גורל הטייסים.

חלאדי הפנה אותם למשפחת אל-עליאן, שכבר שהתה באבו גוש. לפני שחרורו עוד הספיק חלאדי להעניק לחלמיש מתנה לחיזוק העסקה. "הוא ניגש לאסם שבבית הספר ושלף רובה, זה היה הרובה שחאג' אמין אל חוסייני קיבל מהיטלר", מספר זיו. הרובה, שעליו צלב קרס, שוכן היום במוזיאון צה"ל בתל אביב. חברי המשלחת איתרו את בני המשפחה ובעזרתם את הגופות שהובאו לבסוף לקבר אחים בבית העלמין הצבאי שבקרית ענבים.

שדה פראי ונטוש

מאז שנות ה-90 מנסה אל-עליאן לקבל אישור לגדר את בית הקברות העתיק, השריד האחרון לכפר. הוא פנה למינהל מקרקעי ישראל, אך לא קיבל תשובה. ב-1997, הפך הנושא לאישי, אחרי שאחד מילדיו נרצח באבו-גוש. "רציתי לקבור אותו בבית הקברות העתיק, אבל ידעתי שלא יתנו לי", אומר אל-עליאן. זיו חושב שבניית הגדר תעשה צדק היסטורי עם המשפחה וצאצאי הכפר.

ביום חמישי האחרון צעדו זיו ואל-עליאן בשבילי בית הקברות של אל עומור. לעין לא מורגלת יראה בית הקברות כשדה בור. רק שאל-עליאן מצביע על סידור האבנים שבין העשבים ניתן להבחין בדפוס – שני אבנים לנקבר גבר ואחת לאישה. זיו, בעבר מהסיירים הקשוחים של הפלמ"ח, הותיר הפעם את מקל ההליכה שלו ברכב, אל-עליאן מציע יד לסיוע. "תחזיק אותי", הוא אומר , "אם ניפול, ניפול ביחד".

ממנהל מקרקעי ישראל נמסר כי נושא גידור בית הקברות נמצא בבדיקה.

אחיקם סרי
אוצר תמונות הפלמ"ח


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו