בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחדר החקירות מול אדולף אייכמן, עם מספר על הזרוע

מיקי גולדמן, אחד מחוקרי פושע המלחמה הנאצי, צפה בהוצאתו להורג, שלשום לפני 50 שנה. בשבוע שעבר, בטקס בברלין, הוא הקריא קטעים מהחקירה בישראל ונזכר בשנתיים שבילה "במחיצתו של המפלצת"

15תגובות

"הבאנו כבוד למדינת ישראל. ללא ספק", כך סיכם מיקי גולדמן את רשמיו מהטקס שנערך בשבוע שעבר ב"בית ועידת ואנזה" בברלין. גולדמן, בן 86, היה אחד מאורחי הכבוד של האירוע, שהתקיים לקראת יום השנה ה-50 להוצאתו להורג של אדולף אייכמן, שחל אתמול.

את נאומו בחר לשאת בגרמנית, במקום בו כונסה לפני 70 שנה הוועידה שבה דנו נציגים ממשרדי הממשל הנאצי, ובהם אייכמן, ביישום הפתרון הסופי להשמדת יהדות אירופה. גולדמן הקריא לקהל את החלק ממשפט אייכמן, שבו חקרו אותו השופטים על מעורבתו בוועידה. "אייכמן התפתל בתשובותיו, הסיר מעצמו כל אחריות, וניסה לשכנע את בית המשפט שהוא היה רק האיש שכתב את הפרוטוקול", נזכר גולדמן.

לפני 50 שנה שירת גולדמן כחוקר ב"לשכה 06", יחידת המשטרה המיוחדת אשר הופקדה על חקירתו של אייכמן. בין המסמכים שמצא גולדמן במהלך החקירה היה מכתב ששלח המנהל של הרכבות בגרמניה אל ממוניו, שבו הוא מודיע כי החל מ-22 ביולי 1942 – חצי שנה לאחר ועידת ואנזה – יצאו רכבות עם אלפי יהודים מווארשה לטרבלינקה ומגטו פשמישל למחנה ההשמדה בלז'ץ. בנאום שנשא בבית ועידת ואנזה, הקרוי על שם האגם שלמרגלותיו, סיפר גולדמן על אחת הרכבות האלה. "ב-26 ביולי 1942, יום הולדתי ה-17, הוצאו הורי ואחותי בת העשר ברכבת לבלז'ץ. מאז לא ראיתי אותם. הרכבות שבהן הוסעו היהודים, כולל משפחתי, נשאו את השם של המחלקה לענייני יהודים במטה הגסטאפו בברלין, שבראשה עמד אייכמן", הוסיף.

שנה לאחר שהוריו הוסעו אל מותם בבלז'ץ, נשלח גולדמן לאושוויץ, ברכבות שעליהן ניצח אייכמן. עד פינוי המחנה הוא עבד באחד ממפעלי הכפייה. בינואר 1945 צעד בצעדת המוות, אך הצליח לברוח ולהסתתר אצל משפחה פולנית. לאחר השחרור התנדב לצבא הסובייטי, נפצע בקרבות, שהה במחנה עקורים בגרמניה, ועלה לישראל באניית המעפילים "התקווה" ב-1947. האנייה נתפסה בלב ים על ידי הבריטים, והוא גורש לקפריסין, שם שהה שנה וחצי במחנה הסגר. לאחר קום המדינה עלה לארץ, והתגייס למשטרה.

מוטי מלרוד

עדותו של גולדמן על קורותיו בשואה זעזעה את כל המדינה ונצרבה בזיכרון הקולקטיבי שלה. כשהיה בן 17 הוצב במחנה עבודה בגטו פשמישל. תפקידו היה לפנות דירות ריקות של יהודים, ולהעביר את תכולתן למחסנים. באחת הפעמים לקח כמה ספרים מאחת הדירות והסתיר אותם במחנה. כשהתגלה המעשה, הוא נקרא אל מפקד הגטו מטעם הס"ס, וספג ממנו 80 מכות שוט.

ב-1991, כשנתפס מפקד המחנה, יוזף שוומברגר, בארגנטינה, הגרמנים חיפשו עדים. גולדמן העיד נגדו בבית המשפט בשטוטגרט. בסוף המשפט הוא נידון למאסר עולם, ומת בכלא ב-2004. לאחר מכן אמר גולדמן כי המכה שכאבה לו יותר היתה "המכה ה-81", שניתנה לו מהישראלים שלא האמינו לסיפור שלו ולסיפורים של ניצולי שואה רבים אחרים.

לאחר השואה, אייכמן הצליח להימלט מגרמניה בזהות בדויה, והתיישב בארגנטינה. ב-1960 עלה בידי המוסד לחטוף אותו לישראל. חקירתו נמשכה תשעה חודשים והתנהלה בידי 14 קציני חקירות. רק שלושה מהם חיים היום, וגולדמן הוא אחד מהם. כל חוקר היה אחראי על איסוף החומר המפליל מאזור גיאוגרפי אחר. חלקו של גולדמן היה השמדת יהודי פולין, ברית המועצות והמדינות הבאלטיות.

"מה שזכור לי הוא שאייכמן לא הפסיק לשקר, וניסה להוכיח שהיה רק בורג קטן במכונת ההשמדה, ושרק מילא פקודות והיה נאמן לדגל ולפיהרר שלו", נזכר גולדמן.

תערוכת "מבצע פינאלה" / בית התפוצות

אלא שבחקירת המשטרה הופרכו טענותיו של אייכמן, זו אחר זו. "מצאנו לא מעט מסמכים בחתימתו, שבו נכתב 'אני מחליט ככה וככה' - כך שהוא לא רק קיבל פקודות, אלא גם נתן אותן", אומר גולדמן. "הוכחנו שהוא היה מעורב באופן אישי ובצורה פנאטית במציאת כל יהודי שניתן היה למצוא, בכל אחת מהפינות של אירופה, כדי להביא אותו למחנות ההשמדה או לבורות - איפה שרק אפשר היה להשמיד".

בפעם הראשונה שבה ישב גולדמן מול אייכמן בחדר החקירות, בשרוולים קצרים, אייכמן ראה את המספר שעל ידו. "הסתכלתי בפרצוף שלו. הוא לא העז להגיד משהו, אבל הביע מעין צער או משהו כזה", נזכר גולדמן, "הייתי בטוח שזה רק משחק, כי אייכמן היה שחקן. הנחתי שהוא חושב לעצמו איך הצלחתי להתחמק מציפורניו".

בתום המשפט נידון אייכמן למוות. גולדמן נבחר להיות אחד משני העדים שנשלחו מטעם המשטרה, כדי להיות נוכחים בתלייה ולאחר מכן בשריפת גופתו של אייכמן. ביום חמישי, 31.5.62, סביב חצות, הוצא אייכמן להורג. "זה היה לילה שקשה לשכוח", אמר גולדמן, "יצאנו בספינה לים, חצינו את הגבול הימי של מדינת ישראל, הפכנו את הכד שבו היה האפר של אייכמן, ופיזרנו אותו מעל גלי הים".

לאחר מכן חזרה הספינה לחוף. כשהתקרבה לנמל יפו, "ראינו איך השמש זורחת, אנשים יוצאים לעבודה ואוטובוסים נוסעים. יום חדש החל לאחר הסיוע הלילי הזה", נזכר גולדמן. "שנתיים הייתי במחיצת המפלצת הזו", אמר.

אחרי הוצאתו להורג של אייכמן עזב גולדמן את המשטרה, ועבר לעבוד בהנהלת הסוכנות היהודית. היום, כפנסיונר וסב לחמישה נכדים, הוא עוסק בהתנדבות במוסדות שונים. בין היתר, הוא חבר בוועדת חסידי אומות העולם של יד ושם. "שם, בוועדה, רואים את ההפך ממה שקרה בשואה. את האנשים שהצילו יהודים. במידה מסוימת, זה יוצר שיווי משקל".

בימים אלה מוצגת במוזיאון "בית התפוצות" שבתל אביב התערוכה "מבצע פינאלה", שעוסקת בחטיפתו של אייכמן. את התערוכה אוצר איש המוסד אבנר א'. את חשיפתה לציבור יזם השר יוסי פלד, שאף עמד בראש המשלחת שבה השתתף גולדמן בבית ועידת ואנזה בברלין. עד כה ביקרו בתערוכה אלפי אנשים. רבים מהם, כולל גולדמן, פשפשו באלבומים הפרטיים שלהם, ושלפו תמונות ומסמכים הקשורים למבצע.

תרומתו של גולדמן היתה תמונת חובבים, שבו הוא נראה מבלה לצד שלום וייס (דני), איש המוסד שעסק בזיוף המסמכים ששימשו את החוטפים. וייס, שידע כי חברו ושכנו הוא אחד מחוקריו של אייכמן, שמר על שתיקה עד יומו האחרון, ולא גילה לו על חלקו בפרשה. "גרנו באותו הבניין בתל אביב. היינו חברים אבל רק לאחר מותו, כשראיתי את תמונתו בספר שכתב על הפרשה ראש המוסד, איסר הראל, גיליתי שגם הוא השתתף בפרשה - שבסופה לקחתי חלק בעצמי", סיפר גולדמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו