המחאה מתחדשת

להשתחרר מהקיץ האחרון

אפשר ללעוג ולהספיד את הגלגול המחודש של תנועת המחאה, אולם תהיה זו טעות. האלפים שצעדו אמש הוכיחו כי היא עדיין רלוונטית

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אור קשתי
אור קשתי

אפשר ללעוג ולהספיד את הגלגול המחודש של תנועת המחאה, אפשר לטעון שהמחאה לא פוליטית דיה או פוליטית מדי, שהיא מפוזרת ומפוצלת, שתש כוחה, ששום דבר לא ידמה לאירועי הקיץ שעבר. אפשר אמנם לעשות כך, אבל תהיה זו טעות.

האלפים שצעדו אמש במסלול הכה מוכר ברחובות תל אביב הוכיחו שהמחאה עדיין רלוונטית. "מחזירים את המחאה לרחוב", צעקו הצועדים, מכים על סירים.

ההתחלה לא בישרה טובות. בשמונה בערב, שעה לפני צאת ההפגנה מכיכר הבימה, מספר המשתתפים היה דל להחריד. המפגינים המבוגרים יותר, למודי ההפגנות נגד מלחמת לבנון והכיבוש, חלקו בעיקר הומור של ייאוש.

אבל כשהתחילה הצעדה, והמתופפים הרעימו, וההמונים נשפכו מהרחובות הקטנים, אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של מארגני האירוע. הם, שחששו ממבחן הכוח המחודש, הרגישו שעמדו בו. אי אפשר לשפוט את המחאה המחודשת רק על פי ניסיון הקיץ שעבר. ההפגנות ההן שינו את השיח הציבורי והטביעו חותם על המערכת הפוליטית והכלכלית. הן היו רגע ייחודי, במיוחד על רקע ההיסטוריה הלא מפוארת של מאבקים חברתיים בישראל. ובכלל, מתי נערכה ההפגנה האחרונה נגד הכיבוש שהצליחה להוציא אלפים לרחובות? מתי היתה פה הפגנה המונית, שדיברה על אי-שוויון וחלוקה מחדש של משאבים כלכליים וחברתיים, על מדינת רווחה?

8 מתוך 8 |
ירושליםצילום: שירן גרנות
1 מתוך 8 |
ירושליםצילום: שירן גרנות
2 מתוך 8 |
תל אביב

אירועי השנה שעברה ליוו את המפגינים אתמול בתל אביב, ירושלים וחיפה. חלקם ביקשו לשחזר את ההצלחה, את הרגע החמקמק שבו נדמה שאפשר לקדם מציאות חברתית אחרת, צודקת יותר. חלק מראשי המחאה גם מבין, גם אם באופן אינטואיטיבי, שצריך להשתחרר מהצל הגדול של הקיץ שעבר.

עד לפני כמה שבועות, עוד היתה כאן מפלגת אופוזיציה לכאורה בשם קדימה. המצב הפוליטי כיום, השונה לגמרי, משמש תזכורת לעיקרון בסיסי של כל מחאה חברתית ראויה: לא לנהל התחשבנות קצרת זמנים. אם המאבק הוא צודק ועקרוני, הוא יישאר כזה גם ללא שאול מופז ואהוד ברק.

תגובות