בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדה כתבה לטלוויזיה

אבא מאיים על אמא

לאחר שנים של אלימות ממשיך אביה של דנה לאיים על אמה ברצח. מכיוון שהגורמים הרשמיים חסרי אונים, החליטה דנה בת העשר לפנות לתקשורת

57תגובות

ברגע הראשון רצינו להאמין שמדובר בהמצאה חולנית של מתחזה ברשת. קשה כל כך היה לקרוא את הדברים ולעכל שהם נכתבו על ידי ילדה בת 10. וכך היא כתבה (השגיאות במקור): "ההורים שלי בתהליך גירושים. אני גרה עים אמא בניפרד מי אבא ושני אחים גרים עים אבא. לפני חצי שנה אבא הרביץ את אמא. אני ואימא הלכנו למישתרה, פתחנו תיק עלב אמרנו את כול האמת והוא את כול השקר, והאמינו לאבא. אני ואמא גרים אחשב בסחר דירה ואבא כול אזמן מאים על אמא שהוא יערוג אותה. הוא רוצה לישלח אתי לבית יתומים ואת אמא לערוג ולהגיד שזה חבר ערג ואני לא רוצה להיפרד מאמא שלי, כי אני אהבת אותה מאוד, ואני לא יחולה בילדיה ואני צריחה את עזרתחם, כדי שאבא לא יארג את אמא ולא ישלך אותי לבית יתומים".

נקרא לה דנה. היא לומדת בכיתה ד' באחת הערים הגדולות בארץ. אחרי שהתדפקה עם אמה על כל דלת ממסדית אפשרית היא פנתה לתקווה האחרונה, לטלוויזיה. דנה כתבה לתיבת המייל של "קו הידידות", מוקד סיוע בהתנדבות שאותו אנחנו מפעילים בחסות הקרן לידידות, בניהולה של רוני ליבנה, בעבור כל מי שהולך לאיבוד בכאוס החברתי-הכלכלי.

דנה, אף שהיא רק בת 10, כבר בוגרת דיה כדי לעשות הכל על מנת להציל את החיים של אמא. אמה עשתה הכל כדי שהבת שלה לא תעבור את הגיהנום שהיה מנת חלקה. אבל למרות חריצותה, למרות ניסיונותיה העיקשים לשנות את חייה, היא והבת שלה עדיין כלואות בגרסה עכשווית של הסיוט שעברה כנערה.

אמה של דנה היא בת 35. כשהיתה בת 15 ילדה את בנה הבכור. שנתיים קודם מתו הוריה. מכיוון שנותרה לבד בעולם ביקשו השכנים של הוריה אז, באחת ממדינות הקווקז, לכאורה לאמץ אותה. בפועל חיתנו אותה עם אחד הבנים שלהם בניגוד לרצונה. מהר מאוד הוא החל להכות אותה ולקלל. היא ניסתה לברוח, אבל נתפסה והמכות רק גברו.

אלי הרשקוביץ

ילדה השני נולד כשהיתה בת 17. באותה שנה החליט הבעל שהם עולים לישראל. אמא של דנה מספרת על חיים בדירת עמידר קטנה בעיר דרומית, ועל החלטתה לנצח את החיים האלה. היא עבדה קשה, חסכה כסף בעוד בעלה יושב בבית. "כל השנים ראו שהוא מרביץ לי, השכנים, כולם, אבל למשטרה הוא היה משקר ואומר שאני עושה לילדים דברים רעים והשקרים שלו היו עובדים עליהם", היא מספרת. "אני עבדתי אז במפעל לחלקי טלוויזיה. הייתי באה לעבודה עם גוף כחול. אם הייתי מאחרת להגיע הביתה ב-15 דקות הוא היה מקנא, בודק את שעון הנוכחות בתלוש המשכורת שלי. אם הייתי מעזה לא להביא תלוש הביתה היה עושה מלחמה".

היא מספרת שכמה פעמים ניסתה לברוח, אבל לא היה לאן אז היא היתה חוזרת, כנועה. בכספים שחסכה ממשכורתה הדלה קנו את הדירה מעמידר, אז נולדה גם דנה. חמש שנים אחר כך מכרו וקנו דירה אחרת. במאמצים אדירים היא החליטה שמתחיל עידן חדש. בידיה, לבד, שיפצה את הבית, ניסתה לבנות סביבה נעימה, מרגיעה, להגשים את חלום החיים הנורמליים. במקביל עבדה במקום נוסף כמטפלת בקשישים. אבל האלימות לא פסקה וכשהחלה להיות גם מנת חלקה של דנה, אמא שלה נשברה. הן מספרות על אלימות מילולית קשה, על ענישה שמנעה מדנה להיפגש עם חברות ועל פחד יומיומי.

כשכלו כל הקצים הודיעה אמא של דנה לאב שהיא עוזבת אותו. הוא רדף אחריה ברחוב, קילל וגידף, יש עדים. הוא הודיע לה שלעולם לא תראה את דנה והחל להכות אותה, בבטן, בפנים, לעיני כולם. השוטרים שטיפלו במקרה צילמו את החבלות, פתחו תיק ואף הוציאו נגדו צו הרחקה לשבוע, אבל השבוע חלף והוא היה שם. אז החליטה שהיא עוזבת. "לקחתי רק את הילדה ובגדים. שכרתי דירה, נתתי צ'קים מהמשכורת שלי, 20 שנה אני בוכה בלילות". בינתיים הבעל פנה לעורך דין, חיפש אותה ומצא כשהוא חמוש במסמך שעל פיו היא מוותרת על הבית והרכוש תמורת הזכות להחזיק בדנה. מבוהלת ולחוצה היא חתמה על המסמך ואיבדה את כל רכושה.

אבל הלוואי והסיוט היה נגמר בזה. האיומים וההפחדות לא פסקו, הוא היה מתקשר ומאיים, מודיע לה שיהרוג אותה וייקח את הילדה, מקלל ומגדף. היא הקליטה אותו והלכה למשטרה שוב. האיומים בהקלטה מפורטים: "50 אלף חורים הוא יעשה לה בגוף עם סכין דוקר", נאמר שם. במשטרה ביקשו ממנה, לדבריה, להביא תרגום של השיחה מרוסית ותמלול כתוב שלה, אחרת אינם יכולים לטפל בעניין. "איך אני אעשה את זה? לאן הולכים?" היא שואלת, "אני לא יודעת, אז עזבתי גם את המשטרה. החלטתי ללכת לבית משפט, פתחתי לו תיק ונתנו לנו צו הרחקה שהוא לא יתקרב אלי בכלל. בבית משפט הוא אמר שאני זונה משוגעת, שאני אמא לא טובה, אבל למזלי לא הקשיבו".

אלא שהוא המשיך להגיע ולאיים. בעקבות המלצה של העובדת הסוציאלית הן עברו למקלט לנשים מוכות, אך מצבה הנפשי של דנה הידרדר במקום, והן עזבו. אביה של דנה ממשיך גם עכשיו לספר לגורמי רווחה ולכל מי שמעוניין לשמוע שהוא, למשל, יזרוק את הילדה מהחלון, שהוא ירצח את אמא שלה. מצלצל לאם בלילה, מטריד ומאיים. "לפני יומיים צילצל ואמר בקול של איש חשוב: "הגיע הזמן להכניס את הילדה לפנימייה ואחר כך הגיע הזמן למות!" אני לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת ממה שהוא יעשה לילדה. אני מבקשת עזרה והגנה".

אז מה עושים? איך מונעים את הפיכתה של אמא של דנה לעוד כותרת, שאחריה נשאל איפה היו כולם?

הבעיה היא שאין כתובת ברורה שאליה אפשר לפנות, אפילו לא לצורך תגובה. המשטרה פעלה, אבל כל עוד מדובר באיום ולא בפגיעה פיסית טווח הפעולה שלה כמעט ולא קיים. גם בית המשפט אינו שולח למאסר על סמך איום בלבד. ושירותי הרווחה שלחו את השתיים למקלט לנשים מוכות - זה מה שיש ביכולתם להציע.

המנגנון כולו חייב להשתנות. ביום שבו יישלחו גברים מכים למקלט ואת לא נשותיהם, או ביום שבו ייחקק חוק שלפיו על איומים חוזרים ונשנים ניתן לשלוח לכלא - אפשר יהיה לדבר על טיפול צודק ומעמיק בבעיה. עד אז, דנה ואמה עומדות על קצה הצוק לבד.

orlyv10@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו