בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מול השער הנעול

115 העובדים המפוטרים של מפעל השמן "יצהר" באשדוד שנסגר לא מבעירים צמיגים. הם אנשים תרבותיים מדי. כל מבוקשם הוא שיינתנו להם תנאי פרישה הוגנים

3תגובות

למרבה האירוניה, העובדים המובטלים של מפעל השמן "יצהר טית-בית" מצטערים שהם לא גרים בפריפריה הרחוקה יותר, כמו חצור הגלילית או אופקים. אולי, אם המפעל שלהם היה ממוקם שם, מישהו היה מתייחס אליהם ברצינות. ייתכן אפילו שהמדינה היתה שוקלת תמיכה במפעל ומחזירה את התקווה לחייהם. אלא שהם עובדים באזור התעשייה של אשדוד, ושם מישהו כנראה מאמין שלעובדים בני 50 יש מה לעשות אחרי שסגרו להם את המפעל בפנים. רק שבפועל יושבים עכשיו 115 עובדים חרוצים נאמנים ומיואשים של המפעל הסגור הזה (100 מהם כבר פוטרו בפועל), ולא יודעים לאן ללכת.

מפעל השמן יצהר הוקם לפני יותר מ-40 שנה. קשה לאתר את הרגע שבו החלה ההידרדרות, מה שברור הוא שכבר משנות ה-90 גורר המפעל חובות לבנקים. בכל שנה שילמו מנהליו כמיליון שקל לבנק, אבל זה, מתברר, היה רק תשלום בעבור הריבית. בשנה האחרונה מאסו הבנקים בגרירת החוב והחליטו לשים לכל העניין סוף. עמירם פפיאשווילי החל לעבוד במפעל לפני 30 שנה. היום הוא בן 56, יו"ר ועד העובדים. כמו חבריו, פפיאשווילי היה מודע לקשיים שבהם נתון המפעל. כבר חודשים ארוכים שעובדים נדרשים לבוא יום כן יום לא, וכמובן שלא מאפשרים להם לעבוד שעות נוספות. אבל גם הוא עמד המום מול השערים הנעולים ב-24 באפריל השנה.

המפוטרים מספרים איך עמדו כאביונים בפתח, קיבלו את מכתבי הפיטורים בשער המפעל הסגור כשבפנים כבר יושבים נציגי כונסת הנכסים. מפעל החיים שלהם ירד לטמיון. "בכל מפעל אחר שנסגר בארץ עושים רעש, וכאן לא. אני לא מצליח להבין למה", אומר אחד העובדים. "אנחנו חיים כבר כמה חודשים ממשכורת של 2,000 שקלים בלבד בגלל שהורידו משמרות, ואף אחד לא יודע מה יהיה עם הפיצויים, ושקט - אף אחד לא מדבר עלינו. למה?"

"הם לא אנשים ששורפים צמיגים", נאנח בתגובה לשאלה הזאת עו"ד אהוד שילוני המייצג את העובדים מטעם ההסתדרות. "רבים מהם עולים מרוסיה, אנשים שקטים, ברמה גבוהה". האמת היא שברגע שלכולם ברור שאין תקומה למפעל, ושאין סיכוי לעזרה ממשלתית, אין טעם אפילו לחשוב על צמיגים. כדי להפעיל את המפעל מחדש דרושים 50 מיליון שקל, לכו תמצאו מישהו שידבר על סכום כזה כשלא מדובר ב"תספורת".

בשבועות האחרונים ניהלה כונסת הנכסים משאות ומתנים עם גורמים שביקשו לקנות את המפעל. העובדים תלו בכך המון תקוות, עד שלפני שבועיים נפוצה שמועה שהרוכשת הפוטנציאלית, חברה העוסקת בין השאר במיחזור ברזל, כלל לא מתכוונת לפתוח מפעל מכל סוג שהוא ולדאוג לעובדים. עורך הדין מטעם ההסתדרות פנה לבית המשפט וביקש לקיים דיון מיוחד בבקשת הרכישה ולא להסתפק בבקשה בכתב בלבד, הדיון אמור להתקיים היום.

"אנחנו פוחדים שהם יגלחו את המפעל, ייקחו את הברזל ואותנו ישלחו הביתה", אומר פפיאשווילי. אלא שגם אם יקרה נס ויימצא קונה אחר למפעל, גם הוא לא מחויב לעובדים.

פיצויים העובדים יקבלו כנראה, לא בטוח שאת מלוא הסכום, בטח ובטח שלא פיצויים מוגדלים שהובטחו לוותיקים שבהם, אבל הביטוח הלאומי אמור לשלם 32 אלף שקלים לכל עובד אם לא ייוותר כסף בעבורם בקופת הכונסת. אלא שגם התהליך הזה ארוך ומייגע. "לא נותר לנו הרבה, חסדי ההסתדרות וחסדי שמים". אומר פפיאשווילי. "אני מבקש בכל לשון של בקשה שיעזרו לי ולחברי, ולו כדי להבטיח תנאי פרישה הוגנים. נתנו את הנשמה, לפחות תשאירו לנו חמצן לנשום כאן. אני חייב להאמין שהצדק עדיין קיים".

תוספת קצבה לניצול

הקליניקה לזכויות ניצולי השואה בחוג למשפטים של אוניברסיטת תל אביב רשמה השבוע הישג מרשים נוסף, שעשוי לזכות אלפי ניצולים בתוספת לקצבה. הניצחון בבית המשפט משמח מצד אחד, אבל גם מתסכל כל כך: אם עדיין צריך להילחם נגד המדינה בסוגיות כאלה, המצב רחוק מלהיות טוב.

תקנה 12 לחוק נכי רדיפות הנאצים קובעת, כי הרשות לזכויות ניצולי שואה באוצר רשאית להוסיף על קצבת הנכות שהיא משלמת לניצול עוד 25%, בלא קשר לנכות עצמה. כך למשל אם נקבעה נכות אורטופדית, ניתן להגדילה על פי פרמטרים שאינם רפואיים, כמו גיל, מין ועוד.

גם למוסד לביטוח לאומי, המטפל בנכים שאינם ניצולי שואה, יש תקנה דומה. אולם בעוד שבביטוח הלאומי מחשבים את שיעור ההוספה אחרי שיקלול כל הנכויות של אדם מסוים, הרי שברשות לזכויות ניצולי השואה מכילים את תקנה 12 על כל נכות בנפרד. התוצאה היא ששיעור אחוזי הנכות המוכרים בסך הכל יוצא נמוך יותר.

כך לדוגמה, אצל אחד מניצולי השואה שיוצגו על ידי הקליניקה פרו-בונו, הוכרו 59.14% נכות, כאשר לפי אופן החישוב האחר עשויים היו להיות מוכרים לו 61 אחוזי נכות, שעשויים להגדיל את קצבת הנכות שלה הוא זכאי במאות שקלים בחודש (שיטת המדרגות הנהוגה לאחר דו"ח דורנר קובעת כי במדרגה שבין 50 ל-59 אחוזי נכות הסכום המשולם הוא 2,711 שקל בחודש, ואילו במדרגה שבין 60% ל-69% ישולמו 3,164 שקל בחודש).

בית המשפט פסק כי הואיל ותכלית חקיקתו של החוק היא סוציאלית, יש לפרשו מתוך "אהדה לניצולים", ולחשב את התוספת המגיעה לאחר שקלול מכלול הנכויות שהוכרו, כפי שעושה הביטוח הלאומי.

ההישג נוגע רק למי שמקבלים את קצבתם ממשרד האוצר הישראלי ושעלו עד 1953 לישראל. שאפו גדול למנהל הקליניקה, עו"ד יוסי חיות, ולסטודנטיות טל סלמן וניצן הלפרין ששקדו על התיק, והצליחו.

אילן אסייג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו