בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אומרים לא לבד"ץ

תופעה בי-ם: כשר, ללא השגחת הרבנות

לבעלי המסעדות נמאס מהמשגיחים, אך הם רוצים לשמור על הציבור הדתי. לכן הם ממשיכים להגיש כשר גם ללא הכרה רשמית ואף יוזמים מערך כשרות פרטי

217תגובות

מה ששבר את בעלי המסעדה האיטלקית טופולינו, בשוק מחנה יהודה, היה החסה. על פי הנחיות הרבנות בירושלים, כדי לקבל תעודת כשרות חובה לרכוש ולהגיש רק ירקות "מהדרין", הידועים גם בשם הגנרי "גוש קטיף", חסות ועלים ללא חרקים. "אי אפשר לעבוד עם החסה הזו", אומר בעל המקום שי גיני, "זה חסה מרוססת, לא טעימה, וצריך שלוש-ארבע חסות של גוש קטיף על כל חסה רגילה שהייתי קונה בדוכן בשוק". בסופו של דבר החליטו בטופולינו להיפטר ממשגיח הכשרות ומהתעודה שעל הקיר.

ליוני ודעי מקפה "קרוסלה" נמאס מהמשגיחים של הרבנות, הילי קלצ'קו מבית הקפה "בית הקהוה" לא רוצה את התעודה מתוך עיקרון, ואילו לבנה כהן ממסעדת הפועלים האופנתית "אדון כהן" מאמינה שהיא "יכולה ללמד את המשגיח על כשרות". התוצאה בכל המקרים דומה - בירושלים נוצרה בשנים האחרונות קטגוריה חדשה של מסעדות: כשרות ללא תעודה. כיום ניתן למנות לפחות שבע מסעדות ובתי קפה כאלה בבירה, חלקן נמנות עם השמות המוכרים ביותר לבלייני העיר. כולן הסירו מבחירה את תעודת הכשרות - או כלל לא ביקשו אחת כזו - ולמרות זאת בעליהם של המקומות הללו בונים גם על קהל לקוחות דתי, ומתחייבים להקפיד על כללי הכשרות.

מי שמכיר את התופעה מסכים שמדובר בחלק ממגמה נרחבת יותר, שלפיה יהודים בישראל מעניקים חשיבות להלכה האורתודוקסית וגם חיים על פי כלליה - אבל עושים זאת הרחק מהממסד הדתי והרבנות הראשית. אחרי החתונות הפרטיות, הגיורים הפרטיים, וההלוויות הדתיות בבתי עלמין שלא קשורים לחברה קדישא, ישנה כעת התעוררות בתחום הכשרות, כשרות ללא רבנות.

אמיל סלמן

יוזמה מבורכת או הטעיית הציבור? דברו על זה בפייסבוק

המלה האחרונה בתחום הזה היא ניסיון ירושלמי חשאי-למחצה להתניע מערך כשרות פרטי שלא קשור לרבנות ולא לבד"צים החרדיים הפועלים בהסכמתה. שני רבנים אורתודוקסיים חברו לקבוצת צעירים המנסים להקים מערך כשרות אלטרנטיבי לרבנות, שיספק התחייבות ללקוחות לגבי מידת הכשרות במקום, מבלי להיות כבול לרבנות הראשית או למערכי הכשרות החרדים. הקבוצה אומרת, כי לא תעבור על חוק איסור הונאה בכשרות, האוסר להציג מוצר או בית אוכל ככשר כל עוד בפועל לא ניתנה תעודת כשרות רשמית מטעם הרבנות הראשית. מסעדות אחדות כבר נמצאות בתהליך של עבודה עם הקבוצה. "המטרה היא לא ליצור עימות אלא למצוא פתרון לבתי העסק שלא מעוניינים בתעודה של הרבנות", אומר אחד המעורבים ביוזמה.

בינתיים, מסעדנים בירושלים בונים על קהל הלקוחות הדתי והמסורתי שלא יחפש תעודה אלא ייתן אמון בהצהרת בעל הבית על הקפדתו בענייני כשרות. העובדה שמסעדות שכאלה שורדות, ואף משגשגות בירושלים, מראה שיש לבחון מחדש את התפישה המקובלת שלפיה הסרת תעודה בעיר משמעה התאבדות עסקית. המסעדות שנפטרו מהתעודה אמנם מדווחות על ירידה מסוימת ברווחיות, אבל על מצפון נקי יותר.

אמיל סלמן

הסיבות להסרת התעודה מגוונות אבל כמעט כל הבעלים מספרים סיפור דומה על תחושת משטמה למערך הכשרות של הרבנות ולדרישות ההולכות ומחמירות של המשגיחים. "אמרו לי שאני יורה לעצמי ברגל אבל הרגשתי שאני משלם ואין לזה כיסוי, שאף אחד לא בא לבדוק ושלא אכפת לו", אומר ודעי מקרוסלה שברחביה. הוא עצמו בן למשפחה חרדית שמקפיד מאוד על כללי הכשרות במסעדה גם ללא המשגיח. "לעולם לא אמכור בשר וחלב ואני קונה רק ירקות מהדרין, אבל הרבנות לכאן לא תיכנס", הוא אומר. "אנשים מחפשים את התעודה, את האסמכתה שתוריד מהם את האחריות. לא באמת אכפת להם אם זה כשר, העיקר שהאחריות היא לא עלי".

חיזוק לדברי ודעי מגיע כבר שנים מבעלי מסעדות שונים, שטוענים כי תעודת הכשר רשמית של הרבנות אינה ערובה לכשרות. לדבריהם, משגיחי כשרות באים לבתי עסק לביקור קצר פעם ביום, במקרה הטוב. אולם התלות הכלכלית שלהם בבעלי הבית מבטיחה לרוב כי התעודה לא תוסר גם אם יימצאו בה נבלות וטריפות. קובץ גדול של סיפורים כאלה פורסם רק בשבוע שעבר בתחקיר ב"מקור ראשון" על החורים במערך הכשרות של הרבנות.

"לפני שהיו תעודות, הכשרות הייתה מבוססת על אמון", אומר גיני מ"טופולינו", "באת למקום ושאלת את בעל הבית אם הוא כשר, אם יש טריפה או אין טריפה. אבל המערכת כמו כל מערכת ביורוקרטית צריכה כל הזמן להמציא עוד ועוד חוקים כדי לחזק את השליטה על הקהל שלה. יש תחרות מי יותר מחמיר והלקוחות מפסידים".

המשמעות של בית אוכל ללא תעודה בירושלים היא שיש לתת הסברים לכל לקוח דתי או מסורתי שנכנס למקום. חלקם משתכנעים וחלקם מוותרים. "יש אפילו חרדי שאוכל כאן, הוא שואל אותי אם אנחנו שוטפים את הירקות ואני מסבירה שגם אני לא אוהבת לאכול חרקים. הוא אכל ולא נפלו השמיים", אומרת יונה ששון, שותפתו של גיני לניהול המסעדה.

להילי קלצ'קו, שפתחה לפני שנתיים וחצי את בית הקהוה במרכז ירושלים, היה ברור שהיא פותחת בשבת ולכן לא תוכל לקבל תעודה. "הרעיון הוא לא לעשות פרובוקציה אלא שאנשים יידעו שקיימים עוד אנשים כמותם בירושלים. זה גם לא הרגיש לי נכון לשלם למישהו בעבור משהו ערכי, רוחני ודתי. העובדה שאין תעודה מחזירה את הנושא הזה למקום האישי. יושבים פה דתיים אבל הייתי שמחה אם היו יותר".

הרב הקונסרבטיבי אורי איילון, שהוביל בשנים האחרונות כמה מהמאבקים החילוניים בעיר, לא מופתע שהתופעה הזו צמחה בירושלים. "ירושלים הייתה תמיד אוונגרדית בנושאים האלו, יש פה ציבור גדול מאוד שאוכל כשר אבל הוא לא דתי ועבורם זו אלטרנטיבה מצוינת. הרעיון במערך הכשרות היא להעביר את האחריות מהלקוח לתעודה. נכון שאסור להיות תמים, אבל אי אפשר לקיים חברה שכולה מבוססת על חשדנות".

רפי יוחאי, הממונה על היחידה לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות ברבנות הראשית, אמר כי הוא מייחס את התופעה המתוארת בכתבה לחוסר הבנה ביחס לתפקידה של הכשרות הממלכתית, וזאת לצד "מלחמה סמויה שמנהלים גורמים פרטיים המבקשים לחדור לשוק בטענות כלכליות או אידיאולוגיות". לדבריו, "יש בעלי עסקים רבים שאינם מחזיקים בתעודת הכשר רשמית, שטועים לחשוב כי בית העסק שבניהולם כשר בעוד שבפועל מבחינה הלכתית המצב הוא הפוך. בכך למעשה הציבור מוכשל". הוא הוסיף כי "ככל שיהיו בתי עסק שיוצגו ככשרים בכתב, ללא תעודת הכשר כחוק, ננקוט את האמצעים החוקיים עומדים לרשותנו".  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו