בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלימות המשטרתית בהפגנה: איום על הזכות להפגין

אין הצדקה לאלימות המשטרתית ולניסיון להחזיק מפגינים במעצר מעבר למינימום. אך מדאיג לא פחות הספין שמנסה להציג את המפגינים כאלימים

18תגובות

מעצרם של המפגינים במוצאי שבת והאלימות של המשטרה נגד חלקם ממשיכים תופעה שאנו עדים לה רבות בתקופה האחרונה. התוצאה של שימוש מופרז בכוח נגד מפגינים ושל מעצרם עלולה לייצר אפקט מצנן שיש בו משום איום משמעותי על הזכות להפגין. המעצר המיותר של דפני ליף והאלימות שליוותה את שאר המעצרים ביום שישי, הזימונים שערכה המשטרה לפעילים של המחאה, כולם חלק מתהליך ארוך טווח שתועד כבר כמה פעמים, של שחיקת הזכות להפגנה וחופש הביטוי על ידי המשטרה, במציאות שרחוקה מאוד מהמלים היפות והגבוהות על הזכות הזו, כפי שהוכרה במשפט הישראלי כבר משנות השמונים.

אין שום סיבה והצדקה עבור המשטרה לנהוג באלימות, כפי שנראתה בתמונות ובסרטונים מיום שישי וממוצאי שבת. אין שום הצדקה, גם אם עוצרים מפגינים, להחזיק אותם במעצר מעבר למינימום, ומדאיג ביותר שהמשטרה ביקשה להאריך את מעצרם של 14 מהמפגינים עד תום ההליכים. טוב עשה השופט צחי עוזיאל בבית משפט השלום בתל אביב כשקבע כי על המשטרה היה להורות על שחרור העצורים בתחנת המשטרה בתנאים או ללא תנאים, ולא להביאם לבית המשפט עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

לא פחות משיש לדאוג מאלימות נגד מפגינים, ממעצרים מיותרים, ומבקשות מופרכות להארכת מעצר של מי שהיה צריך, כפי שציין בית המשפט, לשחררו מיד, הרי שיש לדאוג מהספין הנוכחי המנסה להאשים את המפגינים באלימות. אמנם השופט עוזיאל ציין שאין להשלים עם אלימות נגד שוטרים, אך במציאות, לא דובר בהפגנה אלימה. בשבוע שבו שוב נהגו באלימות נגד מפגינים, יש משהו מטריד בהצגת המפגינים דווקא כאלימים ובניסיון הזה לעשות דה-לגיטימציה למחאה.

גם אם התרחש במהלך ההפגנה אירוע של ניפוץ זגוגית של סניף אחד או שניים של בנקים גדולים, הרי שלא דובר באלימות נגד בני אדם, וגם לא בפגיעה ברכוש של אדם פרטי, אלא באקט סימבולי נגד הסדר הקפיטליסטי שנגדו יצאו המפגינים. הדיון על "אלימות המפגינים" בהקשר זה, גם אם בניפוץ חלונות יש משום עבירה על החוק, מסיח את הדעת מן האלימות הפיזית המדינתית שאנו עדים לה בישראל ובשטחים, ומהפגיעה הקשה של המערכת הכלכלית ברכוש של אזרחים, וגם של מי שאינם אזרחים. דווקא בהקשר של מחאה שהתחילה כמחאת דיור, יש לזכור כי הפגיעה שנגרמת לאנשים כתוצאה מהסדר החברתי-כלכלי שנגדו יצאו המפגינים לא נחשבת בדרך כלל "אלימה", אבל היא למעשה מלווה בנישול של אנשים מקורת גג, אקט חמור ואלים בהרבה מכל דבר שאירע במוצאי שבת.

צריך לתהות אם כן מדוע ניפוץ הזגוגיות זכה לתהודה שניפוץ החיים, הכבוד וגם הבתים של רבים, לרוב על ידי השלטון עצמו, לא זוכה לה. מסיבה זו, צריך לזכור שכאשר קראו המפגינים "כל העם אופוזיציה", הם ביטאו את חשיבותה של ההפגנה - בין זו שניתן לה רישיון מראש ובין זו נעדרת הרישיון – כלקיחה מחדש של המרחב הציבורי והפוליטי בידי אזרחים שחשים שהמדינה הפקירה אותם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו