בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחדרי החדרים של תרבות הצריכה: הבית האמריקאי הממוצע

על כל ילד שנוסף למשפחה אמריקאית, נוספים אליה גם 30% של רכוש: צעצועים, רהיטים, מכשירי חשמל. ספר חדש מתעד את הבלגאן של השפע

40תגובות

הבית האמריקאי הממוצע גדול יותר. שטחו 214 מ"ר, לעומת 172 מ"ר בישראל (לפי נתוני למ"ס) ו-78 מ"ר בבריטניה. באזור לוס אנג'לס, היכן שהחציון של שטח בית הוא כ-330 מ"ר, החיים מרווחים עוד יותר.

אבל בשביל 32 משפחות ממוצעות מאזור לוס אנג'לס, זה לא מספיק. טלוויזיות, מחשבים, בובות, דיסקים, צעצועים, רהיטים, ספרים, ארגזים, תמונות, משחקי מחשב, די.וי.די ובגדים מפוזרים בכל אחד מחדרי הבית וגם בחנייה, שב-75 אחוז מהבתים הוסבה למחסן.

במהלך 2001-2005, כל אחת מהמשפחות – כולן ממעמד הביניים, עם ילדים ושני הורים מפרנסים שעובדים במקצועות כגון עריכת דין, הוראה, כבאות, סיעוד –  פתחה את דלת ביתה למשך שבוע בפני חוקרים מ"המרכז לחיי היומיום של משפחות" (CELF) באוניברסיטת לוס אנג'לס בקליפורניה.

אנצו רגזיני, מתוך ucla.edu

במהלך הפרויקט האתנו-ארכיאולוגי הזה, נאספו מאות שעות של שיחות בין בני המשפחה וראיונות עמם – וכ-20 אלף צילומים של אנצו רגזיני, שמתפרסמים כעת בספר Life at Home in the 21st Century: 32 Families Open Their Doors.

זה דיוקן של הבית האמריקאי הממוצע – באזור לוס אנג'לס בכל אופן – כהתגלמות כמעט גרוטסקית של תרבות הצריכה. חפצים מצטופפים בחדרים עמוסים, ממלאים את הבית. אלינור אוקס, מנהלת מרכז CELF והקולגות שחיברו עמה את הספר, מכנים אותו "אתנוגרפיה חזותית של משק הבית במעמד הביניים האמריקאי". בעוד חצי מאה, כשמפיקי סדרה חדשה יכתבו את "מד-מן" שמתרחש בתחילת המאה ה-21, הם ישתמשו בתמונות האלה כדי לעצב תפאורה אותנטית שתופשת את רוח התקופה.

אנצו רגזיני, מתוך ucla.edu

זו אשמת הילדים. ליתר דיוק, אשמת התרבות האמריקאית ששמה אותם במרכז. הנתונים שנאספו במחקר כוללים ביטויים מטרידים של מורך לב הורי נוכח ילדים מפונקים ורודנים. באחת ההקלטות, מספרת אליזבת קולברט בניו יורקר, ילדה בת שמונה ישבה לשולחן לאכול ארוחת ערב. הסכו"ם שלה היה חסר. "איך אני אמורה לאכול?", שאלה את אביה, שהביא לה סכין ומזלג למרות ששניהם ידעו שהיא יודעת בדיוק איפה מגירת הסכו"ם. אבא של ילד אחר, גם בן שמונה, ביקש ממנו ללכת להתקלח. הילד המשיך להתעלם ממנו גם בפעם החמישית עד שבסוף האבא לקח אותו על הידיים לאמבטיה. כמה דקות אחר כך הילד נכנס לחדר אחר לשחק במחשב. הוא עדיין לא התקלח.

החפצים אמורים להפיס את הילדים, או את רגשות האשם של הוריהם העובדים. החוקרים מצאו שעם כל ילד שמצטרף למשפחה נוספים לה גם 30% רכוש, וזה עוד לפני שהגיע לגיל בית ספר. אבל לפחות לאמהות, כל הקניות האלה רק גורמות לעוד מתח. אמהות השתמשו שוב ושוב במלים "כאוס" ו"לא כיף" כדי לתאר את הבית שלהן. אחת החוקרות בצוות לקחה מבני הבית דגימות ריר כדי לבחון רמות קורטיזול שנוכחותו קשורה במתח, ומצאה רמות גבוהות מאוד של מתח בנשים האלה. האבות לעומת זאת נותרו שווי נפש לבלגן.

אנצו רגזיני, מתוך ucla.edu

כל הכאוס הזה משתקף במטבח, "אולי המקום החשוב ביותר בחיי היומיום של המשפחה", כותבים בספר פרופ' אלינור אוקס, , ועמיתיה למחקר. "זה אתר להתכנסות תכופה, החלפת מידע, שיתוף פעולה, משא ומתן וסוציאליזציה של הילדים. זה מרכז עצבים מכריע לארגון לוגיסטי ואופרציות יומיומיות בבתים האלה". בפרט פני השטח המקרר, שנושא על שלוש צלעותיו המגנטיות הודעות, ברכות, קישוטים, רשימות קניות, ציורים של הילדים, לוחות שנה. בממוצע, לכל מקרר משפחתי מודבקים 52 אובייקטים. על המקרר העמוס ביותר נספרו 166. המקרר הוא ראי לבית כולו, שכן החוקרים מצאו ש"סובלנותה של משפחה למקרר שפני השטח שלו עמוסים בחפצים לעתים קרובות תואמת את מידת הדחיסות של חפצים ביתר חדרי הבית. פני השטח של המקרר יכולים לשמש מעין כלי מדידה לאינטנסיביות שבה משפחות צורכות דברים וכמה חפצים הן משמרות במהלך חייהן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו