בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החוב שאינו נגמר

הבנק נגד הנכה קשת היום

תאונה קשה ודירדרה את משפחתה של אסתר למצוקה כלכלית, והיא ובעלה מכרו את דירתם כדי להיפטר מחוב משכנתה. לבנק זה לא מספיק

23תגובות

אם עוברים על רשימת הקשיים שאסתר (שם בדוי) התמודדה אתם, אי אפשר שלא להתמלא הערצה. היא עלתה לישראל בשנת 85' מאנגליה כשהיתה בת 15. לימים התחתנה, וגרה עם בעלה בשכירות בקיבוץ. אלא שאחרי שהרתה נולדו לה בשבוע ה-27 להריונה תאומים, פגים במצב קשה. אסתר טיפלה בהם כמעט לבדה, משום שבעלה שירת בצבא בשירות תובעני, ולא היתה לה משפחה גדולה שתסייע. כמה שנים אחר כך עברה תאונת דרכים קשה שהפכה אותה לנכה. היא עברה שני ניתוחים והשתלת דיסק ומתקשה להתנייד, תלויה בכדורי המורפיום שמסייעים בשיכוך הכאבים ובכדורים פסיכיאטריים לטיפול בהתקפי החרדה, ואינה יכולה לעבוד. בלי קשר או עם קשר היא נאלצת להתמודד גם עם מחלת הסוכרת שהתפרצה לפתע, וכאילו אין די בכל זה, גם לילדים, הפגים לשעבר, יש לא מעט בעיות קוגניטיוויות והם זקוקים לטיפולים.

אסתר עושה הכל כדי לטפל בעצמה ובמשפחתה. יש רק קיר אחד שהיא לא יכולה לעבור. בנק לאומי למשכנתאות. התוצאה הכמעט מיידית של התאונה היתה כמובן הידרדרות כלכלית. אסתר ובעלה קנו ב-2001 דירה ביישוב בצפון הארץ, וקיבלו משכנתה על סמך הכנסותיהם אז - יותר מ-10,000 שקלים בחודש. הם שילמו את תשלומי המשכנתה במשך שנה, על דירה שלא גרו בה משום שהיתה עדיין בבנייה. ואז הגיעה התאונה, והם לא הצליחו לעמוד יותר בתשלומי המשכנתה במקביל לשכר הדירה. בבנק שיכנעו אותם לקחת הלוואות נוספות כדי לכסות את החוב, אבל התשלום החודשי רק גדל. הם המשיכו להילחם ולשלם עוד שש שנים, עד שלא יכלו עוד.

בסופו של תהליך ארוך ומייסר אישר להם הבנק למכור את דירתם כדי לפדות את החוב. 538 אלף שקלים נטלו בני הזוג כמשכנתה מהבנק, הדירה נמכרה ב-700 אלף. תוסיפו לזה גם את התקופה שבמהלכה שילמו באופן סדיר את החזרי המשכנתה, שבע שנים, ותקבלו סכום נאה שקיבל הבנק - כמיליון שקלים. אחרי המכירה קיבלו בני הזוג אישור חתום מעורך הדין של הבנק שההלוואות סולקו, ואפשר היה לחשוב שבכך ייגמר העניין. אבל עכשיו, שלוש שנים אחרי, תובע לפתע הבנק עוד כ-130 אלף שקלים מבני הזוג האומללים, שחייהם לא השתפרו בזמן שחלף.

פנינו לבנק לאומי למשכתנאות. שם הסבירו לנו שבני הזוג החזירו את קרן ההלוואה אך לא את החוב במלואו, שכאשר נלקחה ההלוואה היתה הריבית גבוהה בשיעור ניכר מזו הנהוגה היום, ושבכלל כל צעד לקראתם בעניין תלוי באישור האוצר.

אכן, ב-2001 עמדה הריבית במשק על 6% בקירוב, אבל כל זה לא רלוונטי לדעתנו. בני הזוג שילמו, והמון, והחיים שלהם גם ככה לא קלים. האם לא ראוי לעשות הכל כדי לסייע להם? שאלה זו להנהלת הבנק נענתה במה שנראה כתחילתה של בשורה טובה: "לבני הזוג חוב על סך 127,246 שקל. בעקבות פנייתכם, הובהר לנו כי לחייבים סיפור אישי המקשה עליהם בתשלום החוב. לבנק הליך מסודר לטיפול במקרים מעין אלו, ונשמח אם אכן החייבים יבחרו לקיים אותו באופן שיאפשר לנו לסייע להם". המשך יבוא.

מה בוער

גיל אליהו

שיחת הטלפון שהגיעה מקצינת הקישור שלו הקדימה את עופר חמו, בן 39, בכמה שברירי שניות. הוא שמע את הדיווחים מזירת השריפה בכרמל וידע מיד שהוא חייב לצאת לשם, להתנדב ולעזור לכבות את השריפה. אחרי הכל מדובר באיש רב ניסיון וידע בתחום. את השירות הצבאי שלו עשה בבסיס עובדה בכיבוי אש, גם בקבע ניהל תחנת כיבוי אש צבאית במשך 10 שנים. הוא מחזיק ברישיון נהיגה על כבאית, באסמכתה ליכולתו לשמש כבאי מוטס, באישור לטפל בחומרים מסוכנים ובתעודת כבאי.

בתוך שעות ספורות חמו כבר היה שם, הצטרף לאנשי יחידות הכיבוי כמילואימניק ויחד אתם ניסה להשתלט על השריפה. ימים ארוכים לא שב הביתה. בימים שאחרי השריפה האיומה ההיא גמלה בלבו ההחלטה להצטרף למערך הכבאות, לתת מכוחו ויכולותיו לשיקום התדמית והפעילות. אבל גם היום, אחרי דו"ח חמור כל כך של המבקר ולצדו פרסומים נוקבים על העובדה שיש עדיין מחסור חמור בכוח אדם, חמו ממשיך להתדפק על כל דלת אפשרית ובכל זאת נותר בחוץ. הוא פשוט לא מצליח להיות כבאי.

במערך הכבאות לא אשמים. הם נתונים בסד שנקבע על ידי משרד האוצר ומשרד הפנים ועל פיו מתקבלים כבאים רק במכרז. מכרז כזה פורסם באפריל אשתקד, יותר מ-200 כבאים התקבלו, ומאז לא פורסם מכרז חדש. המערך משווע עדיין לידיים עובדות, כל קורס הכשרה אורך כארבעה חודשים, שריפות משתוללות במבואות ירושלים, אבל דומה שלמקבלי ההחלטות הזמן לא דוחק.

חמו איש חזק, גם פיסית וגם נפשית, לא אחד שמוותר, אלא שפנייתו אלינו מגיעה בסמוך מאוד להרמת ידיים. הוא אב לחמישה ילדים ומובטל, זקוק כל כך למשרה, אך אף שכוחו במותניו מתקשה למצוא עבודה לא הרחק ממקום מגוריו - היישוב גבעת אבני שליד טבריה. מצד שני, מערך הכבאות זקוק כל כך לאנשים מנוסים כמוהו. אבל משום מה זה לא מתחבר. חמו ורעייתו כתבו מכתב לנציב הכבאות. מזכירתו ענתה בזו הלשון: "בקשתך עברה לכוח אדם, תודה על הרצון הטוב", ולצד זה הומלץ לחמו לעבור תחנה תחנה, לבדוק מתי יש מכרז לכבאים ולהגיש מועמדות. אבל כאמור אין מכרז כזה, וכרגע גם לא ברור מתי יהיה. אז מדינת ישראל כן מוכנה לממן לחמו בינתיים את דמי האבטלה. אבל לקלוט אדם שיכול לתרום למאמץ לשיקום מערך הכבאות? זה לא. מה בוער?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו