בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגדאד, קונגו, תל אביב

אחת בלילה, טלפון מהכיכר: שוטרים פוצצו את אח שלך במכות

ההשוואה בין רוטשילד לתחריר היא בגדר סטייה, אבל כאשר המשטרה משקרת, משתמשת בכוח מופרך ונהנית מגיבוי מוחלט, הפער מצטמצם

589תגובות

מוצאי שבת. באחת בלילה פתאום קיבלתי ארבע הודעות מארבעה חברים שלו. אח שלי באזיקים, כל הגוף שלו מפוצץ במכות. בוא מהר לכיכר רבין. מכל המקומות וההודעות שקיבלתי אי-פעם בחיי, אלה היו הכי מוזרות ולא קשורות לשום דבר. טסתי לכיכר הכי מהר שיכולתי.

מי שמכיר את אחי יודע – הוא אחד האנשים הכי מקסימים והעדינים עליי אדמות. בניגוד לאחיו הגדול (אני) אף פעם לא עניינו אותו מחאות, סכסוכים בעולם או כל סוג של בלגן. מה שכן, הוא לא נמושה, וכשראה באבן גבירול שוטר גורר נערה על הכביש ומוריד לה מכות בראש אז הוא צעק לו שיתבייש. הוא צעק לו מהמדרכה שממול. בתגובה השוטר עזב את הנערה ואחוז אמוק רץ אליו. כששוטרים אחרים ראו שחבר שלהם תופס מישהו הם הצטרפו אליו. שישה יס"מניקים, גברים אחד אחד, הרימו את אח שלי, שמו עליו אזיקים, בעטו בו בכל הגוף וגררו אותו לצד השני של הרחוב לתוך בנק שבו ריכזו את העצורים וחבטו בהם. מאוחר יותר בלילה הם הבינו שהוא בעצם לא עשה כלום חוץ מלצעוק "תתבייש" אז שחררו אותו עם גב וצלעות מפוצצות. אפילו למעצר לא לקחו אותו.

עד אתמול הוא היה בבית. מרוסק פיזית ונפשית. אם לא חסרות צרות הוא גם הרגיש בבוקר למחרת שנפלה עליו שפעת או אנגינה. אבל רופא אף אוזן גרון שבדק אותו גילה שהנפיחות והכאבים לא קשורים לשום אנגינה. החניקות של היס"מניקים ואחת הבעיטות לצוואר לחצו ועיוותו את השרירים והריריות.

מוטי מילרוד

כשהגעתי לאבן גבירול חניתי את האופנוע בגן העיר מול הבנק שאחת השמשות שלו היו מנופצות. הלוואי שהיו תופסים את מי שעשה את זה, שמים עליו אזיקים, גוררים אותו לזינזנה ומכניסים לתא. הלוואי. אבל מי שעשו את זה הצליחו להימלט והשוטרים התחילו לפוצץ את כל מי שהיה בסביבה רק כי הוא היה שם. ואם אנשים אחרים בסביבה הזדעזעו לראות את זה והעזו צעקו לעבר השוטרים – גורלם נחרץ.

כשאני חיפשתי את אח שלי בבנק (אז עוד לא ידעתי שבינתיים העבירו אותם למקום אחר בתוך גן העיר) הסתערו השוטרים והמג"בניקים דרומה לכיוון קטע הרחוב שליד רחבת הכיכר. המראה היה מטורף. הם היו מאות. הפעם האחרונה שראיתי סדר גודל כזה של כוחות היה כשהייתי בג'נין בזמן "חומת מגן" ובקרב בעיירה חולה במלחמת לבנון השנייה. אני מזכיר את חולה כי אחד הלוחמים מגדוד 931 של הנח"ל שפגשתי אז בלבנון היה בין המפגינים, וכשראה אותי העלה הוא בעצמו את האנלוגיה הזו. כשצילמתי אותו לפני שש שנים בלבנון הוא הסתער מבית לבית לתוך קינים של חיזבאללה. חברים שלו נפצעו. שניים ייהרגו מאוחר יותר. באקט של כמעט התאבדות הוא פרץ לבית כדי לחלץ חבר לגדוד ששכב שם פצוע אל מול ירי ורימונים של המחבלים. הוא אפילו לא מצמץ.

והנה אני רואה אותו ביום שלישי בלילה באבן גבירול. הוא, יחד עם חבר וחברה, והעיניים שאז לא מיצמצו עכשיו מבוהלות. לא מאמינות. מתוך מאות המסתערים כחמישה-שישה שועטים לעבר אחת הנערות שמנסה לברוח אבל אז היא כושלת ואחד מהם תופס אותה בשיער וגורר אותה על האספלט. הלוחם מלבנון כבר לא צעק לעברם כלום כי ברגעים האלה היה ברור מה חוטף מי שמעיר ליס"מניק על כך שהוא מכה סתם אזרחים. הדבר היחיד שהשפתיים שלו סיננו בחוסר אמון היה: "איזה אפסים... אפשר להיות פחות גבר מזה?".

מדהים הפער בין מה שקורה כאן במציאות לבין השקרים ההזויים וההגזמות הפרועות של מי שמתייחסים לכך ביום שלמחרת. גם כשההתרחשות מתועדת באלפי תמונות וקטעי וידאו, גם כשאישורים רפואיים וצילומי רנטגן מבית חולים יעידו על צלעות או פנים שבורות, זה כנראה כבר לא משנה כלום.

ח"כ מירי רגב, שמדברת על מקומות שבהם לא הייתה ועל תהליכים בינלאומיים שאותם אינה מבינה, רואה באבן גבירול את כיכר תחריר. בשיא הרצינות. מפקדי המחוז מצידם כבר אפילו לא מתאמצים לשקר בהיגיון. הם מדברים על סלעים שהמפגינים זרקו על השוטרים. רחוב אבן גבירול כמובן ידוע בתוואי הסלעי שלו, הצוקים והנקרות... העניין הוא שגם חלק מהמפגינים עצמם כבר מתלהמים ברוח דומה. יש מביניהם שזועקים כעת שישראל הופכת לסוריה ובכך הופכים לקשקשנים לא פחות גרועים.

במסגרת עבודתי הסתובבתי לא מעט בעולם במוקדי מחאה וסכסוך. ההשוואות של ישראל לסוריה, לוב או תחריר, להרג שיטתי של מפגינים - הן לא פחות מסטייה. מה שכן, צימצמנו את הפער ממוקדים חשוכים קצת פחות. כשנכחתי בהפגנות ופיזור מחאות בהאיטי, סרביה, בוסניה, תוניסיה, טורקיה, עירק או אפגניסטן תמיד הרגשתי שאני בעולם אחר, עולם שלא קשור לשום תרחיש שיהיה אי פעם רלוונטי לנו כאן בישראל. מדהים לראות איך בינתיים אימצנו את כל האלמנטים.

כמו בקונגו, מי שמפזרים כאן את ההפגנות בכוח מופרך נהנים גם לצחוק אל מול פניהם של העצורים והמוכים. לא כולם. גם באבן גבירול היו יס"מניקים שהתעקשו לתת בקבוקי מים לצעירים מדממים ומיובשים למרות שחבריהם ליחידה ניסו לעצור בעדם, איימו עליהם שיירדו מזה וש"אם הזונות רוצות אז שיישתו את השתן של עצמם".

מוטי מילרוד

כמו בסרביה, גם אצלנו השוטרים בשטח נוהגים כך בלי פחד שכן הם יודעים שגיבוי מוחלט מובטח מראש לכל מהלכיהם ממפקדיהם ומנבחרי הציבור ושום עדות מצולמת, גם לא מחמש זוויות שונות, לא תשנה את המציאות שימציאו לאחר מכן מי שהבטיחו להם שהכל יהיה בסדר.

כמו בעיראק, וזה חידוש של השנים האחרונות, הם יודעים שגם בתקשורת אצלנו ישנם כמה עיתונאי חצר שיציגו אותם תמיד כקורבן ואת האזרח שספג מהם אלה בראש כאנרכיסט אם לא טרוריסט.

ישנם כאן הרבה כתבים אמיצים שיכתבו על הכל, בלי לפחד ובלי להגזים. אבל בהיותי חלק מהתקשורת, אני מכיר גם את אלה שמסבירים לי בשיא הפתיחות שאם הם יכתבו מילים קשות מדי על מפקד משטרה מסוים או שר זה או אחר, אז הם ייענשו ולא יקבלו מהם יותר ידיעות בלעדיות.

וכמו בארצות החשוכות ההן שפעם חשבנו שאין כלום בינן ובינינו, ניתן לראות גם אצלנו תהליך דומה שעובר על כמה ממי שמתיימרים להיות מנהיגי המחאה. לצד כאלה שבאמת מקריבים את עצמם למען אחרים, למען דור שפתאום קלט שלימודים ועבודה קשה כנראה לא יסדרו לו דירה וחיים בכבוד, מצויים אופורטוניסטים שיוצאים לרחוב במקביל למקח וממכר שהם מנהלים עם המפלגות הגדולות. את התמונות שלכם מקבלים מכות הם יציגו לראווה כהוכחה ליכולת שלהם להבעיר את הרחוב. אחרים, אגב עוד צעדת מחאה, ייסגרו דילים עם אותם טייקונים שכנגדם הבטיחו לצאת.

מי שהשבוע דפקו לצעירים ומבוגרים את הראש בקיר, בעטו להם בצלעות וחנקו אותם כדי שלא יוכלו לצעוק או אפילו לדבר הבטיחו שהקיץ הזה יהיה אלים. אני לא בטוח שבגלל זה עכשיו הם תופסים את עצמם. אני יודע שלחלק מהם זו מחשבה נעימה.

אח שלי אומר שאם יראה שוב שוטרים גוררים בחורה צעירה על הכביש ונותנים לה אגרופים בראש הוא כבר לא יעשה כלום. הוא יסיט את המבט ויזוז הצידה. אני מקווה שכמו הטראומה הפיזית והנפשית שאותה הוא חי כעת, גם האמירה הזו שלו תשתנה ככל שהזמן יעבור. אבל אני לא בטוח.

 

המחאה חוזרת: סיקור נרחב || המחאה החברתית 2012: כרוניקה של אלימות (רועי צ'יקי ארד) | כך עבר איציק שמולי מאוהל המחאה לחיק הטייקונים (שרון שפורר ורויטל חובל) | אלימות בחסות המדינה (מאמר מערכת) | מחקר: הסיקור התקשורתי של המחאה ירד ב-40% (אמילי גרינצוייג) | סקר "הארץ"-דיאלוג: רוב מוחלט בעד חידוש המחאה החברתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו