בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמת ההתשה לבנייתו של בית המקדש בירושלים

ארגוני הימין המשיחי אפשרו לצוות "הארץ" הצצה נדירה לישיבה על דרכי פעולתם. השלב הראשון: מבול תביעות שיאפשר תפילות יהודים בהר הבית

25תגובות

זה זמן רב שפעילי הר הבית מורחקים מההר בזה אחר זה, רובם מבלי לדעת אם יותר להם לשוב. העילה להרחקות זהה: קיום טקסי תפילה יהודיים על ההר, ממלמול פסוקים תוך יצירת מצג של שיחת רעים אגבית ועד להשתטחות של ממש על הקרקע, כשאיש הוואקף אינו מסתכל. במרבית המקרים הפעילים מקבלים על עצמם את הדין, אלא שהחלטת המשטרה ביום רביעי שעבר להרחיק לצמיתות את מי שנחשב למנהיגם הרוחני, ראש מכון המקדש הרב ישראל אריאל, היתה מבחינתם הקש האחרון.

ביום שני השבוע, בבית מדרש קטן על שם הרב מאיר כהנא שבשכונת שמואל הנביא בירושלים, התקיימה  "אסיפת חירום לביטול הדיכוי של חופש הדת והתפילה בהר הבית". ישיבה סגורה שבה נכחו נציגים של "מכון המקדש", "התנועה לכינון המקדש", "נאמני הר הבית" ואפילו שתי נציגות של "נשים למען המקדש וההר". הפעילים התכנסו במטרה להבין איך מנצחים השלטונות, שבעיניהם חורשים את רעתם, וחוזרים להר הבית. ל"הארץ" התאפשרה הצצה נדירה אל אחורי הקלעים של מטה המאבק של הפעילים האדוקים ביותר במערכה לייהוד הר הבית.

האות ניתן והפעילים פצחו בשירה אדירה לכבוד הרב אריאל שישב ביניהם ומחא כפיים. הוא סיפר על הרחקתו מן ההר, לדבריו בשל התפילה שנשא שם ביום ירושלים, ועל זימונו לחקירה בימים האחרונים. "על ההזמנה שלי חתום אחד סאעד. אתה מצלצל עונה לך איזה מוסטפה, מגיע לשם ומחכה לך אחמד", אמר לפעילים בחיוך. "אני רק מספר עובדות. יש פה משהו שמגביר את הכאב, אנחנו תחת שלטון ערבי. זה דבר חמור שצריך לדעת". כל הנוכחים הביטו בו בהערצה, מרביתם הוגלו בעצמם מהר הבית.

אוליבייה פיטוסי

ב-1987 ייסד הרב ישראל אריאל את "מכון המקדש" מתוך רצון להיערך ליום שבו יבוא המשיח ובית המקדש ייבנה. לשם כך, זה למעלה משני עשורים, הוא שוקד על בניית כלים למקדש ועוסק בתפירת בגדי הכהן הגדול. בין המכון לבין "התנועה לכינון המקדש" ו"נאמני הר הבית" אין שוני מהותי. גם האחרונות פועלות ללא לאות לקראת יום הפקודה. בין השאר, דרשו לפטר ראשי ישיבות ורבנים המתנגדים לתפילה בהר הבית, פנו לממשלת איטליה בדרישה להשיב לישראל את כלי המקדש שטיטוס לקח מהיהודים והכריזו כי מצאו פרה אדומה כשרה. השמחה הזו, אגב, התבררה בדיעבד כמוקדמת.

"יש תופעה מדאיגה שהולכת ותופסת מקום", פתח יהודה גליק את דבריו על הרחקת הפעילים. מבחינתו, האשמים הם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, ראש מפלגתו אביגדור ליברמן, וכן ראש הממשלה בנימין נתניהו, "המודע למדיניות זאת ומאפשר לה להימשך. אשמתי ובגדתי כשלא נתנו לאלבוים (פעיל הימין יוסף אלבוים, ע"ר) ולברויער (הפעיל אליעזר ברויער, ע"ר) לעלות להר. אילו היו נאבקים אותם ח"כים כמו שעשו לדפני ליף, אולי לא היינו מגיעים למצב הזה".

אלבוים, מזכיר "התנועה לכינון המקדש" ובכיר המורחקים, ישב מנגד ורוב הזמן החריש. מדי פעם ניסה לחדד רעיון שהפריח זה או אחר, כולם במטרה למנוע את רוע הגזרה ולהחזיר את הפעילים אל ההר. "האם אפשר להכריח את הרב הראשי לפסוק?", אמר למי שהציע לתבוע לדין תורה את הרבנות הראשית משום שהתבטאה נגד עלייה להר הבית; "היו לנו בג"צים הרבה יותר מוצלחים והפסדנו, אז בזה ננצח?", תקף את ההצעה לתבוע אישית נושאי תפקיד בכירים שקשורים בהרחקות הפעילים. אלבוים עצמו הורחק מההר לפני כשנה לאחר שקרא בערוץ 7 להקים עליו כולל לימוד. מאז הוא רואה את הארץ המובטחת רק מרחוק. מהכנס הזה הוא דווקא יצא מעודד. עורכי הדין יהודה שמעון ואביעד ויסולי, שמלווים את הפעילים, פתחו לו תקווה קטנה.

ב-1990 בעקבות חשש של המוסלמים שנאמני הר הבית יבואו להניח אבן פינה לבית המקדש השלישי, כפי שעשו כמה פעמים בעבר, קרא המואזין במסגד אל-אקצה לאלפי המתפללים להגן על ההר מפני כוונת התנועה. הדבר הוביל למה שנודע כמהומות הר הבית, שבהן נהרגו 17 פלסטינים ונפצעו כמה מתפללים בכותל המערבי. המהומות הקשיחו מאוד את עמדת המשטרה בנוגע להר הבית, אולם לא הפסיקו את ניסיונות ארגוני ימין השונים להשיב נוכחות יהודית מלאה למקום.

לאחר כחצי שעה של דיונים בבית המדרש על שם הרב כהנא, נמצא הקלף המנצח - אמירה מתועדת של קצין הר הבית, סנ"צ אבי ביטון, מדצמבר 2011, בדיון בבית המשפט: "אין נהלים בנושא עליית מבקרים להר הבית", אמר ביטון. "יש נהלים וכללים שאינם כתובים". הנהלים הללו, הסביר, נקבעים על פי צו השעה ומועברים לאנשי האבטחה בהר אד-הוק. פעילי הר הבית מקווים כי זה ישחק לטובתם. עו"ד ויסולי הסביר לפעילים, רגע אחרי שהדריך אותם מה לעשות בשעת מעצר וזימון לחקירה, כי "לא יכול להיות מצב שכל הזמן יהיה מסוכן להתפלל. כל הטענות שלהם על מעבר על הנהלים זה הרי שטויות, אין נהלים!". לדבריו הדבר פותח אפשרות לתבוע את המשטרה וראשיה. "אנחנו צריכים להתיש את המערכת", אמר. הוא הציע להקים קרן לתביעות אישיות, שתאפשר לפעילים להגיש תביעות בלתי פוסקות, אישיות וייצוגיות, נגד גופים ואישים שאחראים על הנעשה בהר הבית. "ברור לי שאם אנחנו נתחיל בגל של תביעות זה יוציא להם את המיץ", אמר. "זה מה שהורג אותם הכי הרבה - הזימונים לעדויות, החקירות. הם שונאים את זה". הפעילים הנהנו בהסכמה.

בפתח הדלת צץ לפתע חבר הכנסת מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), התקווה הפרלמנטרית לסוגיה. "לצערי אני לא איש בשורה היום", אמר בייאוש אחרי שהתיישב. "אל תסתכלו עלי פה בתור חבר כנסת, יש לי פחות כוח מכם. אני יכול לצעוק, לקלל, אבל כלום לא יזוז. אנחנו מדשדשים במקום. אני לא רואה איזה סוג של תזזית סביב עניין הר הבית. הנושא הזה מת ואפילו לא מת מצווה. נשכח מלב". שינוי ההתייחסות, טען, יבוא רק באמצעות יצירת מסה - מספר גדול של פעילים שיעלו מדי יום להר הבית, שוב, כדי להתיש את המערכת. "מה עם הוועדה לביקורת המדינה?", שאל מישהו. זיק ניצת לרגע בעיני הנוכחים. אחר אמר: "בוא ניעזר באורי אריאל (האיחוד הלאומי) כדי לגרום למשטרה לתת תשובות סוף סוף". אלא שבן ארי מיהר לצנן את ההתלהבות. "זה לא יעזור. עולם כמנהגו נוהג", אמר. לבסוף נקבע כי הוא יפעל לכנס בשבועות הקרובים דיון מיוחד בכנסת בעניין תפילות יהודים על ההר.

"אז אולי נעשה משמרת מחאה?", שאל בנו של יוסף אלבוים, שעמד עד אז בשקט מאחור. אך גם ההצעה הזאת נדחתה על הסף. "עשינו כנס בינלאומי מול החומות ובא קומץ אנשים", גליק אמר. "אם שוב יבואו מעט אנשים, עשינו צחוק מעצמנו. עדיף כבר לא לעשות כלום". אך הפרופ' הלל וייס סייג: "זה תלוי בגודל הפרובוקציה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו