בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשבן גוריון רצה לגייס את בחורי הישיבות

בעיצומה של מלחמת העצמאות ניתן הפטור הראשון מגיוס למי שתורתו אומנותו. התכתבויות סוערות בין מנהיגי המדינה בזמנו מוכיחות שהדיון היה טעון גם אז

47תגובות

ב-12 בפברואר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, העניקה המדינה-שבדרך את הפטור הראשון משירות צבאי לתלמידי הישיבות. חרף המלחמה, שחייבה את גיוס כל הכוחות האפשריים ביישוב, כתבו ראשי "מרכז המפקד לשירות העם" לרבנות הראשית ולוועד הישיבות שהוא מסכים לדחיית שירות של שלושה חודשים "רק לתלמידי ישיבות אשר תורתם אומנותם". המרכז הדגיש, עם זאת, ש"כל תלמידי הישיבות האחרים יגויסו לשירות כמו כל אזרח".

המרכז היה הגוף הממונה על גיוס לכוח הלוחם ביישוב העברי. במכתב, שנשלח לאחר דיונים שקיימו אנשיו עם ראש הישיבות, נכתב כי הוא "מבין ומעריך את הנימוקים שהביאו לדרישה לדחות לפי שעה את גיוס תלמידי הישיבות, על אף ההכרה בחומרת המצב ובצורך לגייס את כל הכוחות בישוב על משמר החיים והרכוש של יהודי ארץ ישראל ועל משמר ירושלים בפרט".

המכתב ההיסטורי הזה הוא אחת העדויות לכך שהוויכוח על גיוס החרדים - שייתכן ויוכרע בתקופה הקרובה - הקדים אף את הולדתה של המדינה. הוא נשמר בארכיון המדינה בירושלים יחד עם מסמכים נוספים הקשורים לפרשה ארוכת השנים הזו. לאור העניין המחודש של הציבור בגיוס לכל, פשפשו אנשי ארכיון המדינה במדפי ההיסטוריה ודלו כמה מסמכים בעניין.

חודשיים לאחר מתן הפטור הראשון פנה הרב יצחק הרצוג, לימים הרב הראשי של ישראל, אל מרכז המפקד לשרות ומחה על הכוונה להטיל סנקציות על תלמידי ישיבות חרדיות שיוגדרו כמשתמטים מגיוס. "אני אצא נגדכם במחאה גלויה, חריפה, לעיני כל ישראל. אין לכם רשות להשתמש באמצעי של כפייה דרסטי כזה נגד שארית הפליטה של מקיימי תורתנו הקדושה בירושלים", הזהיר.

ארכיון המדינה

לעיון בפטור הראשון - פברואר 1948

לעיון בהתכתבות בין דוד בן גוריון לרב יצחק הרצוג

לעיון במכתב של ח"כ ד"ר יוסף בורג לרב יצחק הרצוג - 1950

לעיון במכתבו של הרב יצחק הרצוג למרכז למפקד לשירות העם

הדיון בנושא נמשך גם בשנים הבאות. במאי 1950 פנה ח"כ ד"ר יוסף בורג, איש המחנה הציוני-דתי, לרב הרצוג בעניין גיוסם של בני הישיבות החרדיות. "אני, באופן אישי, הייתי מעדיף שבחורי הישיבה ישרתו בצבא יחד עם יתר הבחורים הדתיים ויחזקו את אלה באמונתם ובנאמנותם", כתב. "ברם, אני מבין גם אתה אלה אשר רוצים לשמור על שארית פליטת סופרינו, בחורי הישיבות".

מי שהטריד את בורג במיוחד היו תלמידי הישיבות שרימו את המערכת במכוון, אותם כינה "המשתמטים המתכסים באיצטלא של בחורי ישיבה". וכך כתב: "והנה שמעתי שבחודשים האחרונים נכנסו בחורים לישיבות, שלא היתה תורתם אומנותם, אלא בהגיעם לגיל הגיוס נרשמו כתלמידים בישיבות...מתופעה זאת יכול לצאת חילול השם, כי ירבו המתקפים את הישיבות ואת הלומדים בהן באמת ובתמים".

בקשתו היתה מפורשת, אך מנומסת: "אולי יסכימו לא לתת תעודות לשם שחרור מן הגיוס לאלה הבחורים אשר נכנסו לישיבה רק כשנה או פחות מזה לפני הגיעם לגיל הגיוס. באופן כזה נוכל להגן על שחרור בני הישיבות האמיתיים ונוכל לעמוד לפני ביקורת המלשינים שכל דבר דתי לצנינים בעיניהם".

עם השנים גדל מאוד היקף השחרור שניתן לתלמידי ישיבות חרדיות ומספרם הגיע לכמה אלפים מדי שנה. ב-1958 נודע על כוונתו של ראש הממשלה בן-גוריון לצמצם את היקפי דחיית הגיוס לצה"ל שניתן לתלמידי הישיבות החרדיות - דחייה, אשר בפועל הפכה לפטור משירות. כוונתו עוררה חשש בקרב חלק ממנהיגי הציבור החרדי והדתי, והרב הרצוג בכללם.

הרצוג הביע בפני בן-גוריון את דאגתו מהשינוי המסתמן במצבם של תלמידי הישיבות, וכתב לו כי "אף הם מגויסים ועומדים הם על ביטחונה של תורת ישראל ומורשתה, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום". בן גוריון דחה את קביעתו של הרב הרצוג, וכתב: "איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך שבגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום. לא הם בנו את הארץ, לא הם חירפו את נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת), ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים".

עוד ציין: "כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משרות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה... המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבות רבו. איני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי במשך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. זוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו