בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין תוניסיה לישראל: הטרגדיה האישית שהופכת לסמל המחאה

ההצתה של משה סילמן היא עדות ניצחת לעומק הפער בין האזרחים לממשלה, פער שנחשף באופן חד במחאה החברתית במרוצת השנה החולפת

270תגובות

הייאוש שהוביל את תושב חיפה, משה סילמן, להצית את עצמו בהפגנה אמש (שבת) בתל אביב, שנה בדיוק לאחר האוהלים הראשונים שניטעו בשדרות רוטשילד, היא עדות טרגית לעומק התהום הפעורה בין האזרחים לבין הממשלה, שבר רב שנים שהעמיק בשנים האחרונות ונחשף באופן חד מאז יולי שעבר.

בשעות הקרובות יצקצקו דוברי השלטון המסורים, יגידו בוודאי שהמקרה הספציפי אינו מוכר להם, או שירמזו ל"סיבות אישיות", שאי אפשר ללמוד מהמקרה על המצב הכללי, ההולך ומשתפר בעודנו מדברים. ושבכלל – בשנה האחרונה קשוב השלטון יותר מאי פעם למצוקות העם. שיגידו, שיתפתלו להם. המכתב שהשאיר אחריו סילמן משרטט מציאות נוקבת, שלמרבה הצער איננה ייחודית: קיצבה של 2,300 שקלים בחודש, אין כסף לתרופות ולשכר דירה, ו"אין לי בכלל איך להתחיל את החודש. אני לא אהיה חסר בית. לכן אני מוחה". זהו מכתב של אדם אשר לא נותר לו אלא לשרוף את כבליו, בניסיון אחרון להסביר לעולם עד כמה מצבו נואש.

בתוניסיה היה זה מוחמד בועזיזי, הרוכל שהצית עצמו ואת המחאה בעולם הערבי בדצמבר 2010. האם לאחר מקבילו הישראלי יהיה חשבון נפש כלשהו של השלטון? תיקון כלשהו של המערכת שדחפה אותו למעשהו הנוראי? לכל היותר תקום "ועדת בדיקה", שאת מסקנותיה הספציפיות אפשר כבר לשער. המערכת עבדה כמו שצריך. ואולי המחשבה על בדיקה עצמית היא נאיבית. אסור להתפתות לה, אלא יש לתבוע את קיומה, בעוד הפגנות ועצרות מחאה, ולהרחיבה לשאלות עקרוניות. למשל על רשימת הממתינים לדיור ציבורי.

בועזיזי, צריך לזכור, לא הצית את עצמו כדי להביא את הדמוקרטיה לתוניסיה. זו היתה מחאה ישירה על פקחי העיירה סידי בוזיד, שהחרימו את הדוכן הנייד שלו וסטרו לו. את ההפגנות שפרצו אחר כך כבר אי אפשר היה לעצור, לא בתוניסיה ולא בשום מקום אחר. אל מול מחאה כזו מוטב לממשלה לשתוק.

הטרגדיה האישית של סילמן רק מחדדת את השאלות העקרוניות בדבר השיטה הכלכלית-חברתית הנהוגה כאן כמעט ב-30 השנים האחרונות. ישראל כבר מזמן איננה מדינת רווחה, שבה יש לכל אזרח רשת ביטחון למשברים העלולים לקרות לכל אחד מאתנו. הבוז של ממשלות ישראל, אך במיוחד של זו המכהנת, לרעיונות בדבר צדק חברתי אלה הפך לגלוי בשנה האחרונה. זהו אחד ההישגים המרשימים של המחאה.

האלפים שיצאו אתמול מבתיהם וצעדו ברחובות תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע מוכיחים את עומק השינוי שיצרה המחאה החברתית: לפני שנה טענות לצדק חברתי היו נחלתו של מחנה מצומצם, ונתקלו על פי רוב בהרמת גבה. שנה אחרי, השיח הציבורי השתנה מן היסוד. למרות התקפה שלטונית משולבת – של הבטחות שמוסמסו, ספינים שהומצאו וגם, קשה לשכוח, אלימות משטרתית שהופעלה – המחאה לא נעלמה. אין גם כל סיבה שתיעלם. היא כאן כדי להישאר.

צפו בסרטון בו תועד הפעיל מצית את עצמו (מתוך עמוד הפייסבוק של המשטרה)

עוד בנושא: מפגין הצית עצמו במהלך הפגנה בתל אביב | סילמן עדיין בסכנת חיים, סובל מכוויות ב-94% מגופו | שנה למחאה: אלפים הפגינו בכמה מוקדים בארץ | בין תוניסיה לישראל: הטרגדיה האישית שהופכת לסמל המחאה | שנה למחאה: ציון לא מספיק ליישום דו"ח טרכטנברג | עצה מ"דני האדום": "התאחדו ורוצו לכנסת" | הרוסים אומרים "דא" למחאה החברתית | להסתכל למחאה החברתית בעיניים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו