בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה סילמן אינו פעיל המחאה הראשון שניסה להתאבד

אדריאן ניקמף, דר רחוב שבלט במאהל רוטשילד, שם קץ לחייו באפריל. פעילים טוענים שבין המפונים מרוטשילד יש עוד חמישה שמתנדנדים בין חיים למוות

25תגובות

ביום ראשון היו הרחובות מלאים באנשים שצעקו בגרון ניחר "כל העם משה סילמן". נתיבי איילון נחסמו מעל חצי שעה במפגינים, ונהגים יצאו מהמכוניות לצעוק את שמו של האיש שהצית את עצמו. גם השוטרים היו בהלם מהמעשה של סילמן ונתנו למפגינים לפרוק את זעמם מול משרדי עמידר וביטוח לאומי. אבל השם אדריאן ניקמף, שכולם קראו לו אנדריי, נשכח לגמרי. על מותו בתלייה לא פורסמה מילה בתקשורת.

אנדריי, שנולד ב-1975 בסנט פטרבורג, היה דר רחוב שמצא לעצמו בית במאהל רוטשילד בקיץ שעבר. הוא התמקם בחלק הסמוך לתיאטרון הבימה עם שני כלבי הפיטבול שלו, שהיו אהבתו הגדולה. כהומלסים אחרים, המאהל הביא גם את אנדריי להרגיש בן אדם רצוי ואהוב. הכלבים שלו היו פופולריים ולראשונה אחרי זמן רב מצא חברים. עם הומלס נוסף, אריאל, עבר לגור כשותף בדירה ברחוב רופין בתל אביב והחל לעבוד באבטחה.

בהתחלה שילמו אנדריי ואריאל על הדירה, אבל בשלב מסוים התקשו השניים לעמוד בשכר הדירה. מצבו הרגיש ממילא של אנדריי הידרדר וגם את תעסוקתו איבד. הוא שב לקבץ נדבות באזור דיזנגוף סנטר עם שני הכלבים שלו, אך הבין שעזיבת הדירה משמעותה שיחזור להיות הומלס, והפעם בלי מאהלים תומכים. הוא שם קץ לחייו, ולא השאיר אחריו מכתב. 

קרין נץ

"כמו הבחור הזה (משה סילמן) הוא הבין שאין עתיד, שאין לו כלום בחיים", אומרת בת דודתו נטלי, שמתפרנסת מעבודות ניקיון, "לא יכולתי לעזור לו, חוץ מקצת גרושים או ארוחה". נטלי מספרת כי ביום שבו החליט אנדריי לשים קץ לחייו הוא התקשר לאמה ואמר לה שהוא "לא יכול ככה, לגור ברחוב ולבקש כסף. הוא אמר שמגעיל אותו גם לקחת כסף מאתנו". 

אנדריי התאבד בדיוק ברגע השפל של המחאה החברתית, באפריל, ולא עניין את התקשורת. ללוויה שלו הגיעו מעט אנשים ולא היה בה מניין לקרוא קדיש. רק לאחר זמן מה, אנשים שהכירו אותו ממאהל רוטשילד החליטו לארגן ערב לזכרו במקום שבו התגורר סמוך להבימה.

אני הוזמנתי לערב לזכרו כדי לקרוא שיר כחלק מהתוכנית האמנותית, אחרת גם אני לא הייתי שומע עליו. עדיין אין לי מושג מדוע פנו אלי. לא הכרתי אותו, אף שבוודאי ישבנו בכמה מעגלי דיבור יחד. אני לא חובב של אירועי זיכרון ומוות. באתי כי חשוב להגיע לאירוע לכבוד מישהו שהחברה בחרה להתעלם ממנו, כמו מאדם עם כתם שמן על החולצה שנכנס למסיבה נוצצת.

זה היה אירוע זיכרון לא רגיל. בשלב מסוים, השמיעו בקול צורמני שירים של להקת הרוק הכבד ראמשטיין שאנדריי אהב. ירדו דמעות, הודלקו נרות, חולקו דפים עם השיר "הקיץ האחרון" של שפיות זמנית. עורכת דין שחלפה במקרה ברחוב דיברה על הקלות שבה אדם יכול להפוך להומלס בישראל. הקדיש היה מרגש מאוד ונקרא על ידי כולם. אנשים שעברו בשדרה תהו מה אנחנו עושים. חלקם צעקו "לכו לעבוד".

קרין נץ

אחת ממארגנות האירוע לזכרו של אנדריי היתה קרין נץ, שהתיידדה איתו במאהל. היא עצמה מספרת שהיא מרחק צעד קטן ממעבר לחיים ברחוב, למרות שהיא עובדת בכמה עבודות. נץ מבינה את הצעד של אנדריי ושל סילמן: "אנדריי סיפר שאין לו תמיכה, שפנה לכל המערכות ואף אחד לא עוזר. שום רווחה ושום עובדות סוציאליות ושום כלום. אני מבינה את התסכול וחוסר האונים הזה. גם אני ניסיתי לבקש סיוע והעבירו אותי ממשרד למשרד. כשאמרתי שאני בת 36, אמרו לי תחזרי להורים ותעבדי בשכר מינימום, לא מגיעה לך עזרה. כששמעתי על ההתאבדות בתלייה של אנדריי אכלתי את עצמי כי לא היינו בקשר כמה חודשים לפני זה. אני יודעת שבין האנשים שנזרקו ממאהל רוטשילד יש עוד חמישה שמתנדנדים בין חיים למוות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו