בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרב אלישיב מת בגיל 102

מי שהוגדר בקרב הציבור החרדי כ"פוסק הדור" מת בבית החולים שערי צדק, בו היה מאושפז בחודשים האחרונים עקב הידרדרות מצבו הרפואי

170תגובות

הרב יוסף שלום אלישיב, המנהיג החשוב ביותר של העולם החרדי, מת היום (רביעי) אחר הצהריים בגיל 102. הרב מת בבית החולים שערי צדק בירושלים, שם היה מאושפז מזה כמה חודשים בעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי. אבל כבד נפל על העולם החרדי עם דבר מותו. בבית החולים נמצאים עשרות מבני משפחתו ותלמידיו של מי שכונה "פוסק הדור" ובראשם הרב שמואל אורבך, שרבים בציבור החרדי ליטאי רואים בו ממשיך דרכו של הרב אלישיב. הרב שמואל אוירבך קרע קריעה בבגדו ואמר: "אחרון הגאונים הלך. מר"ן היה נזר הבריאה ותפארת". בשעה זו מתקיימת הלוויתו של הרב בהר המנוחות בירושלים. 

תווי פניו היו זרים לרוב הציבור, הוא מעולם לא הופיע בעצרות ענק וכבר ארבעה עשורים שהוא איננו נושא בתפקיד רשמי כלשהו במדינת ישראל, אבל הרב יוסף שלום אלישיב היה מהאישים הקובעים בישראל.

מאז נטל לידיו את הנהגת הציבור החרדי-ליטאי ב-2001, הוא נתן את הטון השמרני בעולם היהודי, הכריע מחלוקות בענייני דת ומדינה והיה הסמכות החרדית העליונה – מעמד שנשמר גם כאשר רבים לא צייתו לפסיקותיו בפועל. מותו של אחד מאחרוני הנפילים, "גדול התורה" שהיה קונסנזוס, מעלה בעוצמה את שאלת הירושה ואת שאלת המורשת: מה יהיה המשך דרכה של "חברת הלומדים" החרדית, שגם ככה נמצאת כעת בתסיסה גדולה בין השתלבות לבין בדלנות.

הוא נולד בליטא ב-1910 כבן יחיד להוריו, הרב אברהם וחיה-מושא, אך הדמות שהשפיעה עליו יותר מכל היה סבו מצד האם, הרב המקובל שלמה אלישוב, ששם משפחתו אומץ על ידי המשפחה. הילד יוסף שלום גדל על ברכי הסב. הוא התבלט כמוח מבריק בגיל צעיר ובהקדמה לספרו "לשם שבו ואחלמה" חולק הסבא שבחים ל"נכדי הילד בן ביתי ר' יוסף שלמה" שהכין את החיבור לדפוס.

אוליבייה פיטוסי

בהיותו בן 14 עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בשכונת מאה שערים בירושלים. הנער השקדן, האוטודידקט, החל ללמוד בבית המדרש "אוהל שרה" והותיר רושם על אליטת הרבנים הירושלמית, כולל אלה שהזדהו כציונים כמו הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק, "רב האסירים" הרב אריה לוין (שבהמשך שידך לו את בתו) והרב יצחק אייזיק הרצוג, שבאמצע שנות ה-30 החליף את הרב קוק כרב הראשי.

על אף שאלישיב מעולם לא ניתק את זיקתו לאנשי היישוב הישן, לקנאים ולאנטי ציונים, במשך כ-30 שנה הוא פעל תחת חסות הממסד. הרב הרצוג קירב אותו לחוג רבנים יוקרתי שבו ישבו גם הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אוירבך, ובכך זכו שלושתם בכרטיס כניסה לשכבת "הגדולים" מנהיגי הדור. במשך תקופה קצרה הוא שימש כרב העיר רמלה ואחר כך התמנה לדיין במערכת בתי הדין הרבניים, שבה שימש עד פרישתו בטריקת דלת ב-1974.

פרישתו באה בעקבות הפרשה שחשפה אותו לראשונה לעין הציבור. כדיין בבית הדין הגדול הוא היה שותף בהרכב שדן בתיק "האח והאחות" למשפחת לנגר, תיק שהפך לסקנדל בקנה מידה לאומי. אלישיב הוביל את ההתנגדות החרדית למאמצי הרב גורן להסיר את חזקת הממזרות משני האחים. לאחר כישלונו בחלק המשפטי, פרש הרב אלישיב מבית הדין והצטרף למנהיגות החרדית שהוקיעה כ"מתיר הממזרים" את הרב גורן, שבינתיים נבחר לרב הראשי. פרישתו סימנה את התנתקותו מהממלכתיות והתקרבותו לממסד החרדי.

רוב ימיו הוא עסק בעיקר בלימוד גמרא והלכה – אף שלא הותיר אחריו ולו ספר הלכה אחד, אלא רק קבצים בענייני הלכה שונים שהוציאו תלמידים ומקורבים. ב-1988, עם פרישת הליטאים מאגודת ישראל, הוא נענה לבקשת הרב שך, מנהיג הציבור הליטאי, והצטרף כמשקיף לישיבות של מועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה.

באמצע שנות ה-90, הרב שך החל בהדרגה לרדת מהבמה והפנה לרב אלישיב סוגיות ציבוריות, שהוא לא היה מורגל לעסוק בהן. הוא סימן אותו כיורש, אבל כבר בשנים האלה, עוד קודם להסתלקות הרב שך הכריזמטי, היה ברור כי לרב אלישיב יש סגנון הנהגה שונה. הוא נמנע מלעסוק ישירות בענייני ציבור, כמעט שלא נאם בפומבי, ובעיני עצמו הוא נשאר פוסק הלכה, מתמיד ושקדן ("השקדן" הוא גם שם הביוגרפיה הלא רשמית שחוברה עליו מאת מחבר חרדי אלמוני). כינויו בציבור היה "פוסק הדור", ולא "המנהיג הרוחני". הוא אמנם לקח חלק במאבקים אידיאולוגיים, אך הותיר חלל גדול במה שקשור למינויים, פוליטיקה וענייני "השקפה". את החלל הזה מילאה חצר פעלתנית שהקיפה אותו ונוהלה בידי הרב יוסף אפרתי, שני נכדיו אריה וישראל אלישיב, והנהג-המקורב חיים כהן.

לא ברור כיצד ייזכר "פוסק הדור" בדברי ימי היהדות, במיוחד על רקע העובדה שהוא לא כתב ספרים. אבל בדורו של הרב אלישיב, אף דמות רבנית, גם לא הרב עובדיה יוסף שחולל מהפכה היסטורית בפסיקה הספרדית, לא העזה להתעמת אתו.

מביתו הדל והסגפני בסמטת בחנן בשכונת מאה שערים, חדר וחצי גודלו, הוא קבע מאז אמצע שנות ה-90' מיהו יהודי, מי יתגייר, איך יהודים יינשאו ואיך יתגרשו; מה יקרה למשק הישראלי בשנת השמיטה, ומה תהיה המדיניות הממשלתית ביחס לתרומת איברים. הוא מינה את הרב יונה מצגר לרב ראשי, כדי לחסום את נציג המפד"ל, ולאורך השנים קבע מי יהיו נציגי דגל התורה בכנסת, שבאמצעותם הכריע בסוגיות גורליות. לולא הרב אלישיב, שאמנם התנגד להתנתקות אך הורה ליהדות התורה לתמוך בממשלת שרון, לא ברור כיצד היה מצליח ראש הממשלה להוציא לפועל את תוכנית הנסיגה החד-צדדית מעזה ב-2005. "יתד נאמן", שופרו, נהג להשתלח במתנחלים.

בזירה ההלכתית הוא היה מחמיר, חסר פשרות, ייקוב הדין את ההר. הוא ראה בהלכה קוד נעול שאין לפרוץ בשום אופן, גם לא מול קושי חברתי או מטרה לאומיות. הוא היה נוקשה במידה שווה לחילונים ולחרדים, אדיש לחלוטין לדעת הקהל מחוץ לקיטון שבו למד. אחד מתלמידיו ציטט מפיו אמירה שגורה ולפיה אדם רגשן לא יכול להיות פוסק הלכה. דוגמאות לחומרות של הרב אלישיב נמשכו גם בשנותיו האחרונות: מאבקיו בגיור הממלכתי שהטילו ספק באלפי גיורים, מאבקו ב"היתר המכירה" בשנת שמיטה, וסרבנותו העיקשת להכיר הלכתית בתופעה המדעית של מוות מוחי, זאת בניגוד לפוסקים חרדים אחרים.

בענייני השקפה הוא ראה לעצמו חובה לשמר את החומות סביב הציבור החרדי, וכך הוא יצא בחריפות נגד תארים אקדמיים לנשות הסמינרים של בית יעקב, נגד התקשורת החרדית העצמאית, ובסוף ימיו יצא בחריפות רבה נגד מסלולים לחרדים באקדמיה ובצבא. עם זאת, לא על כל חידוש ועל כל סדק בחומה החרדית הוא יצא למלחמת חורמה – ולהימנעות הזאת היתה חשיבות. הוא הצליח להיות קפדן וגם פרגמטי, וכך נותרה חסותו פרושה גם על השוליים החרדיים.

אבל כוחו היה מוגבל, ומגבלותיו התבלטו בין היתר בסוגיית האפליה הגזעית בחינוך החרדי. מנהלי הסמינרים הליטאיים, רשמית עושי דברו, התעלמו במשך שנים מההוראה שנתן לקבל במוסדות הליטאיים מכסה של תלמידות ממוצא מזרחי שתעמוד על 30%, מינימום, ולא מקסימום כפי שביכרו לפרש. לא רק האליטה, גם הרחוב החרדי הצביע לא אחת ברגליים: חרדים רבים התעלמו מפסקי ההלכה של הרב אלישיב שאסרו שימוש באינטרנט, בסלולרי לא-כשר, בפאות נוכריות ועוד; הוא העדיף שלא להתעמת עם הרחוב, גם לא עם שכניו במאה שערים, אנשי נטורי קרתא והסיקריקים, שהטילו חתתם על כל הרבנים.

יחד עם אשתו המנוחה, שינא-חיה, בתו של הרב אריה לוין, הוא הביא 12 ילדים. חמישה כבר אינם חיים, חלקם מתו בשיבה טובה. שמועה מספרת כי מרוב שהיה שקוע בלימודו לא ידע בעל פה את כל שמות ילדיו, ומכל מקום ברור כי ככל שהאריך ימים לא יכול היה להכיר את כל צאצאיו, המונים כיום כאלף נפש. במאי 2009 הוא זכה לראות בחייו דוד שישי, נכד לנינו. מכל מקום איש מצאצאיו לא העפיל לשורה הראשונה של גדולי ישראל ורק חתנו, הרב חיים קנייבסקי, נחשב אחד הטוענים לכתר. גם הרבנית בת שבע קנייבסקי, אשת הרב חיים ובת הרב אלישיב, שמתה באוקטובר 2011 בגיל 79, נחשבה כבעלת מעמד עצמאי בעולם החרדי, ונשים רבות שיחרו לפתחה.

מותו עשוי לסמן מפנה בחברה החרדית – אולי עד כדי סופה של מנהיגות ריכוזית יחידה, וגם אפשרות לפיצול במחנה. ברור למדי, כי סוף עידן אלישיב מסמן מעבר של מרכז הכוח הליטאי מירושלים לבני ברק, שתי ערים שההבדל ביניהן אינו רק גיאוגרפי, אלא גם השקפתי. בני ברק נחשבת ליותר פרגמטית מירושלים השמרנית, אף שאין לצפות בעתיד הנראה לעין לשינויים מרחיקי לכת בהשקפה החרדית, לפריצה של "חברת הלומדים" מלכתחילה.

על פי דעה רווחת, אם יהיה יורש רשמי יהיה זה זקן השבט הליטאי החדש, הרב אהרן לייב שטיינמן בן ה-98, שבאופן חלקי שימש בהנהגה לצד הרב אלישיב אך לא גילה עצמאות מולו; לא ברור אם וכיצד יחלקו בהנהגה גם הרב חיים קנייבסקי, הרב ניסים קרליץ והרב שמואל אוירבך, שרובם, אגב, קרובים של הרב אלישיב מקשרי נישואין.

מה שמקשה על חיזוי המהלכים הבאים, הוא העובדה שהרב אלישיב עצמו, כך על פי מקורביו, לא מינה יורש. דבר זה נובע אולי מהתכחשותו רבת השנים לענייני ציבור, לכל דבר זולת מה שכתוב בספרים העתיקים שבהם היה שקוע כמעט מאה שנים. הם משוכנעים, מכל מקום, כי "לא יכול להיות יורש טבעי למנהיג רוחני ברמתו של הרב אלישיב. הוא היה בודד בצמרת".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע צער עמוק על מותו של הרב אלישיב ואמר: "בפסיקותיו הותיר הרב אלישיב חותם עמוק על העולם החרדי ועל כלל עם ישראל. במשנתו ובלימודיו התווה הרב דרך לרבים, אשר שאבו כוחם מחוכמתו ומחריפות מחשבתו. דרכו של הרב היתה דרך של אהבת התורה ואהבת האדם, צניעות ושמירה על קדות החיים".

נשיא המדינה, שמעון פרס, פרסם הודעת אבל לאחר מות הרב: "הלך לעולמו מנהיג דגול, פוסק הלכה וגדול בעמו, גאון בתורה אשר הטביע חותם בעולם היהדות ותרם לגשר שבין גווני העם היהודי. הרב אלישיב היה אדם מצניע לכת ומרחיק ראות, תלמיד חכם וירא שמיים. דמותו של הרב חקוקה ותיזכר ככזו אשר גם כשגופו נחלש, רוחו ומוחו נותרו איתנים והוא המשיך להתמיד בתורה ולהעמיק בה. פסקיו אשר שזורים בחיי מדינתנו מהווים נר לרגליהם של רבים והשפעתו הרוחנית הורגשה בעם היהודי כולו. אני משתתף באבל המשפחה ובאבל העולם היהודי כולו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו