סוד הכיסאות האדומים של חוף בוגרשוב

בשבע בבוקר חוף גורדון ריק, בפרישמן שממה, ורק בבוגרשוב שמח. מכל אזור המרכז באים פנסיונרים לשחות דווקא כאן. את הסיבה כמעט שהצליחו להסתיר

אביבה לורי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אביבה לורי

עם עלות השחר הם מתקבצים בחוף בוגרשוב בתל אביב. מספרם לא רב, מרביתם כבר מזמן בפנסיה, הם דוברים רוסית והם יודעים את הסוד, סוד הכיסאות האדומים, עליו הם שומרים מכל משמר, פן יתגלה לאחרים. הם חוששים שאם מישהו למעלה, בעירייה או בממשלה ישמע על כך, הם בצרות.

מי שמעיר את הטיילת של תל אביב הם בעלי הכלבים, ההולכים המתנשפים והרצים שבודקים כל העת את מד הדופק שמוצמד לגופם. הם מזיעים, ולבטח כבר חושבים על החביתה והסלט הקצוץ דק שמחכים להם בבית. אולם את הנוף משלימות גם חבורות חבורות של עולים מרוסיה המנגנים את שפתם כמו שיר.

חוף גורדון ריק. בפרישמן שממה ובבוגרשוב שמחה והמולה. "הכיסאות כאן חינם", מגלה ולנטינה, קשישה בת 87 שבאה לתפוס בריזה בשבע בבוקר, את הסוד: "זאת הסיבה שכל כך הרבה רוסים באים דווקא לכאן". ולנטינה עלתה לארץ לפני שלוש שנים מיקטרינבורג, עיר בהרי אורל שמנציחה את שמה של הצארינה קתרינה (יקטרינה) הראשונה. היא לא מדברת מילה עברית, גרה ברחוב מטלון בתל אביב ונוסעת כל בוקר באוטובוס שמוריד אותה בחוף בוגרשוב. כאן היא שוחה, משתכשכת במים ובעיקר, פוגשת את החברים שלה. אחת מהן, ברכה רובל, מדברת רוסית אבל היא כבר מאוד ותיקה בארץ. בעיני הרוסים היא נחשבת לכמעט צברית. היא שזופה מאוד, לא חושפת את גילה ושוחה כל בוקר, בכל ימות השנה, שעה שלמה. היא באה באוטובוס מגבעתיים ונראית מאושרת: "יש לי איזה מחלה שהים עוזר לי מאוד", היא אומרת, "היו זמנים שכל הגברים כאן רצו לשחק איתי מטקות. היתה לי מכה מאוד חזקה, אבל עכשיו, אני כבר זקנה מדי בשביל זה".

9 מתוך 9 |
שחייני הבוקר של חוף בוגרשוב
1 מתוך 9 |
שחייני הבוקר של חוף בוגרשוב
2 מתוך 9 |
שחייני הבוקר של חוף בוגרשוב

רוב השוחים בחוף בוגרשוב הן שוחות. קבוצות קבוצות של חברות וכמה חברים שנפגשים מדי בוקר מוקדם מאוד, בים. פאני אלמנה בת 73, באה לפני עשרים שנה מיורמלה, עיר בלטוויה, הממוקמת על שפת הים הבלטי, לא רחוק מריגה. "קר מאוד בים של יורמלה", אומרת פאני, בלונדית נאה, שזופה וחטובה, "אנחנו קבוצה של חברים שכל השנה, בלי יוצא מהכלל, נפגשים כאן, שוחים, מדברים, מתווכחים ואחר כך הולכים הביתה. אני גרה בבלוך, זוג אחד גר ברמת גן, ואחרים בכל מיני מקומות מסביב. אני הולכת מבלוך לים ובחזרה ברגל. זה טוב בשביל הבריאות".

אלה גלפר, עוד מעט בת שבעים ("וכבר יש לי נינים"), מגיעה מלוד. באוטובוס. קמה ברבע לחמש ומתייצבת בשש וחצי בחוף בוגרשוב. כל יום. היא שוחה בסגנון חתירה ואחרי השחייה רצה לעבודה בתל אביב לטפל בקשיש. גם היא באה לפני 19 שנה מיקטרינבורג. "שם עבדתי בקבוצה של הנשיא ילצין".

גלפר סיפרה כי עשתה "מהפכה". לדבריה, "ילצין מהעיר שלי ועבדנו בשביל להחליף את השלטון. הייתי נוסעת בשבילו ממקום למקום בהרי אורל ומדברת עם אנשים. אפילו קיבלתי כמה פעמים מכות. ככה עשינו את המהפכה. השם שלי מופיע בארכיון במוסקווה כפעילה פוליטית. אני מאוד כיבדתי אותו והוא מאוד כיבד את היהודים". ליאוניד, אחד הגברים הבודדים בחוף בוגרשוב, בא לישראל מסנט פטרבורג לפני עשרים שנה. הוא בן 56 וחולם על פנסיה כדי שיוכל לבוא יותר לים. בינתיים הוא עדיין עובד בעיריית תל אביב ועל כן בא לחוף רק שלוש פעמים בשבוע. אבל את הסוד הוא אינו מגלה גם לממונים עליו.

בתוך ההמולה הרוסית, למרבה ההפתעה, נמצא רק זוג אחד של צרפתים. גברת בצבע בלונד זוהר מפאריס ובעל שזוף ולא מדבר. הם הזיזו את הכיסאות האדומים שלהם רחוק מהחבורה הרוסית והפנו להם את הגב. שאיש לא יעלה בדעתו חלילה שגם הם רוסים. גם עם התקשורת המקומית הם לא ששו לנהל דיאלוג. האשה אמרה שזה לא מעניין אותה, והבעל הנהן בראשו בהסכמה והפנה את ראשו לשמש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ