${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתרון התעלומה

האמת שמבעד ללוחות הזכוכית

הפרסום על אוסף התצלומים המסתורי שהתגלה במנזר נוטרדם גרר גל פניות של אנשים שזיהו עצמם. אחד הפונים הביא לפתרון החידה

47תגובות

ריימונד ודוד וחנון נישאו בחורף 1949. למחרת החתונה הלכו להצטלם בפוטו ששכן בשכונת מוסררה בירושלים, לא הרחק ממנזר נוטרדם. הם הצטלמו אוחזים עציץ ורדים. לדברי ריימונד, התמונה פותחה בשני העתקים בלבד ולמיטב זיכרונה מעולם לא מסרה אותה לאיש. למרות זאת הופיעה אותה התמונה בדיוק על גבי אחד מלוחות הזכוכית שנמצאו במנזר נוטרדם בבירה, שסיפורם פורסם לפני כשבועיים ב"הארץ".

האוסף, שנמצא בסוף שנות ה-90 בחניה תת- קרקעית בנוטרדם, כולל 207 לוחות זכוכית שעליהם הודפסו כ-1,500 תמונות שהועתקו מתמונות רגילות. תמונות חתונה, תמונות מקומטות שהוצאו מהכיס אחרי שנים, שהוסרו מהקירות או נתלשו מתעודות ישנות. בשנה האחרונה ניסינו, בשיתוף אנשי יד יצחק בן צבי, בית הספר הצרפתי למקרא ועיתונאי הערוץ הראשון איתי ורד לפענח את תולדות האוסף הזה. מי המצולמים בתמונות? למה התמונות צולמו מחדש? מי אסף את האוסף ואיך הוא קשור לנוטרדם. אחרי מאמצים רבים הצלחנו לזהות בוודאות רק שניים מהמצולמים. בעקבות הפרסומים ב"הארץ" ובערוץ הראשון קיבלנו עשרות פניות ורבים מהמצולמים זוהו. לבסוף גם קיבלנו פנייה מהאדם היחיד שיכול היה להסביר מי הכין את התמונות האלו ולמה.

לבנה ודב מסנברג התחתנו בספטמבר 1951 בבית קפה בחיפה ושם גם הצטלמו. "אין לי שום מושג איך היא הגיעה לנוטרדם. המשפחה של דב היתה מפתח תקווה, הם באו כולם במשאית עם ארבע שורות של ספסלים. רוב המשפחה שלי היתה בחיפה. לא היה לנו שום קשר עם ירושלים", סיפרה מסנברג.

צפו בסרטון על התעלומה במנזר

 

אהרון שושן זיהה את תמונת החתונה של דודתו נונה מורלי ובעלה יצחק. השניים נישאו במרוקו בתחילת שנות ה-50 ועלו ארצה רק כ-20 שנה מאוחר יותר. אולם לדברי שושן התמונה נשלחה להורי הכלה בארץ, כך שייתכן שהיא פותחה בירושלים. אבנר מזרחי זיהה בוודאות חמישה אנשים - גיסו, חבר מהשכונה, גבאי בית הכנסת ועוד. אבל ככל שזוהו יותר אנשים כך הלכה וגברה התעלומה. הם הגיעו ממקומות שונים, ללא קשר נראה לעין ביניהם. איש מהם גם לא זכר כל קשר לנוטרדם. לכך ניתן לצרף את העובדה ששתי התמונות שזיהינו לפני הפרסום היו של שני חיילים ששירתו בפלוגת יהונתן, פלוגת הגדנ"ע שלחמה בנוטרדם ב-1948. האחד, יהודה חיון, נהרג במנזר והתמונה באוסף צולמה זמן קצר לפני מותו והשני, חיים ברגר, שרד והתמונה היא של יום חתונתו, ארבע שנים לאחר מלחמת השחרור.

אבל השאלות כולן נפתרו באחת בזכות תושב ירושלים, בן 90, בשם אליהו רומנוב. בשנות ה-40 הוא היה מראשי מחלקת הצילום של ההגנה באזור ירושלים. הוא עסק אז בתיעוד של הכפרים הערביים כדי להכין תיקי מודיעין לקראת כיבושם. לאחר המלחמה היה שותף בפרויקט ענק לצילום אווירי של הארץ והכנת מפות מדויקות. תחום ההתמחות שלו הוא פוטוגרמטריה - שיטת מיפוי על פי צילומי אוויר. באותן שנים עבד במכון לפוטוגרמטריה בירושלים. שם גם פגש אשה בשם אליזבת ורקוני, ניצולת שואה מהונגריה שהגיעה לארץ עם אמה ב-1949. ורקוני היא האשה שצילמה את תמונות נוטרדם והכינה את לוחות הזכוכית. בשנים הבאות הפכו השניים לקולגות ולימים גם היו נשואים לתקופה קצרה. ב-1984 מתה ורקוני, ורומנוב נותר לספר את סיפורה ולפתור את תעלומת אוסף התצלומים.

ורקוני, מספר רומנוב, היתה מהבודדים שיצאו בחיים מתא הגזים באושוויץ. "הכניסו אותה לחדר עם הגז אבל נגמר הגז אז הוציאו אותה", אומר רומנוב. אחרי המלחמה למדה צילום ובעלי המכון לפוטוגרמטריה, שהיה הונגרי בעצמו, שכר את שירותיה כעוזרת במעבדה. היא התגוררה עם אמה בממילא, לא הרחק מנוטרדם. סיפור אוסף התמונות מתחיל מרעיון שהגתה ורקוני להגדלת הכנסתה בשעות שלאחר העבודה. "היא צילמה מחדש תצלום שמצבו היה קשה מאוד, נתנה למרטשת שתעשה ריטוש, פיתחה והכניסה לתוך מסגרת", הוא מספר. "ירושלים באותם ימים היתה מוקפת במעברות. היא לקחה את התמונה הישנה והחדשה והראתה לאנשים במעברות מה היא יכולה לעשות. אנשים באו מהגולה, רומניה, בולגריה, מרוקו, טוניס, לוב ועיראק, מכל המקומות שרדפו את היהודים, ומה שנשאר להם לפעמים זה תצלום אחד. זה היה מצרך מאוד מאוד חשוב".

אולי כיוון שהיתה פליטה בעצמה חשבה על עשרות אלפי הפליטים שסביבה והתמונות שנותרו להם. כך או כך, החלה ורקוני להסתובב במעברות שבאזור ירושלים ואחר כך בכל הארץ ולהציע לתושביהן שירותי רפרודוקציה לתמונות הישנות שהצליחו להציל מהעולם שחרב. "תאר לעצמך, לקחת דבר כזה מאדם שלא נשאר לו כלום ולתת לו תמונה חדשה", אומר רומנוב. התמונות שבאוסף מספרות לנו שהשירות התרחב להגדלות של תמונות חתונה, לתמונות של חיילים במדים ותינוקות. פה ושם גם לא יהודים נעזרו בשירותיה.

אמיל סלמן

רומנוב סייע לוורקוני לשכלל את השיטה; הוא זה שהציע להשתמש בלוחות הזכוכית במקום בפילם. התמונה הישנה והמקומטת צולמה על גבי הפלטה. אשה ששמה נשכח בינתיים עשתה עבודות ריטוש עדינות על הזכוכית שהיו משפרות את התמונה, מוסיפות אור ומחדדות את תווי הפנים. לאחר מכן, הדפיסה אותה ורקוני מחדש ומסרה אותה ללקוח. כך ניתן להסביר את סימוני האיקס מעל לחלק מהאנשים, שנועדו לסמן במי יש להתמקד בעת ההדפסה. כך ניתן גם להסביר את סימני הריטוש על גבי הזכוכית וגם את המגוון האדיר של התמונות - רבנים קשישים ממרוקו לצד יהודים מאירופה עם טלאי צהוב, חיילי צה"ל לצד תמונות מסוף המאה ה- 19.

אחרי מות אמה, עברה ורקוני, כמו צעירים ירושלמים רבים באותם ימים, להתגורר במנזר נוטרדם. שם עשתה מעין עסקה עם נזיר בשם פייר ז'אן רוג'ר. הוא אפשר לה ולרומנוב להשתמש במעבדה ובציוד צילום שעמדו ללא שימוש במנזר ובתמורה סיפקו השניים שירותי צילום לצליינים. "היינו מצלמים את הצליינים שנכנסים למיסה, מהר נכנסים לחדר החושך, מפתחים ומייבשים. הוא (הנזיר, נ"ח) בינתיים היה מושך את המיסה קצת יותר כדי שנספיק ובסוף היה מוכר לכל אחד את התמונה שלו", מספר רומנוב. אחרי שעזבה ורקוני את המנזר מצאו לוחות הזכוכית, שבעבורה היו חומר גלם בלבד, את מקומם באוסף התמונות של המנזר. שם נמצאו עשרות שנים מאוחר יותר כאשר עבר המנזר שיפוץ והאוסף הועבר לבית הספר הצרפתי למקרא.

"הכרנו קצת אחרי מלחמת השחרור, כשבאוויר היתה תחושה: מתחיל סיפור", כתב אהוד בנאי בשירו "רגעי קסם" על השנים האלו. "אני לא חשתי בזה אז, אבל זו היתה התעוררות של עם ישראל", אומר רומנוב. "זה הרגע שאנשים מכנסים את מה שנשאר להם", מוסיפה ד"ר נירית שלו-כליפא, שריכזה את פרויקט התמונות מטעם יד יצחק בן צבי, "כי עוד רגע יתחילו חיים חדשים וארץ חדשה. מה שאתם עשיתם זה לאסוף את הרסיסים האלו של העבר, לתעד אותם ולשמור אותם. כי מפה מתחיל משהו אחר".

טל שוורץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#