בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורכים במקום

אלפים בלבד בהפגנות נפרדות בת"א

הפגנה אחת, שהתיימרה לחבר שיוויון בנטל לצדק חברתי, מייצגת את השבט הלבן האולטימטיבי, בעוד השנייה, שבלטה פחות, מנסה לשנות את השיטה

99תגובות

כמה אלפים הפגינו אמש בתל אביב בשתי הפגנות שונות, האחת, שהתיימרה לחבר בין "שוויון בנטל" לצדק חברתי, התרכזה בכיכר מוזיאון תל אביב; השנייה, יוזמה של פעילי המחאה החברתית ההולכים ומתפצלים, צעדה מכיכר הבימה ועד קרית הממשלה ברחוב קפלן. הראשונה זכתה לחשיפה תקשורתית בולטת, השנייה הרבה פחות. באופן מפתיע, ההבדלים המספריים בין שתי ההפגנות לא היו עד כדי כך גדולים. הניסיון לצייר את ההפגנה במוזיאון כחיבור בין כוחות שונים במחאה לא צלח, לפחות לא הפעם. אולי זה בגלל חשדנות בסיסית כלפי קואליציה מוזרה שכזאת, של פוליטיקאים בהווה ולעתיד, אולי בגלל עייפות עקרונית מהפגנות.

 ברחבת המוזיאון היו אמש הרבה קרחות, בוודאי בהשוואה להפגנה הקודמת שהובילו אנשי "המחנה המשותף" לפני כחודש, ובה השתתפו כ-20 אלף איש. על פי הערכות, אתמול באו למוזיאון כמה אלפים בודדים. מאות שלטים מוכנים מראש, של הסיסמה "עד כאן", נשארו בצדי הרחבה, ללא דורש. פעילים של "יש עתיד" עמדו בכניסה לרחבה, וחילקו למי שהיה מוכן לקחת מדבקות וחולצות שחורות של מפלגתו של יאיר לפיד. אחוז האנשים המבוגרים היה גבוה יחסית להפגנה האחרת. המפגינים היו שקטים, מנומסים, אפילו כבויים. אף אחד מהנואמים לא הצליח להלהיב את הקהל.

סתיו שפיר, ממובילות המחאה החברתית, הצטרפה להפגנה במוזיאון. בימים האחרונים היא ספגה ביקורת קשה מצד רבים מחבריה לדרך בשנה האחרונה, שלא התלהבו משיתוף הפעולה החדש שלה עם אנשי "המחנה המשותף", איציק שמולי, ויאיר לפיד המרחף מעל. שפיר טענה שזו הדרך לפרוץ את מעגל המחאה, המצומצם השנה בהשוואה לקיץ הקודם, ונאום על צדק חברתי, ובו ביקורת על השיטה החברתית-כלכלית הקיימת, יזכה כך לחשיפה גדולה יותר. זה לא עבד. את חבריה החדשים לא מעניין לשנות את השיטה. הם מבקשים לבסס עצמם, לפני כל דבר אחר, כמובילי מחאה. את האג'נדה המדויקת אפשר יהיה לגבש בהמשך הדרך, לקראת הבחירות לכנסת או הפריימריז באחת המפלגות.

מוטי מילרוד

בהפגנת "הצדק החברתי" השתתפו כאלפיים אנשים, ובסופה היו גם עימותים עם המשטרה. במידה רבה, אלה אותם מפגינים שחזרו והפגינו הקיץ ברחובות במחאה על המדיניות הכלכלית של הממשלה, המשך ישיר של מחאת הקיץ שעבר. מבחינתם, ההתרכזות ב"שוויון בנטל", המופנית נגד חרדים וערבים, היא דוגמה מוצלחת להחרפת המחלוקות, לשיסוי קבוצות חברתיות זו בזו.

הרגע המעניין ביותר בהפגנה במוזיאון היה כנראה כאשר כמה מאות מפגינים מההפגנה השנייה הגיעו אף הם לרחבת המוזיאון, בדרכם לקרית הממשלה ברחוב קפלן. "הון-שלטון במוזיאון", הם קראו ושרקו במשרוקיות, בניסיון לערער מעט את ההפגנה המנומסת. המפגינים במוזיאון הביטו בהם כלא מבינים. "טייקונים? מה זה בדיוק אומר? מה הם רוצים?", אמר אחד המפגינים כאן. זו היתה פרובוקציה של רגע, אבל היא הדגימה היטב את ההבדל בין שני האירועים: האחד מנסה לייצג את המעמד הבינוני השבע, השבט הלבן האולטימטיבי; השני, גם הוא ברובו של מעמד בינוני, אבל לפחות כזה שעדיין מדבר על הצורך בתיקון יסודי של השיטה הקיימת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו