בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים

פרק נוסף בסיפור על ייאוש והונאה

תפנית נוספת בסיפורה של משפחה שנקלעה לחובות עצומים, קורא שביקש לעזור ומצא עצמו מרומה, והדילמה - האם אפשר לשפוט אנשים שאלה חייהם

57תגובות

זה תקופה ארוכה שמאחורי סיפור שהובא במדור הזה מתחוללת דרמה רוויית רגשות ויצרים, שקשה מאוד לעשות בה סדר. הסיפור הובא כאן לראשונה לפני כשנה, ותפס תפנית בלתי צפויה. אנו מביאים כאן את השתלשלות הפרשה ואת הדילמות המוסריות והרגשיות הקשות שעוררה.

תחילתה של הפרשה ב-21.9.11. תחת הכותרת "לחובות אני עבד" פורסם כאן סיפורה של לאה (שם בדוי) גננת בת 50 מירושלים. בעקבות שני אירועים מוחיים שעבר בעלה של לאה, שגררו השבתה מעבודה, הם לא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתה, איבדו את ביתם, צברו חובות ונפלו לבור ששמו השוק האפור. החיים נהפכו לסיוט מתמשך, שאותו משתדלת בכל כוחה להסתיר מהורי הילדים שבגנון שלה. אלה, סיפרה, אינם מעלים בדעתם שיש ימים שבהם אינה יכולה לקנות אפילו לחם.

כשפורסם הסיפור, לפני כשנה, הם היו חייבים 120 אלף שקלים לחמישה לווים שונים, וזאת אחרי שכבר החזירו לאורך השנים כ-900 אלף שקל. הקרן נשארת יציבה, הריביות השתוללו ובאופק לא נראה סיכוי לסגור את החוב. האשה שעמה נפגשתי היתה מקסימה, שדופה, מתאמצת להסתיר את השיניים החסרות בפיה, ונטולת כל תקווה. את הפנייה לשוק האפור, למרות הסיכונים הידועים, הסבירה במלים אלה: "כשאין ברירה, כשההוצאה לפועל נושפת בעורף, כשהבנקים לא מוכנים לתת שקל הלוואה ובמקרר אין אוכל, זה המקום היחיד שאליו אפשר לפנות". לסיוע בשכר דירה מהמדינה לאה אינה זכאית, שכן היא עובדת לפרנסתה, גם לא לסיוע מהביטוח הלאומי.

מיכל פתאל

"אני מרגישה שאני חיה לחינם", אמרה אז. "רוצה למות. רק כשאני אסיים עם השוק האפור נוכל לנשום". שנים ארוכות הם היו נתונים במכבש לחצים בלתי נסבל וחיים תחת פחד - בשוק האפור אין סנטימנטים כשיש איחור של יום אחד בתשלומים.

ואז כמו נס, הופיע ר'.

התפנית

אחרי פרסום המדור התקשר אדם שביקש להישאר בעילום שם. סיפר שהוא איש עסקים בפנסיה ושהוא מבקש לגייס את הסכום הנדרש בעבור לאה כדי להחזירו לשוק האפור. היו לו שני תנאים. האחד שהכסף שיעביר יסגור את כל החוב, והשני שבני הזוג יחזירו את ההלוואה בתשלומים הוגנים, שכן את הכסף הוא מגייס מחברים וצריך להשיבו. ר' הצליח לגייס 40 אלף שקלים. אז התגייס גם דני ליבנה מחברת "אובליגור". המטרה היתה להביא לסגירת מחיר הקרן כולו, שהרי אחרת התורם לא מוכן לתת שקל. אחרי תחשיב מדוקדק ופנייה להלוואה חיצונית ממוסדת גויסו עוד 20 אלף שקלים, ביחד מחצית מהחוב. כשישבנו יחד וחשבנו מה עושים עלה הרעיון לנסות ולבקש מאנשי השוק האפור לוותר על מחצית מחיר הקרן ולסגור את החוב סופית. שרשרת של דברים טובים קרתה כאן, אמרנו, מי יודע, אולי יקרה נס והם יסכימו.

בעלה של לאה, שנשלח למשימה, חזר והודיע בשמחה שאנשי השוק האפור הסכימו. 60 אלף שקלים הועברו להם (כאמור, נוסף ל-900 אלף ששולמו לאורך השנים) ובזאת, כך אמר, תמה ההשתעבדות לשוק האפור. במקביל נחתם הסכם בינם לבין ר', שעל פיו הם מחזירים במשך חמישה חודשים 2,000 שקלים לחשבונו ואחר כך 4,000 שקלים בחודש עד לכיסוי ההלוואה. אחרי שלשוק האפור שילמו 16,000 אלף שקל כל חודש - המשימה הזאת היתה אמורה להיות פשוטה. ב-14.12.11 - תחת הכותרת "כשחלומות מתגשמים" - עידכנו את קוראי המדור בסוף הטוב. אלא שאז חלה התפנית.

לאה ובעלה העבירו לר' 2,000 שקלים בחודש הראשון, וזהו. מכאן והלאה הם פשוט לא שילמו את החוב. טון הדיבור בשיחות עמם כבר נשמע אחר לגמרי - כשענו לטלפונים. הם התחמקו, הבטיחו, שיקרו. גם אני, החתומה כעדה לקיומו של ההסכם, נעניתי בגסות ובטריקות טלפון. הבעל העובד היום כנהג מונית אמר למשל בפסח שחשוב לו יותר לקנות מתנות לחג מאשר להחזיר את הכסף. קשה לתאר במלים את אי-הנעימות מול ר', קורא תמים וטוב לב שיצא מגדרו כדי לעזור לזוג האומלל, את תחושות האשמה ומפח הנפש של עיתונאית, שרואה את עצמה לא רק כמדווחת אלא גם כמי שמנסה ללוות את מושאי הכתבות עד לפתרון בעיותיהם.

לפני חודש נעתרה לאה לתחינות שלנו והואילה להעביר מכספי תשלומי ההורים 2,000 שקלים לחשבונו של ר', אולם ר' עצמו כבר זועם ומאוכזב, ובצדק. הוא אמור לקבל עכשיו 4,000 שקלים בחודש ובטח שלא את כאב הראש הכרוך במרדף אחר הכסף.

השבוע הוא שיגר מייל כועס ובו הוא תובע בחזרה את מלוא סכום ההלוואה לאלתר. בני הזוג לא עמדו בהסכם, כתב, ולכן ההסכם מבוטל.

אלא שבמקביל למייל שלו הגיע מכתב מלאה.

האמת

נדרשו כמה קריאות במכתב, אשר באותיות צפופות ובמלים מצמררות מתאר מציאות חמורה בהרבה. "בעלי שיקר לכם", כותבת לאה, "מסתבר שהוא לא החזיר את הכל, הוא לא קיבל שום הנחה מהשוק האפור ושילם רק חצי. הוא פחד שלא תיתנו לו את הכסף אם יגיד את האמת והוא עדיין משלם ריביות וגם נשארנו תקועים עם ההלוואות. לי כבר אין מה להפסיד בחיים. אני רק דואגת לבן שלי, שבגיל 26 תקוע כערב להלוואות". והיא מגדילה לעשות ומבקשת שנעזור לה. "אני חייבת לשתף אותך למרות שאת לא עושה בשבילי מספיק. המצב שלי הולך ומחמיר. אני לא משלמת מסים, הכל לפני ניתוק ולפני הכל העברתי כסף לר', כי אין לי כוח לטלפונים שלך. לשנה הבאה נרשם לי ילד אחד בלבד ואני אהיה ברחוב כי גם שכירות לא אשלם".

אז מה עושים עכשיו? כשזו תמונת המצב איזה סיכוי יש שר' יקבל את כספו? בני הזוג ביצעו מה שנראה כהונאה, אבל איך אפשר לשפוט אנשים שכך נראים החיים שלהם? ובעיקר מה יהה על אנשים ישרים במצוקה אשר עתה ספק אם מישהו מאתנו ירשה לעצמו להיחלץ לעזרתם. מה אתם הייתם עושים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו