טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בזרם הסופי מתפללים נגד הזרם

פרשנות דתית עדכנית לצד השפעות מיסטיות הקימו על הזרם הסופי אויבים רבים, גם בישראל. בימים אלה מתמודדים הסופים המעטים החיים בנצרת עם הקצנת האלימות מצד הזרם הסלאפי השמרני, אולם נחושים להמשיך בדרכם המתונה

תגובות

במשך עשרות שנים קיימו בני הזרם המיסטי הסופי בנצרת טקסי דת הכוללים שירה ונגינה, ולא העלו בדעתם אילו סכנות צפויות להם.

בעת האחרונה רודפים הסלאפים, זרם איסלאמי שמרני וכפייתי יותר, את ראשי הקהילה הסופית בארץ, במטרה למנוע מהם לחיות על פי דרכם, כך מספרים גורמים בקהילה המוסלמית, ומוסיפים כי הדברים הגיעו עד כדי תקיפות פיזיות של ממש.

"אנחנו מבקרים בקברים של קדושים, והם אומרים לנו שזה אסור; אנחנו שרים בתפילותינו והם טוענים שאסור להשתמש בכלי נגינה. אני סבור שיש לקיים דו שיח עם ישראלים ועם יהודים, משום שהנביא מוחמד נהג לקבל משלחות של שבטים יהודיים, אבל הסלאפים מתנגדים לכך", אומר השייח רסאן מנאסרה, בן 44 מנצרת, ראש המסדר הסופי הקאדרי בישראל.

מנאסרה, אב לחמישה, מספר על תקרית שבה תקפו סלאפים אותו ואת בניו במכות ודחפו את אשתו, העוסקת בהוראת איסלאם לנשים. בעקבות איומים שספג ואחרי שביתו רוסס בגז מדמיע, החליט לבלות שבועיים במדיטציה, כדי שגורלו לא יהיה כגורל השייח עבד אל-עזיז בוכארי מירושלים, שלקה בהתקף לב קטלני בגיל 61 אחרי שנפל קרבן למתקפות דומות.

תקריות אלה משקפות את הסלמת העימותים בין הזרמים המוסלמיים הפרוגרסיביים ובין הזרמים הקנאים יותר. במצרים הרסו סלאפים מקדשים סופיים; בתוניסיה נפצעו עשרות בני אדם בידי סלאפים שהתפרעו בגלל יצירות אמנות שלא היו לרוחם. פרשנים פוליטיים תולים את האחריות לשפיכות הדמים בסוריה בפעילי הג'יהאד.

עבדאללה שמא

מספרם של הסלאפים והסופים בנצרת קטן ביותר. לדברי מנאסרה, פעילות הסלאפים ממומנת על ידי מדינות זרות, ובהם סעודיה. ממחקר שערך פרופ' חאלד חרוב, חוקר המזרח התיכון באוניברסיטת קיימברידג', הסלאפים הפלסטינים מורכבים ממיעוט קיצוני אלים שתפישתו את האיסלאם קשורה לווהאביזם הסעודי, ומרוב מתון בעל תפישה חברתית ודתית שמרנית.

הסופים ידועים בטקסי הדרווישים המחוללים, הכוללים ריקודים וסיבובים מהירים, אך בני העדה בנצרת לא מקיימים טקסים אלה. הם מקפידים לקיים את החוק האסלאמי, ועורכים טקסי תפילה המשלבים שינון בקול של קריאות דתיות (המכונות "זיקר") בליווי נגינה ואמירת דברי שירה. לעתים קרובות משווים את תפילותיהם לטקסים קבליסטיים. על פי מסדר הקאדרי, שבראשו עומדים מנאסרה ואביו, עבד אל-סאלאם, מטרתו של הג'יהאד, המאבק הגדול של האיסלאם, הוא להשתלט על האגו, על השנאה, ועל דחפים של תוקפנות פיזית ואלימות מילולית. בשל דעות אלה, כמו גם העובדה שהם מתירים לנשים ללמד איסלאם, מתנגדיהם רואים בהם כופרים.

הם מכונים "משתפי פעולה" בגלל הקשרים שהם מקיימים עם יהודים. מנאסרה מעורב בפעילויות המשותפות לשתי הדתות. הוא מקיים פגישות משותפות עם רבנים ועם מנהיגי העולם, ומפגשים מוסיקליים הכוללים קריאות סופיות, עם מוסיקאים יהודים דוגמת יאיר דלאל. מנסרה עונה למבקריו ואומר שהנביא מוחמד עצמו דגל בשיתוף פעולה בין דתות שונות. גם הזרמים המיסטיים היהודיים והמוסלמים בקהיר, בבגדאד, בדמשק, ובמרוקו של ימי הביניים שיתפו פעולה זה עם זה. שיתוף הפעולה בין דתות עוזר גם לערבים, הוא אומר. "עלינו לדבר איתם על זכויות הערבים בישראל ועל זכויות הפלסטינים. מוסלמים יכולים גם ללמד את היהודים מהם הקודים התרבותיים לעשיית שלום באיסלאם. לא ניתן לפתור את כל הבעיות או לכונן אמון הדדי באמצעות פוליטיקה".

האיומים החלו לזרום לפני כעשור, כאשר עשרה סופים מנצרת החליטו לקדם את מה שהם מכנים "איסלאם מתון" באמצעות טורים בעמודי הדעות בתקשורת, ושיעורים שבהם נלמדו טקסטים ומסורת אסלאמית. בראש הקבוצה עמד מנאסרה, בעל תואר ראשון בלימודי האיסלאם והמזרח התיכון, תואר שני בספרות ערבית ותעודת הוראה של חוק המשפחה האיסלאמי. כמו כן, קיבל תואר שייח מידי השייח בגדאדי.

הקבוצה הצליחה למשוך מאמינים ופנתה גם לאוכלוסייה היהודית, והאיומים הפכו למעשי אלימות. ענת לב אור, מורה לפילוסופיה סופית ויהודית, היתה עדה להתנפלות של אספסוף על בנו המתבגר של מנאסרה, אשר ניסה להגן בגופו על אחיו הקטן.

האימאם מחמוד אבו-קאדר ממזרח ירושלים גינה את אלימות הסלאפים בנצרת ובירושלים. "דרכם של הסופים אינה מקובלת על מוסלמים רבים, אבל החוק האיסלאמי אינו מתיר אלימות שכזו", אמר. "הסלאפים מתנגדים לזרמים רבים, לא רק לסופים. הם תוקפים באלימות את כולם. הם חושבים שרק הם מוסלמים אמיתיים".

ממדיו של הסכסוך הסופי-סלאפי בישראל אינם ברורים, משום שהסופים אינם מסגירים את מנהיגי הסלאפים לידי המשטרה או לידי המועצה הערבית העליונה, מחשש לפעולות נקם.

לא ניתן היה לאתר מנהיג סלאפי, כדי לקבל תגובה.

התנועה הסלאפית בישראל אינה מאורגנת, אך לדברי פרופ' יצחק וייסמן מאוניברסיטת חיפה, המתמחה בזרם הסופי, מרבית התנועות האיסלאמיות דוגלות בעקרונות הסלאפיים ורואות בסופים "סוטים מדרך האסלאם", אף ש"הסופיזם מבוסס על כתבי ומסורות האיסלאם והזרם הסופי היה חלק מהאיסלאם מאז ומתמיד".

יש עדויות לקיום הזרם הסופי ברמלה ובירושלים עוד במאה השמינית לספירה. בהמשך התפתחו מרכזים סופיים בצפת ובחברון. ירושלים היתה תמיד מוקד עלייה לרגל. בימינו ניתן למצוא עשרות מקדשים וקברים סופיים בירושלים ובגדה המערבית.

בימינו יש כמה מאות חברי מסדר פעילים ואלפי חסידים שמקיימים את טקסי הדת בבתיהם או בבתי תפילה בירושלים, בנצרת, בעכו, באום-אל-פחם ובבאקה-אל-גרבייה.

לדברי וייסמן, הזרם הסופי על מסורותיו השונות אינו נפוץ בישראל מאז שהוגלו המנהיגים המוסלמים במלחמת השחרור. "עם התחדשות הקשרים בין המוסלמים בישראל לבין קרוביהם בגדה ובעזה, החלה שוב התאוששות".

עבדאללה שמא

הסופים בנצרת סובלים לא רק מאיומי הקיצונים אלא גם מתנאי מחיה קשים, וזאת משום שהממשלה אינה משקיעה בפיתוח שכונות ערביות, אומר המדריך הסופי חאלד אבו-ראס. לדבריו, העיר הערבית הגדולה במדינה, שאוכלוסייתה מונה כמעט 74 אלף ומתוכם 69.5% מוסלמים, נאלצת להתמודד עם אבטלה, צפיפות, מחסור בשטחים ירוקים ושירותים עירוניים לקויים. הסופים מנצרת מצהירים שימשיכו לפעול כרגיל למרות העוני, האיומים והאלימות.

כעשרים מבני משפחת מנאסרה וחברי הקהילה הסופית התכנסו באחרונה בסעודת שבירת צום הרמדאן בבית המשפחה. אחרי הארוחה נטל לידו הבן הבכור עוד וניגן יצירות קלאסיות של אום כולתום ומוחמד עבד אל-ווהאב. בני העדה המבוגרים שרו שירים מסורתיים על הנביא מוחמד. אחד הפעוטות רקד תוך הנפת ידיים וסבו ניגן בתוף מרים ענק. אב המשפחה, לבוש בגד מסורתי, נכנס בצעדי ריקוד לתוך מרכז המעגל ובירך בתנועות ידיים רחבות את הנוכחים.

כעבור כמה ימים, עם סיום צום בתשעה באב, הצטרפו כמה מעמיתיו היהודים של מנאסרה לסעודה בבית המשפחה. "פעילותנו לא מחלישה אלא רק מחזקת אותנו", אמר מנאסרה.

"יש שלושה סוגים של דתיים" הוא מסביר, ומצטט בדבריו את ראביה אל-עדאוויה, קדושה סופית, "עבדים שעובדים את האל מתוך יראה, סוחרים שעובדים את האל לשם רווח, ואנשים חופשיים שעובדים את האל באהבה. זו הדרך", אמר, והוסיף: "הקיצונים סבורים שיש לעצור בנו בכל דרך אפשרית. אבל אנחנו לא נעצור".

שתי דרכים אל אותו אל | צבי בראל

"הסופיות אינה כת מאורגנת שאת עיקריה ניתן לרכז לשיטה מסודרת. היא מתגלה בצורות שונות במחוזות שונים", כך תיאר, ולא הגדיר, המזרחן הגדול איגנץ גולדציהר את העדה הסופית. התיאור אכן הולם את הזרמים השונים באיסלאם אשר חוו השפעות הלניות, הודיות או פרסיות - כל אחד על פי מחוז התבססותו. שילוב עקרונות פילוסופיים אפלטוניים ובודהיזם ביסודות האיסלאם הם רק חלק מן המאפיינים של התיאולוגיה שפיתחו המסדרים הסופיים, שחלקם החל להתגבש עוד במאה ה-9 לספירה והיום הם מקבצים סביבם מיליוני חסידים. יסוד הסופיזם הוא באמונה עמוקה, שאחד מגדולי הסופים, ג'ונייד מבגדאד, הגדיר כ"תחושה שהאל יהפוך אותך למת עבור עצמך, ויעשה אותך חי בתוכו". המאמץ להגיע לטראנס שבו המאמין "מתאחד עם האל" יכול להתגשם בדרכים מגוונות. כך למשל מוכרים הדרווישים הרוקדים במצרים ובטורקיה, או הדרווישים המזמרים והמחוללים בהודו. הרעיון הוא להזכיר את שמו של האל פעמים רבות תוך כדי ריקוד ושירה, עד שהמאמין מגיע לתחושת האחדות.

אי-פי

אולם הסופיות איננה רק דרך חיים. היא החלה בנזירות איסלאמית (שמה של התנועה נגזר מן המילה הערבית "צוף" שמשמעה "צמר", כסמל ללבושם הפשוט של הסופים הראשונים) והתפתחה למערכת תיאוסופית מסועפת, שהפכה את החסידים הסופיים לדמויות מופת, ואחר כך לקדושים. קדושים אלה העניקו למסדרים השונים את שמם ואתרי קבורתם הפכו למקום עלייה לרגל למיליוני מאמינים. במצרים למשל, מעריכים כי בין שישה לעשרה מיליון מאמינים הם סופים, ובטורקיה המספר כנראה גדול עוד יותר. הסופיות הפכה לכוח פוליטי רב עוצמה. בזכות נאמנות של חסידי המסדרים למנהיגיהם, הם יכלו לשמש כוח בשירות השלטון או לחילופין יריב רב עוצמה.

לעומתם הסלאפים - ששואפים לנהל אורח חיים שמרני שקרוב לזה שהיה נהוג בתקופת הנביא מוחמד ויורשיו - רואים בסופיות סטייה חמורה מהדת, ולאורך ההיסטוריה ניהלו מלחמה נגד הסופים ומקומותיהם הקדושים. גם הסלאפיות איננה כת או ארגון מגובש, ויש בה דרגות שונות של קנאות דתית שברובה איננה אלימה, לצד ארגונים שאינם בוחלים בשיטות טרור כדי להשתית את אורח חייהם. לכאורה, גם האחים המוסלמים במצרים יכולים להיחשב לזרם סלאפי מתון, אם כי הם מגדירים עצמם כ"איסלאם אמצעי", כלומר מתון מן הסלאפיות של האיסלאם הווהאבי בסעודיה, אבל נוקשה יותר מן הסופים. "סולם הקנאות הדתית" תלוי לא רק במידת האמונה, אלא גם במנהג המקום. כך למשל הטליבאן באפגניסטאן ופקיסטאן עונים על הגדרת הקנאות, אולם אורח חייהם הקיצוני אינו פועל יוצא של יסודות הדת בלבד, אלא נשען על מנהגים שבטיים שלעתים זכו למעטה קדושה דתית.

המאבק בין הסלאפים שמבקשים לדבוק בכתבי הקודש כלשונם, לבין הסופים, שדרכי פולחנם והתיאולוגיה שלהם גמישה וניזונה ממקורות לא איסלאמיים, הוא למעשה מאבק על "האמת". וכמו בכל מאבק על "האמת", הדבר האמיתי היחיד שבא לביטוי הוא הדם שנשפך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות