בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתיחת שנת הלימודים

הדילמה הקשה של ההורים

השמחה מחוק חינוך חינם מגיל 3 מהולה בחרדה מפני היחס הבלתי אפשרי של שני אנשי צוות על 35 ילדים. ההתלבטות אם ליהנות ממימוש זכותנו האזרחית או להמשיך ולשלם על חינוך פרטי מעולם לא היתה גדולה יותר

29תגובות

הילדה שלי רק בת שלוש וחצי, רחוקה עדיין מהיום הראשון בכיתה א', אבל כבר הזלתי דמעות פעמיים ביום הראשון שלה ללימודים - ביום הראשון בפעוטון, וביום הראשון בגן הפרטי שאליו הלכה בשנה שעברה. הבוקר כנראה אזיל דמעות בפעם השלישית. היום היא אמורה להיכנס לראשונה לגן עירוני, גן טרום-טרום-חובה, בזכות אחת ההמלצות היחידות מדו"ח טרכטנברג שאכן יצאו אל הפועל.

אבל השמחה על ההישג העיקרי של מחאת קיץ 2011 , חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש, נמהלה די מהר בחרדה הגדולה מפני המשמעות של החלום שהתגשם. כן, גן הילדים השנה לא יעלה כסף. חסל סדר מרתפים וקומות קרקע טחובות עם חצרות עלובות מלאות מפגעים בטיחותיים ב-3,000 שקל לחודש ויותר. מעתה - כיתות מוארות, רחבות ידיים, צעצועים חדשים, ארגז חול נקי. וכל הטוב הזה מתחלק בסך הכל בין 35 ילדים, המופקדים בידיהם האמונות של שני אנשי צוות. מדובר ביחס מטריד ביותר, אין הורה שלא יודה בכך. 17.5 ילדים על כל מטפל או מטפלת הוא יחס בלתי אפשרי, כאשר מתעורר ריב בחצר, כשהילדים אוכלים או כשהם עייפים וצריכים תשומת לב וחיבוק.

ההתלבטות האישית שלנו הפכה קונקרטית כאשר התברר לנו לפני כשבועיים כי התפנה לבתנו מקום בגן אחר, לא-ציבורי, ומבוקש מאוד. גן קואופרטיב, שמנוהל על-ידי קולקטיב הורים, ובו 24 ילדים וארבע נשות צוות. לא חינם, לא מאחורי הבית, אבל גן שיכול לתת יחס אישי יותר, פשוט משום שיש לגננות יותר זמן, והן לא נאלצות לעסוק בשינוע עדרים ממפגש בוקר לשעת חצר וחוזר חלילה.

אז מה נעלה יותר? לשאת באורך רוח חצי גן עירוני עם גננת וסייעת שצריכות מדי יום להתמודד עם עדר ילדים, אבל לממש את זכותנו כאזרחים שסוף-סוף עושים משהו עבורם, עדיין לא מספיק, אבל לפחות בכיוון הנכון? או לצאת חמוש ב-3,000 שקל לחודש מול ים הייסורים הכלכליים והטכניים, ולהעניק לבתנו חינוך - כנראה - טוב יותר? האם הגן העירוני יגזור עליה גורל של אזרחית צייתנית, כזו שתלמד בגיל צעיר את חוקי הג'ונגל ותהפוך לקונפורמית? או שהוא דווקא יעזור לה להיות עצמאית יותר ופחות מפונקת? ואולי דווקא בגן ההורים-המעורבים היא תלמד מתוך דוגמה אישית לקחת את גורלה בידיה, לדעת שהמדינה תוכל לתת לה רק מעט ממה שהיא צריכה באמת, ושכל אחד צריך בסופו של דבר לדאוג לעצמו?

במאמר ב"ניו יורקר" מהחודש שעבר מצטט העיתונאי מלקולם גלאדוול את הכלכלן אלברט הירשמן, שמשתמש במעורבות ההורים בבית הספר של ילדיהם כדוגמה למודלים שונים של התמודדות האזרחים עם שקיעתם של המוסדות. הירשמן מבחין בין אסטרטגיית "אקזיט", בה שולחים ההורים את ילדיהם לבית ספר פרטי כאשר אינם מרוצים מבית הספר הציבורי-האזורי, לבין אסטרטגיית "השמעת קול", בה שולחים ההורים את ילדיהם דווקא לבית ספר הציבורי-האזורי ה"גרוע", אך מצטרפים לוועד בית הספר ומנסים לפעול לשינוי. במובן של בתי ספר, הדוגמה עדיין רלוונטית יותר לאמריקה, אבל כשמדובר בגנים, אנחנו בהחלט כבר שם.

הבוקר מתחילה שנת הלימודים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, ערב קודם, אני עדיין לא יודעת לאיזה גן זהר תלך, ואם נבחר לעשות "אקזיט" מהמערכת הציבורית, או להישאר בתוכה ולנסות להשמיע את קולנו. אבל אני יודעת שהחוויה המתסכלת הזו תחזור על עצמה גם בשנים הבאות, בווריאציות שונות. כנראה שזוהי המשמעות האמיתית של הורות - להזיל דמעה בכל פעם שאתה מרגיש שאתה רוצה לתת לילד שלך את הירח, אבל שעל פני כדור הארץ חייבים להתפשר. ואולי צריך פשוט להקשיב לקומיקאי האמריקאי לואי סי.קיי, שבאחד הפרקים של סדרת המופת שלו, אמר באסיפת הורים בבית הספר של הבת שלו, בתרגום חופשי: "אפשר לנסות לשפר את זה קצת, אבל בסופו של דבר בית ספר הוא מקום מבאס. זה הטבע שלו".

אילן אסייג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו