בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעודת בגרות כחולה

תחנת המעבר החינוכית של תושבי מזרח ירושלים בדרך לקבלת עבודה בישראל

בשנים האחרונות גדל מספרם של תושבי הבירה הפלסטינים שלומדים לבגרות של משרד החינוך כדי להתקבל ללימודים במוסדות אקדמיים ישראלים

49תגובות

מערכת היחסים בין יהודים לערבים בירושלים נעה בשנים האחרונות בשני מסלולים מתנגשים. הלינץ' בכיכר ציון לפני כשבוע וחצי הוא רק סממן להתגברות מעשי האלימות והתקיפות הגזעניות בבירה. אולם בה בעת קיימת גם תופעה הפוכה - ודרמטית לא פחות - תהליכי ישראליזציה של החברה הפלסטינית במזרח העיר. שיאה מתבטא בתחום החינוך: יותר ויותר צעירים פלסטינים שואפים ללמוד במוסדות אקדמיים ישראליים, וכתוצאה מכך נרשמת עלייה חדה במספר תושבי מזרח העיר שניגשים לבגרות של משרד החינוך.

משרד החינוך לא הצליח להציג בפני "הארץ" נתונים מדויקים על מספר הנבחנים הפלסטינים ממזרח ירושלים. עם זאת, לפי הערכות, בשנים האחרונות נרשמה עלייה של עשרות אחוזים. רוב הפלסטינים שניגשים לבגרות הישראלית המותאמת לציבור הערבי-ישראלי עושים זאת לאחר לימודים באחד ממכוני הלימוד האקסטרניים הרבים שנפתחו בשנים האחרונות במזרח העיר. בשנה החולפת אף החל לפעול במזרח ירושלים בית ספר פלסטיני פרטי שמגיש לבחינות הבגרות הישראליות בלבד.

כל העוסקים בתחום, ישראלים ופלסטינים, מסכימים שגם אם השינוי נובע מסיבות טריוויאליות כגון שאיפה למקום עבודה טוב יותר או רצון שלא להתעכב במחסומים בדרך לאוניברסיטאות הפלסטיניות - תוצאת התהליך יכולה להיות שינוי עמוק בזהות החברה הפלסטינית במזרח העיר. שינוי שכזה, בתורו, עשוי להיות בעל השלכות מדיניות מרחיקות לכת.

"אם אני צריכה להסביר את התופעה במלה אחת: זו ‘הישרדות', אומרת ד"ר אסמהן מצרי-חרזאללה, חוקרת של המגזר הערבי במכון ירושלים לחקר ישראל. "החסמים במערכת גורמים לישראליזציה. תקרת הזכוכית בשוק העבודה הירושלמי עבור פלסטינים היא מאוד נמוכה". להערכת מצרי-חרזאללה, כיום פועלים במזרח ירושלים לא פחות מעשרה מכונים פרטיים שמגישים בכל שנה עשרות רבות של תלמידים לבגרויות הישראליות.

אחד מהמכונים האלו הוא מכללת אנתא מענא שפועלת בשיח ג'ראח. "יש לנו היום בין 60 ל-70 תלמידים וזה מתרחב", אומר מנהל המכללה, עבד אבו רמילה. לדבריו, התלמידים חושבים שהבגרות הישראלית יותר קלה מהתאוג'יה (הבגרות) הפלסטינית: "בבגרות הישראלית יש יותר גמישות, יש מיקוד ואם לא עוברים אפשר לחזור על הבחינה. אין את זה בתאוג'יה".

כדי להבין את ממדי המהפכה, צריך לחזור לשנים הראשונות שלאחר כיבוש מזרח ירושלים. בספטמבר 1967, כאשר ביקשה ממשלת ישראל לפתוח את שנת הלימודים במזרח ירושלים על פי תוכנית הלימודים הישראלית, סירבו לכך בתוקף המנהלים, המורים וההורים. במקום פרצה שביתת חינוך שנמשכה שנתיים, עד שממשלת ישראל ויתרה והסכימה להחלת תוכנית הלימודים שהיתה נהוגה בירדן. עם הקמת הרשות הפלסטינית בשנות ה-90, זו הוחלפה בתוכנית הלימודים של הרשות ובמבחני התאוג'יה. ניצחון זה נחשב כשלב חשוב בשמירה של האוכלוסייה הערבית בירושלים על זהותה הפלסטינית.

ההתנגדות לתוכנית הלימודים הישראלית בבתי הספר נמשכת גם כיום, ומלבד רשתות החינוך הפרטיות שמקורן בגליל (הבולטת שבהן היא מכללת סכנין) שפתחו בתי ספר במזרח ירושלים, אין כמעט בתי ספר תיכוניים שמגישים לבגרות ישראלית. כמה מבתי הספר הפרטיים מלמדים אף לקראת הבגרות האמריקאית, הבריטית או הצרפתית אך לא הישראלית. ההתנגדות לבחינות הישראליות מגיעה בעיקר מכיוון משרד החינוך הפלסטיני, ויש שאומרים כי ברשות מודאגים מאוד מהתהליך ומבקשים למנוע אותו. באחרונה אף החלו לשקול ברשות רפורמה בתאוג'יה, בין היתר כדי לבלום את תהליך הישראליזציה בירושלים.

למרות ההתנגדות, בשנים האחרונות החל לפעול בבית חנינא בית ספר פרטי בשם רנסאס, שתוכנית הלימודים שלו מכוונת לבגרות הישראלית. "האוכלוסייה צריכה גם שפה וגם כלים להתמודד עם המציאות שלה. אנחנו רואים שיש עוד בתי ספר שהולכים בעקבותינו", אומר מנהל בית הספר עלאדין ג'אבר. בשנה האחרונה נתמך בית הספר על ידי קבוצת היזמות החברתית פרזנטנס ישראל. "אין ספק שבית הספר זיהה כאב אמיתי בקרב התושבים, וזה אינטרס של החברה הישראלית שיהיה שינוי בתחום הזה", אומרת מנכ"לית פרזנטנס ישראל, נורית צור.

תופעת הישראליזציה בחינוך בירושלים מתבטאת גם בגידול במספר הסטודנטים המזרח ירושלמים שלומדים באוניברסיטה העברית ומכללות ישראליות בעיר ומחוצה לה. מאז שנת 2000 גדל שיעור הסטודנטים הפלסטינים בפקולטה למדעי הטבע ובפקולטה למדעי הרפואה באוניברסיטה העברית מאחוז אחד לעשרה אחוזים. לפני כחמש שנים הם אף הקימו לעצמם תא סטודנטים עצמאי, ווטן, שפועל בנפרד מארגוני הסטודנטים של הערבים אזרחי המדינה.

אחת הסיבות לתופעה היא העובדה שמוסדות האקדמיה הישראליים לא מכירים בבגרות הפלסטינית בקבלה ללימודים. בשלב מאוחר יותר, גם מי שסיימו בהצטיינות את לימודיהם באוניברסיטאות הגדה צריכים להילחם כדי שישראל תכיר בהכשרתם. בשנה האחרונה מנהלת קבוצה של עשרות רופאים שסיימו את לימודיהם באל-קודס מאבק במשרד הבריאות שמסרב להכיר בהם כרופאים. זאת אף על פי שבוגרי האוניברסיטה הפלסטינית משיגים תמיד ציונים גבוהים מאוד במבחני ההסמכה הישראליים.

רפורמות החינוך "עוז לתמורה" ו"אופק חדש" גם מחייבות גננות ומורים לקבל תארים ישראליים. מאות רבות של מורים נאלצים לכן לעשות הסבה במכללות ישראליות. "אנשים אומרים לעצמם למה אני צריך ללמוד שבע שנים אם אני יכול ללמוד ישר במכללה ישראלית?", אומר חוסם וותד, מנהל המינהל הקהילתי בבית חנינא. "סיימתי את התאוג'יה בציון 96, אבל זה לא משנה כלום לאוניברסיטה", אומרת הנאדי קוואסמי, בת 25 מבית חנינא שלמדה תקשורת ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית. "לא רציתי לעשות שנה מכינה, אבל בסוף הצלחתי להתקבל רק על סמך הפסיכומטרי".

פרופ' מימי אייזנשטדט, ראש בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית, מציינת כי מספר בעלי תעודת התאוג'יה הלומדים במכינה של האוניברסיטה עולה מדי שנה. "למה הם באים? משיחות איתם עולה שהם מחפשים את הלימודים ברמה הגבוהה ביותר. לדעתי זה גם קשור למסר של סובלנות שמגיע מהאוניברסיטה", אומרת אייזנשטדט.

גם גדר ההפרדה משחקת תפקיד מרכזי בסיפור. זו חסמה את המעברים בין הגדה - על מוסדותיה האקדמיים - לעיר, והסטודנטים מעדיפים שלא להמתין כל יום ביציאה ובכניסה אליה. הגדר אף הפרידה את חלקה המרכזי של אוניברסיטת אל-קודס, ספינת הדגל של האקדמיה הפלסטינית הירושלמית, מרוב חלקי העיר. "היו לי שתי חלופות", מוסיפה קוואסמי, "ללמוד בארה"ב או באוניברסיטה העברית". את האוניברסיטאות הפלסטיניות היא פסלה כבר עם סיום לימודי התיכון. לדבריה, מאחורי ההחלטה אין מניעים פוליטיים אלא בעיקר שיקולי נוחות, אולם "זה יכול להשפיע על הזהות הפלסטינית ועל הישראליזציה של מזרח ירושלים". עם זאת קוואסמי מצביעה על כך שהסטודנטים הפלסטינים באוניברסיטה שומרים על הזהות הפלסטינית ואף מחדדים אותה, וכך בכל שנה הם מציינים את יום הנכבה ואירועים לאומיים פלסטיניים.

כפועל יוצא של התופעה, הירושלמים מבחינים באחרונה בנוכחות ערבית בולטת יותר במרחבים הציבוריים - בקניונים ובמרכז העיר. גם לרכבת הקלה, שמחברת בין מזרח למערב, יש תפקיד בתהליך הזה. ד"ר מאיה חושן ממכון ירושלים עורכת זה שנים את השנתונים הסטטיסטיים של העיר ומצביעה גם היא על נתונים שמעידים על תהליכי מערביזציה וישראליזציה. כך למשל, פוריות האשה הפלסטינית ירדה. לפני כעשור היו במשפחה פלסטינית ממוצעת בעיר 4.2 ילדים וכיום 3.9 ילדים בלבד. עלייה נרשמה גם בהשכלת נשים ובהשתתפות נשים בכוח העבודה. "יש עלייה בביקוש לעברית, בביקוש למוסדות להשכלה גבוהה ישראלית. סיכויי החיים שלהם בישראל הרבה יותר טובים אם יש להם בגרות ישראלית ויש להם עברית". אולם לדברי חושן, "יכולה להיות גם פרשנות אחרת מלבד ישראליזציה. יכול להיות שזה שינוי בתפישות של הצעירים שמעדיפים את חיי היומיום והפרגמטיות על פני המאבק הלאומי". ד"ר הלל כהן, חוקר החברה הפלסטינית בירושלים, מציע גם הוא הסבר חלופי, שלפיו זוהי יצירת זהות פלסטינית אלטרנטיבית, נבדלת מזו של הגדה וגם מזו של ערביי ישראל. "יש לזה השפעות על הזהות, אבל זה סוג אחר של זהות. עובדה שלתא הסטודנטים הם קראו ווטן - מולדת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו