בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני גיל הזהב מסרבים לעזוב את בית היתומים

בוגרי בית היתומים ברחוב אלימלך ברמת גן באו השבוע להיזכר בימים ההם, כ-80 שנה לאחר שפתח את שעריו – ולהילחם נגד התוכניות להורסו

17תגובות

בקומה השנייה בבית היתומים ברחוב אלימלך במרכז רמת גן היה חדר האחות. בחדר הזה למד יהודה פרץ לראשונה על סגולותיה של האהבה. בשנת 1952, בהיותו ילד בן חמש, העביר שם לילות ארוכים, מתאושש ממחלת האדמת. מדי בוקר, הוא זוכר היטב, התעורר בצרחות. איש לא הצליח להרגיע אותו. בבוקר שבת שמעה את זעקתו רינה וייל, לימים סגל, בתו של מנהל המוסד. היא נכנסה לחדר ונשקה לו על המצח. באותו רגע פסקו הכאבים, קם פרץ ממיטתו ושב לחדרו. "זו היתה הנשיקה הראשונה שלי", סיפר השבוע בהתרגשות.

פרץ, בן 75, גדל בבית היתומים. אביו מת כשהיה בן שנה, אמו לא היתה מסוגלת לגדל אותו. כך, מצא עצמו לבדו בעולם, מתגורר בחדר אחד עם עוד 20 ילדים - ניצולי שואה, יתומי מלחמת העצמאות וילדים עזובים. השבוע התהלך שוב במסדרונות המוסד עם חיוך על פניו והעלה זיכרונות יחד עם עוד עשרות מבוגריו. לכמה שעות, שב בית היתומים הנטוש לחיים. הבנות, בשנות השבעים לחייהן, רקדו יחד בחצר הבניין, בין ערימות של עלים יבשים, כאילו היו שוב ילדות. הבנים חלקו חוויות ברחבת הכניסה, נזכרו בארוחות החג, בטיולים לים ובהורמונים של גיל הנעורים. בסוף, הצטלמו כולם יחד למזכרת.

את המפגש השבוע ארגנו כמה מבוגרי בית היתומים. הם ביקשו לאחד כוחות ולהיאבק יחד למען שימור המבנה. הבוגרים חוששים כי יזם שרכש את בית היתומים יהרוס אותו בקרוב ויקים על חורבותיו בניין רב קומות. "לא ניתן לזה לקרות", הבטיחו הבוגרים. אחד מהם, משה חנן, פועל למען שימור ייעודו הציבורי של בית היתומים כבר שלוש שנים, מאז קרא בעיתון המקומי ידיעה על מכירת המגרש. "היום אני מנסה לקיים את הצוואה לשמירת המקום הזה. ראוי שזה יהיה מקום ציבורי - מתנ"ס, בית לילדים עזובים או מועדון קשישים - כל פעילות לטובת הציבור", אמר והבטיח להמשיך להילחם נגד תוכניות הפיתוח.

תומר אפלבאום

את בית היתומים הקימו בסוף שנות ה-30 אלימלך וחנה גיטל דבורקין, זוג חשוך ילדים, מראשוני העיר רמת גן. דבורקין קרא בעיתון כי אגודת יתומים על שם איסר לייב-בלובשטיין, אביה של המשוררת רחל, מחפשת קרקע להקמת בית יתומים והחליט לתרום את המגרש הצמוד לצריף שבו התגורר עם רעייתו. אלפים העבירו שם את ילדותם. "זה היה מקום רחום וחנון. מקום טוב. עשו פה מעל ומעבר למה שצריך היה לעשות", אמר השבוע פרץ. בשנות ה-80 הוסב המבנה למעון לנערות מתבגרות ולנערים בסיכון. בראשית שנות ה-2000 חדל המעון לפעול והמבנה נותר כמעט שומם. בקומת הכניסה פועל עדיין בית כנסת והמרתף משמש מועדונית של העירייה.

לאחר מותו של אלימלך דבורקין בתחילת שנות ה-60, ניהלה רעייתו חנה גיטל מאבק משפטי מול אגודת בתי היתומים והיתומות במטרה לקבע את ייעודו של הנכס לצמיתות. בשנת 1966, לאחר מותה, חתמו מנהלי עזבונה על הסכם פשרה עם האגודה. ההסכם קבע כי הנכס יוכרז הקדש וישמש בית ליתומים ויתומות. על אגודת בתי היתומים והיתומות הוטלה המשימה לשמר את ייעודו המקורי. עם זאת, בהסכם הפשרה מופיע סעיף המתיר לאגודה למכור את הנכס באישור בית המשפט המחוזי בתל אביב, בתנאי שתרכוש במקומו קרקע בשטח שווה לפחות ותקים עליה בית יתומים.

בטאבו נכתבה הערה כי "האגודה תימנע מלעשות עסקה של העברת הבעלות או זכות הענקת חכירה לאחר". למרות זאת, בשנת 2008 מכרה האגודה את הנכס לחברת אלאר בבעלות היזם תמיר ארביב. בית המשפט התבסס על הסכמת רשם ההקדשות לעסקה ואישר את מכירת הנכס. האגודה טענה כי ברמת גן אין מספק ילדים הזקוקים לסיוע והצהירה כי בכוונתה להקים מוסד חלופי בביתר עילית. מאז מתגלגלות בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת גן תוכניות להרוס את בית היתומים - קודם לטובת בניית מגדלים וכעת לצורך הקמת בית אבות שגובהו שמונה קומות.

עם רדת החשכה, לאחר המפגש, התבונן השבוע חנן במתחם הנטוש. לצדו, שעון על דלת הכניסה למבנה, ניצב שלט צבעוני שעליו נכתב "הידד הידד לילדי המוסד", מביע את הגעגועים למקום ולאנשים. "ליד שער הכניסה היו כיתות", הצביע חנן ממעלה גרם המדרגות המוביל למבנה המרכזי של בית היתומים. "ליד הכיתות היה גן ירק ושם היה שטח פתוח עם עצי פרי", המשיך לתאר. "בפינה היה הצריף של אלימלך וחנה גיטל, כל הילדים הכירו אותם. מאחור עדיין קיים בית הכנסת ולידו היתה בריכת דגים. המבנה עצמו נשאר ממש כמו שהיה".

חנן, שיחגוג בחודש הבא 70, שהה בבית היתומים מגיל 6 עד גיל 15. רוב חייו הבוגרים התגורר בצפת, אך שב לעת זקנה לרמת גן. בשנים האחרונות התרוצץ הלוך ושוב בין משרדי הרשויות, בניסיון לאסוף כמה שיותר מידע על המתרחש מאחורי הקלעים. הוא מחזיק ערימת ניירות מוועדות התכנון ומדיונים משפטיים לצד גזרי עיתונים. את החומר הוא מעביר לידי עו"ד מנחם דויד, חבר מועצת העיר רמת גן מטעם ש"ס. יחד עם מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, תמר טוכלר, הם פועלים למנוע את הריסת בית היתומים.

דויד מוחה על העברת בית היתומים לידיים פרטיות. "גורמים אינטרסנטים הצליחו להביא למכירת ההקדש", הוא אומר ומותח ביקורת גם על העירייה: "במקום לשמר את המקום כאתר היסטורי מובהק וייחודי שרמת גן יכולה להתפאר בו, העירייה לא עשתה דבר להצלתו. כפי שנראים לי הדברים, היא פעלה הפוך". הוא מוסיף עוד כי לא ניתן להרוס את בית הכנסת הקיים ללא צו בית משפט ומקווה שהדבר יסייע לשמר את המבנה כולו. באחרונה צירף דויד למאבק גם את תנועת אומ"ץ. יו"ר התנועה, אריה אבנרי, פנה למשטרה ודרש לחקור את עסקת המכירה.

בית היתומים נכלל בסקר השימור שערכה עיריית רמת גן. בחודש שעבר, בצעד חריג, אסרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב להוציא היתרי בנייה למאות מבנים המופיעים בסקר השימור ובהם בית היתומים. "בתקופה האחרונה אושרו על ידי הוועדה המקומית תוכניות והיתרים שבהם מוצע להרוס או להוסיף תוספות בנייה במבנים רבים הנכללים בסקר השימור העירוני לטובת התחדשות עירונית, וזאת בטרם הסתיימה בדיקת ערכיות המבנים והאתרים והיותם ראויים לשימור על ידי ועדה לשימור", ציינה הוועדה המחוזית בהחלטתה.

"לבית הזה יש חשיבות היסטורית, מרקמית ופונקציונאלית", אומרת טוכלר. "זה מבנה קיים שמצבו הפיזי טוב, הוא נמצא בלב העיר, קרוב למערכות הסעה. מצדי שזה יהיה מרכז יום לקשיש, אבל שזה יהיה משהו שיממש את הצוואה. גם הגן יכול לשמש את התושבים. כמה שטחים ירוקים יש להם בלב העיר? האתר הזה עומד בכל הקריטריונים של אתר לשימור והוא מופיע בסקר של העירייה כאתר בעל חשיבות גבוהה מאוד. זה לגיטימי שלפעמים לא רואים את הפוטנציאל. אבל אולי זה שווה עוד דקה מחשבה ואולי נעשה משהו שהוא יותר טוב לכולם. אני מאמינה שזה פתיר".

טוכלר השתתפה השבוע במפגש של בוגרי בית היתומים, עמדה על מדרגות הכניסה ודמעה. היא צפתה בחברים הוותיקים מתחבקים ומתנשקים. "אנחנו לא תמיד זוכים לסייע לאתרים שיש עוד אנשים שזה נוגע להם וחוו את המקום", הסבירה. הבוגרים הסתובבו במסדרונות המוסד שהיה פעם ביתם וגילו קירות שבורים ורקובים, חדרים פרוצים וצעצועים עזובים ומאובקים. למרות זאת, האווירה היתה עליזה. "המקום הזה נתן לנו ערכים. הוא הכין אותנו לחיים", אמרה ירקונה שמש, בת 70. על צווארה היא עונדת עדיין שרשרת שהעניקה לה אחת המדריכות לפני 60 שנה. "אין יום שאני לא חושבת על בית היתומים".

עיריית רמת גן מסרה בתגובה כי הוועדה המקומית טרם דנה בשימור המבנה. העירייה לא הגיבה לטענות שלפיהן אינה פועלת כדי לשמר את הנכס ולהבטיח את ייעודו הציבורי. את תגובת אגודת בתי היתומים והיתומות לא ניתן היה להשיג. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו