בצל האיומים: ראשי הערים נאבקים על מיגון אישי

43 ראשי רשויות נמצאים בסיכון לחייהם, אולם המדינה לא מקצה משאבים לאבטחתם והם משתמשים בכסף המיועד לשירותים העירוניים

רויטל חובל
רויטל חובל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רויטל חובל
רויטל חובל

לפני כשנה, בשלהי המחאה החברתית, הורה ראש העיר חולון מוטי ששון להרוס כמה מבני קבע שהוקמו ללא היתר בשכונת ג'סי כהן בעיר. כמה ימים חלפו וללשכתו נשלח מכתב ובו איומים על חייו. "המכתב נשלח מחיפה ובו נכתב שדמי בראשי ושאני עוד אראה אותם", נזכר. אף שששון לא בטוח שהיה קשר בין ההריסה למכתב, בעקבות הנחיה של המשטרה החליטה העירייה שלא לקחת סיכון והצמידה לו מאבטח, המימון הגיע מקופת העירייה.

דו"ח של מדור המאוימים במשטרה, שהגיע לידי "הארץ", קובע כי 43 ראשי רשויות מקומיות נמצאים בסיכון ואיום על חייהם. על בתיהם של חלקם נזרק רימון, אחרים קיבלו טלפונים ישירים ומסרים מאיימים והיו גם כאלה, שממש כמו בסרטים, קיבלו מכתבי איום שכתובים מגזרי עיתונים. נתונים אלה אינם זרים למשרד הפנים שדרש מהאוצר תקציב בגובה 35 מיליון שקל בשנה כדי לממן למאוימים אמצעים שיגבירו את ביטחונם דוגמת מאבטחים, זקיפים ומיגון כולל - מצלמות, מערכת אזעקה, מראות מיוחדות לרכב, ולעתים אף נשק אישי. אולם דרישה זו נתקלת בהתנגדות מצד האוצר, הטוען, מצדו, כי על משרד הפנים לממן את הסכום מתקציבו, הגדול ממילא. בינתיים, בשעה ששני המשרדים נלחמים על מימון התקציב ובשלטון המקומי מתלוננים על קיפוח ממשלתי - נאלצים ראשי הרשויות המאוימים להישאר חשופים או לממן אבטחה מתקציב השירותים העירוניים.

על פי חוק, ראשי ערים אינם זכאים מהמדינה לתקציב אבטחה, כי אם רק מקופת הרשות - וגם זאת בהתאם לתיקון לפקודת העיריות שנעשה לפני כשנתיים. עם אישור החוק התעוררו אז שאלות כיצד ינהגו ראשי הרשויות החלשות שנמצאות בגירעון כלכלי והאם ראוי שהתקציב למימון האבטחה יבוא מקופת הרשות המקומית על חשבון השירותים לתושב. משרד הפנים הבטיח לסייע במה שניתן, אלא שלמעשה גם הוא גלגל את המימון למשרד האוצר.

ביתו של ראש העיר נהריה לאחר שהושלך לעברו רימוןצילום: ירון קמינסקי

"ראשי ערים מבצעים את התפקיד שלהם. מחר יאיימו על שר או על ח"כ, לא יצמידו לו אבטחה?", שואל ששון. "צריכה להיות קופה של המדינה, לכל אנשי הציבור שמאוימים ולא על חשבון הרשות. אני אמרתי שחבל על הכסף כי העירייה זקוקה לכסף הזה. מה תעשה רשות שאין לה מקורות משלה, מה הם יעשו אם יקרה אסון? אם המשרד לביטחון פנים מחליט שצריך לספק הגנה ואבטחה לנבחרי ציבור, הם צריכים לממן את זה. אין ראש עיר שרוצה להיות מאוים ולהסתובב עם אבטחה. זה לא עניין של סמל סטטוס. מי שמאוים, בטח גם מפחד".

ברשימה המלאה של המשטרה מופיעים שמות ראשי הרשויות המאוימים, מחציתם מרשויות ערביות. לצד שם של כל רשות, מופיע סכום האבטחה הנדרש, לפי דרגת האיום המוערכת על ידי המשטרה - כאשר במקרים מסוימים יכול להגיע סכום זה ללמעלה ממיליון שקלים בשנה. לצד מוטי ששון, בין ראשי הרשויות המאוימים ניתן למצוא גם את ראש העיר ירושלים ניר ברקת, ראש העיר קרית ים שמואל סיסו, ראש מועצת טוראן יעקב זהר, ואפילו ראש העיר מעלות-תרשיחא, שלמה בוחבוט, שמשמש גם כיו"ר מרכז השלטון המקומי.

השלכת רימון לביתם של ראשי רשויות הפכה לתופעה בשנים האחרונות, שלא מפתיעה איש. בעבר היו אלה בין השאר ראש מועצת קדימה צורן, יצחק גולברי, ראש מועצת עומר פיני בדש וראש העיר אשדוד יחיאל לסרי. שמות אלה כבר לא מופיעים ברשימת המאוימים. שמם התחלף בשל אחרים, למשל רמזי ג'רייסי, ראש העיר נצרת, שמדורג בדרגה-6, רמת האיום הגבוהה ביותר.

בדצמבר 2009 הושלך לביתו של ג'רייסי רימון. השומר בכניסה לביתו נפצע ולא שב לעבודתו. הסכנה לחייו לא חלפה למרות שחלפו כמעט שלוש שנים, אך הוא מעולם לא הסתובב עם מאבטח. בסביבתו מתעקשים כי מאבטח לא יפתור את הבעיה ואומרים כי "לראש הממשלה רבין היו עשרות מאבטחים. זה עזר לו?".

לדברי מקורביו של ג'רייסי, על המשטרה לאתר את המאיימים ולא להסתפק בדרישה לאבטח את המאוים. הם מתרעמים על כך שעד היום לא נמצא משליך הרימון בשעה שבמקרה של ראש הוועדה הממונה בטורעאן, שהוא יהודי, המאיים נמצא במהרה והוגש נגדו כתב אישום. במשטרה לעומת זאת, מבקשים להפריד בין שתי הסוגיות, הדרישה לאבטחה בעקבות האיומים שנמצאת במדור איומים באגף המבצעים והחקירה לצורך איתור המאיים, שלרוב נמצאות באחריותן של היחידות המרכזיות במחוזות השונים.

באפריל האחרון התכנסה ועדת שרים לענייני פנים ושלטון מקומי ואישרה את דרישת משרד הפנים לממן מתקציב המדינה סכום של 35 מיליון שקלים לצורך אבטחת ראשי רשויות. משרד האוצר הגיש ערר והנושא אמור לעלות לדיון בישיבת הממשלה, אולם טרם נקבע לכך מועד. מאחר שבמצב הנוכחי, לא ברור על מי נופלת האחריות למימון האבטחה, שלח בשבוע שעבר שר הפנים אלי ישי מכתב למזכיר הממשלה ובו כתב: "אי-יישומה של ההחלטה בשל קיומו של ערר תלוי ועומד - יש בו כדי להביא לסיכון חיי אדם ולפגיעה קשה בשלטון החוק וביכולתם של נבחרי ועובדי הרשויות המקומיות למלא כנדרש את תפקידם".

במשרד האוצר טוענים כי למדינה אין מקור תקציבי לדרישת משרד הפנים ל-35 מיליון השקלים ואף אומרים כי משרד הפנים יכול לממן את אבטחת ראשי הרשויות בתקציבו הוא, שעומד על לא פחות מארבעה מיליארד שקלים בשנה. באוצר אף מוסיפים ומזכירים שב-2011 התקבלה החלטה לתקצב את הנושא בסכום של עשרה מיליון שקלים. ואולם, בשלטון המקומי טוענים כי מאחר שטרם נקבעו קריטריונים לקבלת הסכום, עד היום הוא לא הועבר לרשותם. מקור באוצר התייחס לטענות אלו ואמר כי "סיכמנו על תקציב בגובה 10 מיליון שקלים לצורך מימון אבטחה ברשויות החלשות ועכשיו משרד הפנים רוצה לשבור את ההסכמות שהגענו אליהן ומבקש להגדיל את התקציב".

אבי נעים, יושב ראש ועדת הביטחון במרכז השלטון המקומי וראש מועצת בית אריה, כועס על ההתחמקות מאחריות של משרד האוצר ואומר כי "היום המשטרה היא הגוף המקצועי שקובע את רמת האיום ומנחה את אנשי הביטחון ברשות, אך כל המימון לאבטחה מונח על כתפי הרשות המקומית". לדבריו, מאחר שלא מדובר בתקציבה, משטרת ישראל תמיד הולכת לחומרה - כדי לכסות את כל האפשרויות הקיימות. "הגענו להבנה עם המדינה שכדי שלא יגידו שראש עיר הוא מושחת, הם ימצאו את מקורות המימון לאבטחה", מוסיף נעים. "בפועל זה לא קרה כי שר האוצר תקע את כל התהליך. חייהם של ראשי הרשויות מופקרים. לשר האוצר שטייניץ יש נטייה לצקצק, אבל כפי שראינו גם באסון בכרמל, האחריות מוטלת על כתפיו, גם במקרה שיירצח ראש רשות או נבחר".

רבים מראשי הרשויות המופיעים ברשימה באים מהמגזר הערבי, בהם ראש מועצת ג'ת חאלד גרא שניצל מניסיון חיסול לפני כשנה. גם ראש מועצת ג'סר א-זרקא, עזאדין עמאש, שמופיע ברשימה ומאוים ללא הרף, אך בוחר שלא להסתובב עם מאבטח. "מי לא איים עלי? שרפו לי את הלשכה, נכנסו ללשכה שלי ואיימו עלי בסכין וזרקו על ביתי רימון. אנשים שמתנגדים לי הפיצו כרוז שקרא להרוג אותי. כועסים על זה שאני אוכף חוקים, גובה חובות ועל כך שפוטרו עובדים רבים בעירייה בתוכנית הבראה ושפיזרו את המועצה ואותי השאירו". לדבריו, במגזר הערבי יש הרבה ראשי ערים שקיבלו איומים שגם מומשו: "מי שהולך להיות ראש עיר במגזר הערבי צריך להיות אחד משניים, או איש העולם התחתון שכולם יפחדו ממנו או מוכתר, אחד שלא עושה כלום. אני לא כזה ואני גם לא מפחד. לצערי, המשטרה לא עושה מספיק, אבל אני מראש לא סומך עליה".

ראש העיר נהריה ג'קי סבג וראש העיר קרית ים שמואל סיסו, מאוימים כבר שנים ומאז שרימון הושלך אל עבר ביתם הם גם מסתובבים עם מאבטח צמוד. במאי האחרון אף נמצא מטען חבלה בחנייתו של סבג. לפי הגדרת המשטרה, שניהם זקוקים לאבטחה צמודה, מיגון וזקיף בביתם. שניהם סירבו להתראיין לכתבה.

בעבר נעצר ג'קי פלס, אסיר לשעבר שקיבל שטח בחוף הים להקמת מזנון לצורך שיקומו, בחשד שאיים על סיסו על רקע הכוונה לפנותו מהמקום, אך שוחרר. בעיריית קרית ים סיפרו כי העירייה נושאת בהוצאה, כיוון שמשרד הפנים לא מעביר את התקציבים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ