בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקטוף מבלי לקצור את הפירות

חקלאי הגולן חוששים: אסד ייפול ואיתו הפרנסה

כבר 5 שנים שחקלאים דרוזים בגולן מוכרים תפוחים לסוריה. השנה הקטיף משובח במיוחד, אך לאור המצב מעבר לגבול, לא ברור אם יהיה למי למכור

35תגובות

בתום יום מעייף של קטיף תפוחים במטע שלמרגלות החרמון, עאדל אבו ג'בל ואשתו בדרכם חזרה למג'דל שמס, לבית הקירור. הטרקטור העייף נוסע בקצב אטי, גורר אחריו עגלות מלאות תפוחים - יבול של יום קטיף מוצלח. אבו ג'בל לא מהסס כשנשאל למי ימכור את תפוחיו השנה. "אנחנו לא מוכרים, אנחנו משווקים לאמא - לדמשק, לסוריה. גם אם הם לא רוצים לשלם, שלא ישלמו. נחייה על הירק מהשדות. האירועים שם זה עניין של זמן".

החקלאים ניצבים השנה מול סימן שאלה גדול - לא ברור אם יוכלו לשווק את התפוחים שלהם בשוק הסורי, בצל המצב במדינה. זו אמנם כבר העונה השנייה לקטיף התפוחים מאז פרוץ המשבר לפני שנה ושבעה חודשים, אך בשנה שעברה, בשל מחלה שתקפה את התפוחים, כמעט ולא היה שיווק. מכיוון שהכמויות היו קטנות, בישראל ובסוריה הסכימו שאין טעם להפעיל את הרשויות משני הצדדים לצורך העברת הסחורות. השנה המצב שונה לגמרי - עונת קטיף התפוחים החלה בשבוע שעבר, וזו אחת מהשנים הפוריות ביותר. לפי הצפי, כפרי הגולן לבדם יפיקו כ-50 אלף טון תפוחים. הכמות המשוערת שאמורה לעבור לסוריה עולה על 15 אלף טון.

יצוא התפוחים לסוריה - או השיווק לדמשק, כפי שתושבי הכפרים בגולן מעדיפים לכנות זאת - החל לפני חמש שנים, בתיאום בין ישראל לסוריה בתיווך הצלב האדום. ממשלת סוריה קונה כמעט שליש מכמות התפוחים במחירים גבוהים, שמגיעים לדולר תמורת קילו, כ-20-10 אחוזים יותר מהמחיר בישראל.

ירון קמינסקי

החקלאים ובעלי המטעים משוכנעים שמתן ההיתר לייצוא אינו תוצאה של נדיבות ישראלית. "יש פה מפגש של אינטרסים של כל הצדדים" אומר בהג'ת בריק, מנהל אחד מבתי הקירור. "ישראל לא מעוניינת שנציף את השוק בפרי שלנו, כ-50 אלף טון שמהווה כמעט שליש מהכמות שמייצרים בישראל. מצד שני", ממשיך בריק, "בסוריה רוצים לחזק את הקשר עם הגולן והתושבים במקום, ואנחנו רוצים למכור תפוחים. אבל יותר חשוב להדק את הקשר עם האדמה. כך זה עובד". לטענת בריק, בסוריה לא זקוקים באמת לתפוחים מהגולן. "מדובר בסוג של תמיכה וסבסוד לתושבי הגולן. זו החלטה שהמדינה הסורית קיבלה זה שנים ומדובר בצעד מבורך מאוד", הוא מסביר.

למרות דאגת החקלאים, בריק משוכנע שבעוד כמה חודשים יחל תהליך השיווק כמו בשנים קודמות. "אני מבין את הדאגה, ולא אסתיר ממך שיש חקלאים רבים שמביעים בפנינו דאגה, וששואלים מי יבטיח להם תשלום תמורת התפוחים, והאם עדיין יש ריבון בדמשק. אני ושאר מנהלי חדרי הקירור משוכנעים שהתהליך יתבצע כראוי. ראשית, כבר נוצר קשר ראשוני עם האחראים במשרד החקלאות או מנהלת המסחר ואנחנו נהיה ערוכים להעברה אם לא יהיו תקלות טכניות. צריך לזכור שמערך שלם עובד על זה ובישראל חמישה משרדי ממשלה מעורבים - הביטחון, הפנים, החקלאות, האוצר והחוץ", הוא מסביר. בצלב האדום מסבירים שטרם התקבלה פנייה מישראל לגבי ייצוא התפוחים, וכשתתקבל פנייה, היא תטופל עם המשרדים בסוריה.

ירון קמינסקי

השיחה עם בריק נקטעת פעם אחר פעם, כשבמשרדו הקטן עובר זרם בלתי פוסק של בעלי מטעים ועובדיהם שמביאים את היבול או מתכננים את היום למחרת. צעיר אחד מבקש להגיע באיחור וננזף: "עבודה בקטיף מתחילה בחמש בבוקר לא בתשע", גוער בו בריק. "זה מה שמחזיק אותנו - אהבת האדמה ואהבת הגולן", אומר בריק. "זה כבר לא תלוי במי ינהיג את סוריה, בשאר או אלה שמכנים את עצמם אופוזיציה", הוא אומר וממשיך, "אנחנו אומרים שאנו רוצים לעשות עסקים עם מדינת האם, לא עם איש או דמות כזו או אחרת". 

השוק המקומי, שנמצא בעמק המשתרע בין מסעדה למג'דל שמס, מקום מפגש עבור החקלאים ובעלי המטעים בתקופת קטיף התפוחים והדובדבנים, אינו תוסס במיוחד. גבר שיושב בפתח אחת החנויות, ומבקש להישאר בעילום שם, מסכים לערוך עבורנו סיור באזור, שמתחיל במטעים ומסתיים במתחם בתי האריזה והקירור. הכביש מתפתל בין המטעים וחוצה נוף מרהיב - מלמעלה מתנשא החרמון, משני הצדדים עצי תפוח עמוסים בפירות אדומים וירוקים, ובין שורות העצים ניתן להבחין בקוטפים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, שעובדים במלוא המרץ. טרקטורים יוצאים מהמטעים לכיוון בתי האריזה והקירור, שם עמלות עשרות נשים במלאכת המיון לפני האחסון במקררים. חלק מהקרטונים נושאים כיתוב בעברית, וחלק בקרטונים לבנים חלקים עם שמות החקלאים בערבית. אי אפשר להתבלבל לאיזה שוק מיועד כל ארגז. המלווה שלנו מתחמק מלדון בסוגיית השיווק לסוריה. "אין ספק שהאנשים מוטרדים ושואלים מה יהיה, ואני לא בטוח שמישהו יידע לתת תשובה ברורה. עכשיו אנחנו עסוקים בקטיף. מה יהיה - אלוהים יודע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו