בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש השחור והדגל המשחיר

11תגובות

האבוס קהסה האריתריאי ישב כפוף בדירת המסתור שלו בלב פתח תקווה. כל גופו היה מכוסה כוויות, צלקות שהגלידו וכאלו שלא, צרוב מסיגריות בוערות ומפלסטיק רותח שהותך על גופו. הוא התקשה להניע את איבריו. בקושי טיפס למרומי דירת המהגרים המעופשת בקומה השלישית, לא מצליח לרדת ממנה עוד.

דיבורו היה רפה. אותות עשרת החודשים הנוראים שעשה בשבי חוטפיו מבקשי הכופר, המבריחים הבדואים בסיני, עדיין ניכרו בו מאוד. קהסה היה ניצול שואה מוכה הלם. כך הוא הגיע לישראל, אחרי מסע תלאות שקשה לתארו במלים, ובה היה עליו להתחבא, ללא כל סעד רפואי או נפשי, וללא אפשרות לפרנס את עצמו כשישתקם.

פגשתי אותו בחודש מאי שעבר. בשנה הבאה יגדיר קהסה את דיוקנה של המדינה שאליה הגיע, לא פחות. מאפייניה הראשונים של ההגדרה הזאת כבר עוצבו בשנה שחלפה: אחת התמונות שצריך שייחרתו לעד בתודעה הלאומית התפרסמה בשלהי השנה: 21 מהגרים אריתריאים, כלואים בין סבכות גדר הגבול עם מצרים, שרועים מעולפים בשמש הקופחת. חיילי צה"ל עומדים עליהם חמושים, והפקודה שניתנה להם היתה לתת להם מים "כמה שפחות". הפקודה השטנית הזאת - יחד עם גירושם של מרבית חברי הקבוצה במוטות ברזל ובגז מדמיע, חזרה למצרים כמו היו מקקים טורדניים - כבר הגדירה לא במעט את דיוקנה המוסרי של מדינת ישראל.

גם וינוס, הילדה מדרום סודאן, כבר הגדירה את הדיוקן. כשהגיעה לישראל לפני כחמש שנים ונקלעה לתופת יריות בגבול, פעלו אשת ראש ממשלת ישראל ורעיית נשיא מצרים יחדיו להצילה. חלפו חמש שנים והיא, תלמידת כיתה ג' בבית הספר ביאליק בתל אביב, צמותיה קלועות להפליא והעברית היא שפתה הראשונה, עמדה בפני גירוש יחד עם בני ארצה, הדרום-סודאנים. כשפגשתי אותה כבר לא העז אביה לצאת ממפתן דירת המסתור שלו. אם אמנם תממש ישראל את זממה ותגרש אותה השנה - שמא כבר עשתה כן - כי אז יוגדר פרצופה האמיתי של המדינה.

כן, המהגר מאפריקה יגדיר אותנו בשנה הבאה, כשנשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות. "ילדים בחופשה ישחקו תופסת/ בין הבית לבין השדות" (אהוד מנור). האם וינוס, הילדה מדרום סודאן, הכמעט ישראלית, תהיה אחת מהם?

כן, כמה רבבות מהגרים מאפריקה הם שיגדירו את הדיוקן הקיבוצי המתעצב. ישראל תמיד הוגדרה, בין היתר, ביחסה לאויב, למיעוט, למקופח, לערבי, לשונה ולאחר. בשנה הבאה זו תהיה הגדרה מזוקקת במיוחד. כ-60 אלף המהגרים שחיים עכשיו בתחומה הם אבן בוחן מיוחדת במינה. הם לא טרור ולא מחבלים. את היחס אליהם אי אפשר עוד לתרץ בשיקולי ביטחון, אמיתיים ומפוברקים. ובכל זאת, נערכו נגדם מסעות הפחדה ודמוניזציה לא מבוטלים, בניצוחו של שר הפנים, אלי ישי, גדול הגזענים ומהלכי האימים בממשלה. הוא לא היחיד, גם ראש הממשלה שותף.

ישי כבר הבטיח איך תיראה ישראל בשנה הבאה: הוא התרברב שיביא לכליאתם של רבבות האפריקאים ב"מתקן השהייה" האימתני שהולך ומוקם בדרום, למשך שנים ארוכות. מומחי משפט הזהירו שאם כך יהיה, אם ישראל אמנם תכלא בלא משפט רבבות בני אדם למשך שנים, כי אז יענה הצעד הזה שלה על ההגדרה המשפטית המצמררת של "פשע כנגד האנושות", לא פחות. אל המעל הממשלתי הזה, אסור לשכוח, הצטרפה בחדווה ובהתמסרות גם התקשורת, מכנה את מבקשי המקלט "מסתננים", כפי שהם לא מכונים בשום מדינה מערבית אחרת.

אבל עדיין לא מאוחר. אחרי שישראל סגרה את שעריה בגדר תיל, אולי בצדק מבחינתה, היא תיבחן מעכשיו ביחסה לאלה שכבר הגיעו אליה ושהיא עצמה מודה שאסור לגרשם.

אם בשנה הבאה ננקוט אנושיות המתחייבת כלפי וינוס וקהסה שהתדפקו באימה על מפתן דלתנו, כי אז יינצל דיוקננו. אם לא, ייגזר עלינו לחיות במדינה לאומנית וגזענית, רעה וגרועה. "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה בשנה, בשנה הבאה". ספק רב, אבל עוד לא מאוחר מדי, השנה החדשה הרי רק התחילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו